כאשר קרא ד"ר אנתוני פאוצי, הרופא הבכיר ביותר בצוות הקורונה האמריקני, לסגור ברחבי העולם את "השווקים הרטובים" (בהם מוכרים בהמות חיות, בשר, ירקות ופירות), ייתכן שחשב על מקום כמו טומוהון שבאינדונזיה. שם מוכרים חזירים, עטלפים ואפילו חולדות, ולעיתים גם חיות האסורות בציד. ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, ושורה של סנאטורים אמריקנים השמיעו קריאה דומה. אין פלא, מציין אקונומיסט: שווקים כאלה הם גן עדן לנגיפים.

איש אינו יודע לבטח האם הקורונה עברה לבני האדם מהשוק הרטוב בעיר ווהאן. אבל וירולוגים רבים סבורים, כי מקורו של הנגיף בעטלפים שנדבקו מ-פנגולינאים, החיים ונמכרים באותה עיר שהייתה מוקד ההתפרצות. האדם כבר נלחם נגד שורה של נגיפים שהגיעו מבעלי חיים הנמכרים בשווקים רטובים, כולל הסארס – גרסה מוקדמת של הקורונה – ב-2003. חיות בר מסוכנות במיוחד, משום שהאדם לא פיתח מערכת חיסונית נגד נגיפים העוברים מהן. שווקים רטובים הסובלים מהיגיינה גרועה מציבים את הסיכון הגבוה ביותר.

וירולוגים אחרים סבורים, שאין צורך לסגור לחלוטין את השווקים הרטובים וכי די בהידוק הפיקוח עליהם. כדי להבין מדוע, יש לחזור לבסיס. "שווקים רטובים" מספקים סחורות טריות וזכו לכינוי זה משום שלעיתים קרובות מדרכותיהם רטובות. הם קיימים בצורות שונות: החל ממקומות פרוצים כמו טומוהון וכלה בשוק ברחוב צ'ון-יאונג בהונג-קונג המצוי תחת בקרה קפדנית, והרבה שווקים בין שני הקצוות הללו.

אחד מהם הוא שוק קיילרווה בעיר קמפלה, בירת אוגנדה, בו נמכרות תרנגולות חיות המוחזקות בכלובים עד שלושה שבועות. השוק הזה נחשב למקור של מגיפה המחסלת מדי שנה אלפי ראשי בקר באוגנדה. מצד שני, מציין אקונומיסט, אסור להגזים בתיאור הסכנות. למעט התרנגולות, רוב החיות בשוק זה נמכרות שחוטות, והידבקויות של בני אדם מבעלי חיות מתרחשות בעיקר באיזורים הכפריים של המדינה.

לסגירת השווקים הרטובים עלולות להיות השלכות נרחבות. מחקר על 350 שווקים כאלו במחוז ננג'ינג שבמזרח סין, בו מתגוררים 8 מיליון בני אדם, העלה שהם אחראים ל-80% ממכירות הירקות. בסין כולה נמכרים 73% מהבשר והירקות הטריים בשווקים רטובים. אם השווקים ייסגרו והציבור יישלח למרכולים, הבריאות תיפגע בשל המעבר ממזון טרי למזון מעובד.

הפופולריות של השווקים הרטובים בסין נובעת ממספר סיבות. הם קרובים לבתי הלקוחות, הם זולים יותר מאשר המרכולים, התחרות גורמת למחירים להיות דינמים, ניתן להתמקח וחלק מן הערים מסבסדות את מתחמיהם. כל זה אומר, שהלקוחות ייצאו נפסדים מסגירת השווקים ואילוצם לפנות למרכולים.

ארגון הבריאות העולמי מכין הצעת ביניים, לפיה תיאסר המכירה של חיות בר המיועדות לאכילה, ותותר המכירה של חיות בית ודגים שהסיכון מהם נמוך יותר. איסור כזה יאפשר לרשויות להעריך את רמת הסיכון ולקבוע נהלים בטוחים יותר. הצעות קודמות של הארגון, כולל המשך מכירת חיות הבר, עוררו זעם ורבים ממשיכים לקרוא לסגירתם המוחלטת של השווקים הרטובים. בתגובה אומרים רבים במזרח, כי המערב אינו מבין את המשמעות התרבותית של השווקים הרטובים.

יש גם המזהירים, כי איסור שכזה יוביל להעברת המסחר בבעלי החיים אל השוק השחור, שם לא יהיה פיקוח כלשהו; הדרך הנכונה לדעתם היא לשפר את רמת התברואה בשווקים הקיימים. הם מודים, כי זה לא יהיה קל במדינות בהן שלטון החוק חלש, אך אומרים שתוכנית הסברה גלובלית יכולה לסייע. וגם הם יודעים, שאחד מלקחי הקורונה הוא שלא ניתן להמשיך כאילו לא אירע דבר.

הפעם נדמה שסין מקשיבה, מציין אקונומיסט. היא אסרה לצמיתות מכירת חיות בר שאינן שחוטות (למעט מאכלי ים) בשווקים הרטובים. ייתכן שבהמשך יוטל איסור על מכירתן בכלל, גם אם הן נשחטות הרחק מן השווקים, אם כי הדבר עלול לפגוע בשימוש בהן ברפואה העממית.

מכל מקום, מסכם אקונומיסט, גם הפיקוח הטוב ביותר על השווקים הרטובים לא יחסל את המגיפות שמקורן בבעלי חיים. הסכנה תיוותר בעינה כל עוד קיים מגע בין בני אדם לבין חיות בר – בין אם מדובר בהתיישבות בקרבתן ובין אם מדובר במכירת בשרן. אבל פיקוח הדוק יותר לפחות יפחית את הסיכון, וצעדים מדודים יתקבלו בברכה.