בנאום ההכתרה שלו כשר הכלכלה הבטיח עמיר פרץשהוא ישים קץ ל'קפיטליזם החזירי' (פנינת לשון שטבע הכלכלן הדגול
שמעון פרס ופרץ חוזר אחריו כתוכי) השולט בארץ בפנטזיות של פרץ. כי איזה קפיטליזם מכל סוג יכול להתקיים בישראל מוכת המונופולים הנשלטים על-ידי טייקונים נצלניים, בארץ שיש בה מעורבות ביורוקרטית ממשלתית מהגרועות בעולם והסתדרות עובדים שהיא מונופול מסואב ההורס את שוק העבודה. במקום הקפיטליזם הארור פרץ הבטיח לכונן "כלכלה אנושית".
נשמע נפלא, כי מה יכול להיות טוב יותר מכלכלה 'אנושית', זבת חלב ודבש? אך אז נזכרים כיצד נראתה ה"כלכלה האנושית", תחת שלטון מפא"י החמסני והמושחת שפרץ היה אחד מאושיות העסקונה שלו, דמגוג אלוף שהפיץ חזון שווא כדי לטשטש את העובדה ששלטון מפא"י וההסתדרות רק גרם רע, רע מאד, לעובדי ישראל שנפלו ברשתו, חוץ כמובן מלמפעילי השיטה, חעסקונה שפרץ היה אחד מכוכביה, שחיו, ועדיין חיים, על משמני הארץ כמו עובדי המונופולים (נמל אשדוד?).
שלטון המפלגה, והביורוקרטיות הבולשביקיות, הפרוטקציוניסטיות והנצלניות ששירתו אותה, וביחוד שלטון ההסתדרות המסואבת ששלטה, ועדיין שולטת, שלטון ללא מצרים בשוק העבודה - שאותו היא משביתה כל פעם כשהיא רוצה לסחוט פוליטית את הממשלה (בלי קשר לטובת העובדים) גם אם היא פוגעת בשכר העובדים ובפריון העבודה שלהם, יסוד פרנסתם - חנקו את המשק והשחיתו אותו. לכן למרות שההסתדרות ומפא"י שלטו שלטון מוחלט בכלכלה וביחוד בשוק העבודה כבר מאה וחמישים שנים (מאז שההסתדרות הוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת כדי לשלוט בעובדים) והכתיבו את חוקי העבודה 'המתקדמים' של ישראל, רוב עובדי ישראל משתכרים שכר בושה שבין שבעה לעשרת אלפים בחודש, זאת כשיוקר המחיה בישראל גבוה מזה של ניו-יורק ולונדון, ויש לנו לבושתנו 1.7 מיליון עניים, 40% מהם ילדים.
זו רבותי היא המשמעות האמיתית של 'הכלכלה האנושית' של פרץ שיש לו את עזות המצח להבטיח שהוא ישיב את עטרתה ליושנה.
ראוי להזכיר נשכחות, כיצד תחת שלטונו של פרץ בהסתדרות נבזזו קרנות הפנסיה של העובדים כפי שנטען בתביעה שהוגשה נגד פרץ בגין העלמות 47 מיליון ש"ח, מקרן פנסיה אחת מיני רבות. ידוע גם הספור על קרן פועלי הבניין שהייתה קרן הפנסיה העשירה ביותר שנוהלה על-ידי ההסתדרות, אך כל נכסיה, הפלא ופלא נעלמו כך שהממשלה נאלצה להשתלט על קרנות הפנסיה שההסתדרות 'ניהלה' כדי למנוע פשיטת רגל גמורה שלהן. 'כלכלה אנושית' כבר אמרנו?
כך זה במשטר מפלגתי-ביורוקרטי כמו זה שניהל את ההסתדרות שבו "יד רוחצת יד", ונהוג העקרון של "שמור לי ואשמור לך", של מנוי בעלי קשרים ללא כישורים, ובזבוז משאבים במיליארדים כפי שקרה בחברת העובדים, מפעליה ועסקיה, ש'הצטיינו' בפרוטקציה ובשחיתות. כתוצאה מאלה כל מפעלי חברת העובדים ועסקיה, וכן הקבוצים והמושבים שמומנו וסובסדו על-ידי ההסתדרות הציונית וממשלות השמאל, וכן החברות הממשלתיות, שהושקעו בהם מיליארדים מתרומות וממיסים דרקוניים התמוטטו כשבגין קיצץ בסובסידיות הענקיות שהחזיקו אותם בחיים כמו גם הבנקים ששדדו את הצבור ב'הרצה' ובניפוח המניות שלהם, וחברות הפירמידה המונופוליסטיות, שהוקמו בתהליך ההפרטה המדומה שהעביר לידי הטייקונים בפרוטות הרבה מהמפעלים הכושלים של ההסתדרות והמדינה על זכויות המונופול שלהם. אלה שימשו אותם לגזל הצרכן הישראלי ויצירת עוני מביש בישראל, מדינה שיש בה הון אנושי מהטובים בעולם, ושהושקעו בה 350 מיליארד דולרים ממקורות חוץ, צרוף שהיה אמור לעשותה אחת מהמדינות העשירות בעולם.
תחת השלטון הבולשביקי המושחת של שיטת מפא"י, של המפלגה, ההסתדרות והביורוקרטיות הממשלתיות, שהתחזו כסוציאליסטים מגיני העובדים, רוב עובדי ישראל השתכרו, ועדיין משתכרים עד היום, שכר מביש שבקושי מאפשר להם לגמור את החודש.
מפעלי ההסתדרות וכן מפעלי הסקטור הפרטי המסורס היו בעלי תפוקה נמוכה בשל הפוליטיזציה שההסתדרות כפתה עליהם כשהיא יוצרת יחסי עבודה עכורים ומושחתים. כשמפעלי חברת העובדים פשטו רגל, העובדים המפוטרים לא זכו לפיצוי הוגן או לפנסיה. אבל העסקנים שניהלו אותם ברשלנות הגובלת בפשע נהנו גם מפצויים גבוהים, מהטבות, ומדאגה להמשך הקריירה שלהם.
ממסי החבר, מיליארדים שנסחטו במשך השנים מעובדי הייצור - לרוב בניגוד לרצונם (באמצעות חוק ההרחבה) ההסתדרות מימנה את העסקונה המושחתת שלה (עם משכורות עתק לראשי מחלקת הספורט, למשל) את המנגנונים הטפילים שדאגו לייצג את העובדים החזקים, את עובדי המונופולים הציבוריים כמו פקידי הממשלה, חברת החשמל, מקורות, עובדי הנמלים שדות התעופה והרכבת. העובדים הללו, המשתכרים הרבה מעבר לערך התפוקה שלהם, חיים על חשבון משלם המיסים, או במילים אחרות על חשבון העובדים שאינם נהנים ממעמד של מונופול. אי-היעילות של עובדי המונופול (שכר גבוה לתפוקה נמוכה) מתבטאת, בין השאר, גם בצמיחה איטית (שרק הרפורמות הכלכליות האמיצות של נתניהו האיצה במשך שנים) ולכן גם בהיעדר מקומות עבודה. כלומר, הם גם תרמו ישירות לאבטלה.
ההסתדרות לא פעלה אף פעם נגד המונופולים הגוזלים את הצרכן הישראלי, המייקרים את מרבית המוצרים והשירותים בארץ לפחות בשלושים אחוז ויותר. ההסתדרות, שיש לה ברית עם ארגון התעשיינים, אף פעם לא יזמה מלחמה בטייקונים הספסרים המנצלים את העובדים, או במונופול הבנקים המעביר מדי שנה מיליארדים מכיסם של החוסכים לכיסם של הטייקונים בעלי המונופולים הספסריים, והגוזל מיליארדים נוספים על-ידי ריבית הנשך והעמלות המופקעות שהוא גובה. כשהוא היה בבעלות ההסתדרות,
בנק הפועלים העניק אשראי ללא גבול או בטחונות למקורבים כפישמן, וייבש את מקורות האשראי של המשק, במיוחד של העסקים הקטנים, שהם מנועי הצמיחה האמיתית. זו הסיבה לכך שהנגב והגליל לא התפתחו כמעט, ולא הטענה הרווחת לפיה הם רחוקים, בפריפריה, כשלמעשה הם רק ב"פריפריה" של הפרוטקציה.
כאשר בצוות המוביל את מפלגת 'כחול לבן' עומד
אבי ניסנקורן, לשעבר ראש ההסתדרות המסואבת שדאגה רק לוועדים הגדולים והאלימים של המונופולים ולעסקניהם, ההסתדרות שגזלה והשמידה את קרנות הפנסיה של העובדים ופוגעת בעובדים ובפריון העבודה שלהם כל הזמן על-ידי פוליטיזציה משחיתה של מקום העבודה, וכאשר שותפיו של ניסנקורן בהנהגת כחול לבן גם הם חסרי כל ידע ונסיון בכלכלה יש לצפות שאם פרץ יממש אפילו חלק מ'חזונו' הכלכלי, כלכלת ישראל לא תוכל להתגבר על הנזק העצום שנגרם לה עקב משבר הקורונה.
יאמר לזכותו של פרץ שהוא הזהיר אותנו מפני האסון שהוא מתכנן להביא עלינו. עלינו למנוע זאת.
"בג"ץ נגד כניעה למונופלים" זעקה הכותרת בעמוד ראשון של
דה מרקר ( 23.7.17 ) והמשיכה: "הרכב שופטי בג"ץ... מתח בקורת חריפה על בית הדין לעבודה שהתיר את העיצומים בחברת החשמל (ביניהם מניעת תשלום לספקים עד שדרישות הוועד המיליטנטי והפרובוקטיבי של חברת החשמל ימלאו עד תום, וההנהלה תכנע לחלוטין לכל דרישה, הזויה ככל שתהיה, של ועד העובדים הידוע ביושרתו) וכינה את עמדת ההסתדרות 'רדיקלית'. השופטים הודיעו כי ייטלו חלק מסמכויות בית הדין בליווי סכסוך העבודה במונופול החשמל..."
"היכולת של המונופולים התשתיתיים לנצל זכות שביתה לא מוגדרת מספיק, ולרכוב על רפיון פוליטי", הסביר אבי בראלי במאמר שמתחת לכותרת, "איפשרו להם לתלות אבן ריחיים על צוואר המשק. כך סוכלו נסיונות לשחרר את המגזר העסקי מכבלי הסיאוב, להכניס תחרות, להטמיע חדשנות טכנולוגית וןלקצץ בהוצרות התפחים שהצבור משלם בגין יקור המחייה והפגיעה בפריון. הספור", בראלי ממשיך, "הוא לא רק הרפורמה בחברת החשמל (שמנסים לבצע אותה ללא הצלחה כבר קרוב לעשרים שנים!) אלא כל רפורמה נחוצה שנגנזה (עקב איומי הוועדים של המונופולים להשבית את המשק) עוד לפני שיצאה לאור מחשש להורדת השאלטר הארגוני או הפוליטי, בגבוי שרירותי של מוסד שפוטי לא מבוקר...העיוורן שבו לקו בתי הדין לעודה וההסתדרות בנוגע לוועדי המונופולים, והתהום שנפערה ביניהם לבין המציאות החברתית והכלכלית, פגעו בלגיטימיות של שני הגופים הללו", בר אלי סיכם.
