גטו זה מקום סגור, שכל דייריו חולמים לחיות בחוץ. במילון נכתב: שכונה או מספר רחובות שהוקצו מראש להכיל בתוכו יהודים בלבד. לרוב היה הגטו מסוגר ומופרד משאר העיר... כשמדובר בהשאלה: סגירות מחשבתית או חברתית של אדם. בארץ-ישראל חיים מיליוני יהודים - האם בגטו?
נתן זך, יליד ברלין, שנחשב ראש למשוררי הדור שלאחר מלחמת-העצמאות, מצהיר בשירו 'אני אזרח העולם': "...אומרים לי בלילה על-יד האור./ אני מוכן. בסבלנות/ אני עומד בסוף התור./ אני אזרח העולם". גם אני אוניברסלי וסולידרי בתכלית, מצהיר זך. אנחנו נמצאים בסוף התור, אבל מצוידים בסבלנות היסטורית. האם האור שאליו מייחל זך בלילות נמצא שם, במקום שאליו נוסעים? שממנו באים? זו, בערך, אותה תביעה (מנטרה) עתיקת-יומין שנהיה, ככל העמים. למה אנחנו לא מתקדמים בתור? האם שאר עמי-העולם הם ככל העמים, גם בעיניהם?
לאה גולדברג, מי שמשוררת - מְכֹורָה שֶׁלִּי, אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה/ לַמַלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶלֶךְ אֵין כֶּתֶר - מספרת לחבורתה: "פעם, שלא כמנהגי, יצאתי במוצאי שבת לשפת הים של תל אביב לטייל ולראות את הקהל. ראיתי המוני אנשים, שהפרצופים שלהם אמרו לי שהם לא קראו ספר... עם זר, שעדיין איננו מכירים אותו; רובם עולים חדשים. מהם שנמצאים כבר בארץ זה זמן מה, אך עוד לא צורפו אל החוג הזה שאנו חיים בו. אם לא נגיע באיזו דרך שהיא אל אלה שראיתי ... והם היו רבים מאוד - נישאר חוג של אינטליגנציה בתוך האינטליגנציה, והספרות תתנוון ולא יהיה לנו קשר עם העם". האם אלה סממנים של חיים בגטו?
בזמן שזך ניצב בתור התברר שהעולם הסולידרי רשם את אש"ף כמדינה באו"ם. למה זה לא קורה לכורדים, לארמנים, לטיבטים? ממש כשהוא הצטרף לסוף-התור חברי האו"ם במסירותם הקימו לערביי א"י ארגון פליטים מיוחד - אונרא. פנסיה לכל החיים שעוברת בירושה עד סוף הדורות. למה זה לא קורה, באופן אישי, לפליטים מסכנים בשאר העולם? בזמן שצפינו בפעילות ועידת-האו"ם-נגד-גזענות בדרבן - שוב הפכנו אוטומטית למצורעים... האם זך מסוגל לשאול מישהו בתור - למה לא מוקיעים ומקיאים את הסורים, התימנים, האירנים, הסומלים, הסודנים והסינים?
מצאתי לא מזמן קטע ב'חדשות בן עזר': "אהוד היקר, אני מסכים איתך שיש משהו חולני בשנאה הזאת של עמי אירופה כלפינו: לא אכפת להם שרוסיה כבשה את קרים, וסין שמשעבדת את טיבט - חשוב להם שאנחנו נצטמצם לרוחב של 15 קילומטרים שבין הגדה לנתניה. מסתבר שבאומות הנאורות ביותר מאשימים את היהודים שהביאו לעולם את הקורונה. איך היה לנו אורך רוח לחיות בין הגויים שכל כך שונאים אותנו"?
היהודים הגיעו לפה (ממזרח וממערב) בתקופת זמן קצרה ולחוצה, רובם אחרי הקמת המדינה. להם לא הייתה ברירה. אבל החלוצים היהודים החילוניים של ראשית המאה ה-20 היו מהפכנים שהגיעו במטרה לבנות חיים חדשים מחוץ לגטו המבוזה שהכירו במולדתם. נעשו פה ניסיונות לחקות מהפכנות אירופית. מידת היהדות הזעומה שנכחה בחיים האלה לא עניינה את הערבים שהתקוממו נגדם ונגד יוצאי חלציהם. מסע הדה-לגיטימציה והרצח נמשך גם היום, שנים אחרי שנתן זך הודיע להם חגיגית שהוא אזרח העולם. אתה לא אזרח בעולם שלהם, נתן. בעיניהם מעולם לא היית זך - אתה פח. חבריך לסולידריות טוענים שהמדינה נגנבה מהם. הייתה זו מדינה של אזרחי-העולם?...
על-רקע הדברים האלה אני מבקש לתאר כמה אירועים משמעותיים:
א. הפצצת הכור הגרעיני בעירק שהתרחשה ב-7.6.81 ערב הבחירות לכנסת, הפכה מיד להתכתשות פוליטית מרה בין הליכוד למערך. המערך, שראשיו התנגדו בחריפות למבצע - חשף נימוק פוליטי: זה הכל תרגיל בחירות פופוליסטי. באמת? אולי זה מבטא את חששה הלגיטימי של ממשלת ימין שאחרי הבחירות, שאם תוחלף הממשלה - יהיה מאוחר כדי לפעול ונאלץ לחיות בצל כור גרעיני פועם? כשנודע לפרס מפי בגין על המבצע הנרקם בעירק, כתב ראש האופוזיציה לראש הממשלה: "...אני מרגיש שזוהי חובתי האזרחית העליונה לייעץ לך... להימנע מהדבר... אני מצרף את קולי... לאלה האומרים לך לא לעשות...".
לדעתו של פרס הדרך למנוע פיתוח גרעיני בעירק הייתה באמצעות לחץ דיפלומטי בזירה הבינלאומית. פרס קיווה שממשלו הסולידרי של מיטראן, שנבחר באותו יום לנשיאות צרפת, יהפוך את הקערה על-פי הכור. מה דחף את פרס? האם הסולידריים שכחו שהעולם ו'איגוד המשתמשים' עדין משדלים את נאצר לפתוח לנו את שער-הכניסה הימי - מיצרי טיראן? האם שכחו שגולדה עדין מנסה לשדל את חבריה ושותפיה במועדון הסולידריות המערב-אירופי לאפשר לרכבת אספקה אווירית מאמריקה לחנות בדרכה לישראל במלחמת יום כיפור?
ב. בגין למד את הלקח. מבצע 'שלום-הגליל' החל כעבור שנה מבלי שלאופוזיציה נמסר על כך. נו, נו, נו - מה שאז חיש התרחש! גוש השמאל הטהרני, הסולידרי מטבעו, הציב בראשו 'פר' (פרס-רבין) מתפרע, אלים, שטוף-שנאה, רדוף-סיוטים, שרואה רק אדום, כדי להשתולל פוליטית בזירת הקרב. בגין ושרון היו בין-לילה, בסברה ושתילה, לחיות-טרף משוללות רסן, צמאות לדם.
ממשלת ישראל צוירה בתקשורת העולמית, על-ידי יוסף המסביר וחבריו, ככנופיה של יהודים-נאצים, רוצחים ותליינים. עם ישראל - מצורעים. זה היה מסע הסתה ונקמה זדוני בדרך-חזרה אל השלטון שנגנב ב-77... וכמה זה היה אמתי, עקרוני ורציני, לדעתכם? בבוא היום, כששרון יעלה לכס-השלטון פרס החוזה יחזר אחריו במרץ, נכסף כתמיד, ותיכרת ביניהם ברית-אחים ממש. אהבה מ'מבט' ראשון. אברמוביץ', ממובילי קמפיין-הטבח בלבנון, ייכנס לפרדס כדי לאתרג בארגזים.
בהגיעו לשלטון החל הפ"ר, שהתפטם בעש"ב (ר"ת -עוז, שריד, ביילין), לתקן את העוולה המזוויעה שגרם שלטון-ימין פאשיסטי מתועב לפליטים פלשתינים בביירות. כל תהליך אוסלו לא למען השלום נוצר, אלא כדי לרצות את ערפאת והשאהידים שלו. הוא הוזמן בראש גדודיו המזוינים בנשק יהודי, לתפוס עמדת קרב בלב-ליבו של היישוב היהודי. זו תגובה נכונה של הישוב לבריטים... סליחה: ל
מתנחלים המבחילים שמנסים לייהד את השומרון.
תפיסת עולמו של רבין הייתה נחלת שדרה שלמה בעם. הייתכן שיוכל להפוך במטה קסם, בעזרת טרור פלשתיני, צדק-נרדף לצדק רודף? גולדה הגדירה את הקונפליקט הערכי-מוסרי במלים פשוטות: יש צדק, ויש צדק-יהודי. אבל אותה שדרה, שבסיסה השבט-הלבן-החילוני - סירבה להגדיר את המדינה כיהודית. לדעתה, היא והעולם האזרחי, מסתפקים בהחלט ב'דמוקרטית'. יהודית עומדת בסתירה לדמוקרטית. יהודית - זו מילה נרדפת לעבר, לחרפה, לגלות. בארץ חדלנו להיות נרדפים, עכשיו אנחנו רודפים... באמת?
רבין חשש שלא נוכל להחזיק מעמד כ'רודפים' לאורך ימים. הסביר
איתן הבר ב'
ידיעות אחרונות' (18.3.13): "רבין סבר שעם שעומד על בהונות רגליו כבר יותר מיובל שנים, סופו שיתעייף. את העייפות הזו ראה במו עיניו מחלון ביתו במלחמת המפרץ בשנת 1991 כאשר חצי מיליון ישראלים ברחו. ברחו זו המילה הנכונה - בכל אחר-צהריים מאזור גוש-דן מחשש לנפילת טילים מעירק. מראה הכבישים הפקוקים הוביל לנפילת רוחו ולפקפוקו בחוסן הלאומי". בדצמבר 95 סיפר שרון ב'מעריב' מה אמר לו רבין: "רבים יתקשו לעמוד במלחמה נוספת... לכן עלינו לעשות ויתורים".
כמה התרחקו רבין וחבורת אוהדיו-תומכיו מהתובנות של לאה גולדברג וזך? בגלובס 16.10.03 הכריז זך: "לא ניתן לממשלת שרון וחבר מרעיו להפוך אותנו למצורעים של העולם. הפסטיבל בא להראות לעולם, שיש בישראל אנשים רבים המבקשים לקיים את ההומניזם היהודי עם מסורת הנביאים, חוץ מאלה שמטילים פצצות על אזרחים". גולדברג וזך עובדים קשה למען הדומיננטיות המוסרית והשלטונית של השבט-הלבן במסגרת חלומית של אינטליגנציה בתוך אינטליגנציה. 'הומניזם יהודי' שמצא ביטוי הולם בגולה - זה גטו בריבוע.
אנחנו לא אזרחי העולם, בין השאר משום שהעולם לא רוצה בנו, לא רוצה מזה"ת-חדש. לא רוצה שיהודים ייזמו ויסללו קו רכבת מירושלים למכה, לבצרה, לצנעא וחזרה. אנו מנסים לחיות בארצנו, לא בעולם דמיוני, ולכן - אין מה לבקש ממיטראן, כמו שלא היה מה לבקש בטיראן. הפריץ לא יציל אותנו והוא לא הולך למות. ה'סולידריות', בשמה מבלבלים לנו את המוח עשרות שנים מעולם לא הייתה קיימת. 'ככל העמים' תמיד יציבו אותנו בסוף התור - כי אנחנו יהודים.
