|   15:07:40
דלג
  בלפור חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
דן בן אמוץ [עיצבה: תפארת חקק]

שוק הספרים" של דן בן אמוץ בדוכני התרבות הישראלית

דן בן אמוץ היה בחייו אייקון של תרבות, ומאז שהשיל מעליו את שמו הגלותי מוסיא תהלים-זוגר, מיתג את עצמו ואת יצירתו כמייצג התרבות הישראלית והההומור הישראלי בתוך עשייתו הרחבה, הוא גם כתב ל"גשש החיוור" בלפור חקק בוחן את המערכון "שוק הספרים" שצרוב בתודעה שלנו עד היום כתב עת "המסדרון" הקדיש גיליון לדמותו של בן אמוץ, ושם פורסמו הדברים
27/05/2020  |   בלפור חקק   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
המסדרון 10 בעריכת יאיר בן-חיים

הגשש החיוור במארז די.וי.די. [צילום: בלפור חקק]

לא פעם אנו שואלים את עצמנו אם קיים הומור ישראלי, שמובחן מן ההומור של ארצות אחרות ותרבויות אחרות. כל מי שנחשף למשל, לסדרות של "סיינפלד" - הומור אמריקני, חש שמדובר בשתי מערכות שונות של הומור: ההומור האמריקני שונה מן ההומור הישראלי. הומור הוא חלק חשוב בחיינו, ואנו תוהים לפעמים כישראלים, האם יש "הומור ישראלי"? אנו חשים בלי להגדיר דברים במדויק, שיש הומור ישראלי, שההומור הוא תְלוּי תרבות, שכבר מראשית שנות "היישוב" ו'המדינה בדרך' הָלך ונוצר הומור מקומי-ישראלי.

ספרות המוסר הדתית לא אהבה ממש הומור. כבר בפֶתח ספר תהלים כתוב: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר [...] בְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב." ~ תהילים א, 1. וגם שלמה המלך מחבר ספר קֹהלת כותב: "לִשְׂחוֹק, אָמַרְתִּי מְהוֹלָל; וּלְשִׂמְחָה, מַה-זֹּה עֹשָׂה" (קֹהלת ב, 2).

אחד מאבות ההומור הישראלי היה דן בן אמוץ. רצוני לעסוק במאמר זה במערכון "שוּק הספרים", שכָּתב דן בן אמוץ עבור "הגשש החיוור". הוא כתב תוכניות הומור רבות. היה שותף לסֵפר "ילקוט הכזבים" עם חיים חפר, שותף גם לסדרה "שלושה בסירה אחת" ובתיאטרון החמאם בוצעו מערכונים רבים שכָּתב, שנכללו אחר כך בספרו "איך לעשות מה".

כולנו גדלנו על מילון אבן שושן, ואני כילד אפילו זכיתי (יחד עם אחי הרצל חקק) לראיין אותו לעיתון בית ספר "בית הכרם" בירושלים. אבן שושן גר אז בשכנוּת לבית ספרנו, ואנו היינו עורכי העיתון. לא תיארתי לעצמי שדב"א במערכון של הגשש החיוור יהפוך את שמו של אברהם אבן שושן לסֵמל של העברית המתחדשת: "כל מילה - אבן, כל אבן - שושן".

אנו כסופרים ומשוררים כל כך רוצים שיחשיבו את הספרים בעולמנו החומרני, שיקראו את יצירותינו ויראו בהם חלק מן התרבות... דן בן אמוץ כסופר ("לזכור ולשכוח" - רומן יוצא דופן!), ראה את הסוגיה מזווית הומוריסטית. בכתיבת המערכון "שוק הספרים", הוא ביקש מן היוצרים הומור עצמי, קרא להם להתבונן במקומם של הספרים בחיינו בהומור. שני המוכְרים בדוכן הספרים (שייקה לוי, גברי בנאי) מתאמצים לשכנע ולמכור. הקונה הוא פולי.

שימו לב למושג הזמן במערכון של דב"א:

"תן לי רגע, ואני אסביר לך...

- קח שעה".


לכאורה, זה נראה הרבה יותר רציני לכתוב דברים רציניים, ועיסוק בהומור הוא פְּחות ערך. התרבות במשך דורות הייתה תרבות של דברים רציניים. נראה שאלֶה שניסו להצחיק נתפסו כ"לא רציניים". אך ככל שהתפתחה ההשכלה והתרחבו אופקי התרבות לתחומים שונים ומגוונים, נוצר מעמד מיוחד בתרבות המערבית לכותבי הומוֹרֶסקות. מארק טווין נחשב לכותב יצירות הומור בעל שם בארה"ב, ואפרים קישון הוא כותב שקנה לו שם של בעל סגנון מיוחד בספרות-הומור בתרבות הישראלית. הזְליגה של ההומור לתוך חיינו מעולם לא הייתה קלה, וניתן להבחין בכך בצורה בולטת בתחום הצילום, כולל הצילום המשפחתי: זה נתפס לא מכובד בעבר לצחוק מול המצלמה. בתמונות היְשנות (בצבע חום בדרך כלל) כולם רציניים. לצחוק מול המצלמה נראה "פּוּשְטִי" ולא אצילי. באותה מידה, בתרבות שבה הכל מכובד, לצחוק על דברים מכובדים נתפס כמעשה לא יפה במיוחד.

המערכונים הקומיים חושפים בהיסח הדעת את ההווי הישראלי, את הדיבור הישראלי, והכותב מֵרים את הדברים מן הרצפה ומביא זאת לתוך הבמה. כך למשל, המוכרים בשוק הספרים אומרים:

"איזה יום נַחְס היום, עוד לא עשינו אפילו סִיפְתַח אחד". סיפתַח הוא פתיחה, והכוונה לַסְכום הראשון, שמקבל המוכֵר בצאתו לעבודת יומו. נַחְס מבַטא מצָב של חוסר מזל, ואדם חסַר מזל מכונֶה מַנְחוּס: מקולָל. מי שמקַלל מביא פּורענות, והוא מְנַחֵס. האם מותר לכתוב על קללות בסֵפר עברי? האִם מותר לקלל? על כך כתב דב"א משפט אַלמותי שנכנס כמִשפט מְחוזי לתרבות העברית. המוֹכֵֵר (גברי) אומר: "המוציא דְבר קללה מפִּיו, יִנעַל אבי אבי אָביו"!!!

האם שיווק ספרים זה באמת מקצוע מכובד? האם כדאי לסופרים לכתוב? ומה הטעם למכור ספרים, האם זה מסחרי? על כך עונה דב"א במערכון:

דו שיח בין שייקה וגברי:

"חנות בדיזנגוף רציתָ? מה יש ברחוב הזה?

בית קברות לבגדים! זיתים שחורים - בחנות דליקטֶס. פיתָה - בסופרמרקט. גבינה מלוחה - בבוּטיק הגבינות. חנות סתם - אין פה, הכל בוּטיקים!

עוד לא פתחו פה איזה בוטיק לפלאפל??? כל סנדלר - "מְכון הנעל".

חנות לתחתונים - "בוטיק התחת"!


כמעט היינו מצפים מדב"א לכתוב, שזבנית בחנות נעליים לומדת במכללה למינעַל...

דן בן אמוץ נכנס לתרבות הישראלית בַּתֶפר שבין כובד ההיסטוריה והמַעבר לחיים של שגרה ושל תוכניות "הגל הקל". יש צירופים, שישראלים רבים משתמשים בהם, מתוך מערכוני הגשש. כך הצירוף מתוך "שוק הספרים": "קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו". כך הופך ההומור של בן אמוץ לחלק מהיומיום של חיינו. אנשים שמשתמשים במשפט הזה לא מודעים שהם מצטטים... בן אמוץ.

דן בן אמוץ, שעלה לארץ כמוּסיה תהִלים-זוגֶר, חיפש את זהותו כישראלי, ובאמצעות השם "דן בן אמוץ" המציא את עצמו מחדש. ב-1956, שנים מעטות לאחר מלחמת השחרור, יצרו דן בן אמוץ וחיים חפר את ההומור היְלידי הישראלי, למרות שלא היו צבָּרים: הם פרסמו את "ילקוט הכְּזבים", הומור בוטה שבא להציג הומור השונה מן ההומור הגלותי שהכַּרנו מסיפורי דרויאנוב ואחרים. הכְּזבים נקראו אז צ'יזבטים, ובפועַל היה זה כֵּפל ריבוי (בערבית צִי'זְבְּ פירושו כָּזב, צ'יזבט פירושו כזבים, ואין צורך בכפל ריבוי, אך היהודי הישראלי ראה את המילה צ'יזבט כיחיד).

ניקח דוגמה להומור יהודי: שני יהודים נפגשים בקרון רכבת בתחנה בגליציה. "לאן נוסע"? שואל האחד. "לקרקוב", נשמעת התשובה. "אוי אוי אוי! איזה שקרן אתה", מתרגז האחר. "אם אתה אומר שאתה נוסע לקרקוב, זה מפְּני שאתה רוצה שאני אחשוב שאתה נוסע ללבוב. אבל אני יודע שאתה באמת נוסע לקרקוב. אז למה אתה משקר"?

רְאו עד כמה הדימוי של סְפרים כסמל של תרבות מלווה גם את המוכרים בשוק הספרים של דב"א. המוֹכרים משווקים לנו את המוּתג, שאנו אוהבים במעטפת הומוריסטית: "סְפרים מקצוע נקי, ספרים מקצוע מכובד, ספרים זה מקצוע המחר". והרי זה מה שרצינו לשמוע... ובכל זאת, אנו שומעים את נימת הלגלוג, שאינה כתובה, וצוחקים!

הסופרים הישראלים נוטים לא פעם לאַמץ שם ספרותי. דב"א במערכון שכתב משתמש בזה כיסוד הומוריסטי. כך למשל אברהם (בולי) יהושע מזוהה תמיד בשם: א"ב יהושע. על כך רומז דב"א: "לא מזמן היה לי... דוּדֵי שינה... לקחתי את הספר, זה איך קוראים אותו א' ב' ג' ד' ה' ו' מנחם. אחרי חצי עמוד - טראח! הסדין נקרע מהנחירות"! בן אמוץ מלעיג גם על הביטוי הספרותי מדַי "נדודי שינה" (לאן השֵינה נודדת?) ויוצר את הצירוף "דוּדֵי שינה", בדומה לדוּדי שמש...

היו שראו במשך ההיסטוריה של הולדת ההומור, את ההומור כסוג של תוקפנות, "לצחוק על אחרים", והיו שהציעו הצעות איך ליצור הומור מקובל והגון. דן בן אמוץ, כמו ההומוריסטנים שבאו אחריו, לא באו לכתוב ולהציג הומור מנומס, שעונֶה על תקנים של פוליטיקלי קורקט. ההומור של דב"א בכל המערכונים שלו, הוא הדרך להוסיף תבלינים בגוונים שונים לשגרה הישראלית, וכל מי שרואה את סרטוני הגשש, רואה עד כמה ישראלים מֵרקעים שונים מתאחדים יחד ברגעי ההומור וצוחקים מן המערכונים הללו. "שוק הספרים" מאַחד את כולנו.

דן בן אמוץ, כמו כותבי מערכונים אחרים, משתמש בהומור כדי לשבור את הרצינות שאנו מתייחסים בה למציאות: ההומור הוא דרכו של דב"א להיות רציני. הוא מציג את הרצינות במסווה של הומור: שני המוכרים בשוק הספרים של דב"א מיוצגים במוכר סוחר (שייקה) ובַמוֹכר עם נשמה יתרה (גברי), ולא פלא, שהסוחר מתעלם מן הצד הרוחני, והוא רוצה תכל'ס רווחים בקופה הרושמת: "שלשום אמרתָ לי אתמול, אתמול אמרתָ לי היום, היום אתה אומר לי מחר, ומה אני אביא הביתה לאכול? פינוקיו"?!

גם מרסל דושאן כדן בן אמוץ חשב ואמר: "הרצינות היא דבר מסוכן ביותר, וכדי להימלט מפניה יש להזעיק את ההתערבות של ההומור". אל נשכח שגם זאב ז'בוטינסקי ברומן הייחודי 'שמשון', מייחס לגיבור הרומן את המשפט: "אִספו ברזל, שִׂימו עליכם מלך, לימדו לצחוק". שמשון המציג דרכים לבניית לאומיות עברית, קורא לעמו ללמוד לצחוק.

אנו שואלים לא פעם מה ערכו של הסֵפר בעולם, ואיך הוא ממותג היום לעומת מאכלי גורמֶה, אופנה שהיא 'הצעקה האחרונה', ומופעי בידור 'מפוֹצצי קופות'? כמה כסף אדם מוכן להשקיע עבור סֵפר, כשהוא יוצא לשוק הספרים?

דב"א עונה על זה במערכון:

"כמה עולה ספר?

-חמש וחצי לירות.

-אתה לא חושב זה קצת זול בשביל מתנה?

-בשבילך, שתים עשרה וחצי..."


ואכן הקונה בשוק הספרים (פולי) מוכן לשלם יותר, כי בעיניו ספר הוא מוצר איכותי.

האם המערכון של דן בן אמוץ הוא הומור או מציאות? אולי זה הומור על המציאות.

לסיום, בַּספר "איך לעשות מה" נכלל ההספד שכָּתב דן בן אמוץ על עצמו, ועדיין זכור לי ששמעתי ברדיו את דן קורא את ההספד. וכך הוא כתב: "אל תחשוב שנפטרתָ מאתנו ככה. וואללה נבוא אליךָ כּולנו. תראֶה-נבוא. רַאס-בִּין-עינַאכְ נבוא. וְעכשיו שלום חָבּיבּי, תנוחַ בשלום".

דן בן אמוץ תרם לתרבות העברית תרומה עצומה, והַחזָרתו אל האוצָר של התרבות העברית ושל ההומור הישראלי היא מעשה ראוּי. זה רגע מכונן שבו נוכל לומר לו: "תנוח בשלום".

המאמר פורסם בכתב עת "המסדרון" (10), בעריכת יאיר בן חיים.
תאריך:  27/05/2020   |   עודכן:  27/05/2020
בלפור חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
שוק הספרים" של דן בן אמוץ בדוכני התרבות הישראלית
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בשנים האחרונות אנו שומעים וקוראים על מקרי אלימות, ואף קשים, מצד חולים ובני משפחותיהם כנגד רופאים מסתבר, שאלימות זו אינה חדשה בארץ ב-1970, לפני 50 שנה, דרס למוות בן של מטופלת מנהל מחלקה בבית חולים "השרון" בפ"ת, כי "לא עשה מספיק כדי להציל את אמו"
27/05/2020  |  אלי אלון  |   יומני בלוגרים
השבת לראשונה נכנסתי ברגל רועדת קמעא ובלב מתרונן אל בית הכנסת לאחר שלא פקדתיו למעלה מחודשיים. הכסאות המיותמים כמו רקדו לכבודנו, ארון הקודש נראה מאושר מאי פעם, הפרוכת בוהקת ונקייה מתחננת למגע יד אדם, לליטוף, וספרי התורה? אוהו, הם בכלל במוד של שמחת תורה בחודש סיון. מהקירות כמו ניעורו לחיים לוחות ההנצחה עם שמות הנפטרים, גם הם חשו בהגעתנו שוב לבית האל. ושבו בנים לגבולם.
רחוב שלומציון המלכה נחשב למוסד ירושלמי, מזוהה עם ירושלים כמעט כמו הכותל והר-הבית, מחניודה והבוכרים, מֵֵיישוֹרִים (מאה שערים) ורחביה, מרכז הרב ועייץ-חיים, מאאאתיים ואַשתנור, קריית משה וזיכרון מֵיישֶה, קטמון ומגרש הרוסים. ירושלים אינה שלימה בלעדיהם. אבל לרחוב שלומציון הילה מלכותית המשתלבת יפה בפסיפס מלכי ירושלים, שהונצחו בחוצותיה: דוד ושלמה, הלני המלכה היהודיה ומליסנדה המלכה הצלבנית, אגריפס ומונבז, עד המלך ג'ורג' החמישי. קריית מלך רב.
27/05/2020  |  מנחם רהט  |   יומני בלוגרים
ציער אותי לראות ולהאזין לתכני המפגש הראשון המתוקשר של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, עם ציבור גדול של אוהדיו בדרום תל אביב. ציער אותי לראות חיבוקים לוהטים, שהשתלבו עם הצהרות מתלהמות ובוטות מאוד בגסותן נגד אוכלוסייה חלשה של פליטי רעב מארצות אפריקה, המרוכזת ברובה בשכונות בדרום העיר תל אביב.
בשנים האחרונות אנו עדים להעתקה ולנדידה של פונקציות חברתיות יסודיות מהמרחב הגאוגרפי הממשי, למרחב הווירטואלי, שהופך בהדרגה ובעקביות לגאוגרפיה מקוונת אוטונומית ומשוכללת שניתן לתקשר באמצעותה עם חברים, ללמוד, לקנות, לעבוד, להכיר בני זוג, להאזין למוזיקה, לצפות בסרטים, לדלות מידע והיריעה קצרה מלהכיל את יתר התפקודים הרבים שלא הוזכרו ושנכבשו על-ידי האימפריה המקוונת בלא שנתנו על כך את הדעת.
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il