נודלמן נגד כל העולם

ד"ר יולי נודלמן אינו מסתפק במה שהוא מכנה "קריעת המסכה מעל פניו של נתן שרנסקי." אתמול, שבוע ימים אחרי ששופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל, קבע בהחלטה שד"ר נודלמן הוציא "לשון הרע" על נתן שרנסקי, החליט נודלמן לקרוע מסכה נוספת. הפעם מעל פני מערכת המשפט בישראל.

במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתל אביב (ביום א', 18 באוגוסט) לא חסך הד"ר ביקורת מהשופט סגל, וכלל את המערכת כולה במשפט ש"אין צדק במדינת ישראל". עוד הוסיף כי "מי שאינו עשיר - אינו יכול לזכות למשפט הוגן!"

כותרת מסיבת העיתונאים היא: "נודלמן נגד כל העולם". ואומנם, זו ההרגשה שקיבל כל מי שהשתתף בה. אף ש-99.9% מבין המשתתפים היו דוברי רוסית (חוץ ממני ואולי עוד מישהו) הקפיד ד"ר נודלמן לנהלה בעברית. אפילו פעילת העלייה אידה נודל, התאמצה לומר את אשר על ליבה - בעברית. "מי שלא יודע עברית - שילמד", אמר לי ד"ר נודלמן שעה קלה לפני שהחלה מסיבת העיתונאים.

"קחו את הספר 'שרנסקי בלי מסכה'" אמר ד"ר נודלמן, בהציעו, בנוסף, גם את ספרה של אידה נודל. "מי יודע, אולי יחליט מחר בית המשפט לשרוף את ספרי, ככה שלפחות יישאר עותק בידיכם", אמר הד"ר הרואה שמשפט שהוא מנהל נגד שרנסקי הופך "משפט היסטורי".

נודלמן נגד כל העולם - וככה זה גם נשמע. נודלמן נגד מערכת המשפט; נודלמן נגד השופט סגל, ואפילו שמו של השופט ורדי זילר שורבב במהלך המסיבה; נודלמן נגד העיתונות, הרוסית במיוחד (אף אחד מכם אינו יודע מה אמרתי בבית המשפט, פשוט לא הייתם שם", הטיח באזני הנוכחים); נודלמן אחד + כמה אסירי ציון שגייס לצידו ואשר לא היססו לצבוע את פניו של שרנסקי בכל צבע אפשרי. הכל במעמד צד אחד. כמובן.

שמעתי את אשר היה על ליבו. הוא פרק ופרק במשך שעה ארוכה, עד שכמה מבין העיתונאים(יות) שהיו שם, קצרה רוחם ואחת אמרה: "אדוני, אתה לא מחדש לנו שום דבר, אז בשביל מה קראת לנו לבוא?" נודלמן בתגובה: "פשוט רציתי לומר לכם מה אמרתי בבית המשפט, כי אתם לא הייתם שם..."

שאלתי את הד"ר, אם לדעתו נבעה החלטת השופט סגל מטעמים פוליטיים. אפילו חשב כך - לא השיב נודלמן ישירות, אלא סובב סחור סחור ואמר, ששופט יחיד אינו יכול לקבוע מה באמת היה שם, ברוסיה. לדבריו, הפרקליט דן אבי-יצחק עשה את המוטל עליו בהגנה על שמו של שרנסקי, "והשופט? מה הוא יודע? הוא היה שם?"

ד"ר נודלמן עדיין מאמין בחפותו ו"באמת דיברתי." גם היום, שבוע אחרי החלטת השופט סגל שלמעשה חייבה אותו בהוצאת לשון הרע, אין נודלמן נסוג אפילו צעד אחד לאחור. לחיזוק הוא מביא עימו סוללה של פעילים יהודיים מרוסיה ובפי כל אחד מהם היה סיפור, כזה או אחר, על שרנסקי, שאותו - רובם אינם זוכרים כלל כשמדובר בפעילי עלייה. "מדוע עצרו דווקא את שרנסקי?" שאל אחד מתומכיו של נודלמן; "יש סיבה, אין ארוחות חינם ברוסיה," הוסיף מישהו אחר.

באשר לעיקר: נודלמן שוקל להגיש עירעור על ההחלטה, "אך ממילא יש לי עוד זמן. המשפט יימשך ויימשך..." אך בינתיים, הולך חשבון הבנק של נודלמן ומדלדל. "אין לי רזרבות, לא עומדות מאחורי 50 עמותות ובוודאי שלא מפלגת 'ישראל בעלייה', שאף היא הצטרפה לתביעה נגדי, כך שתוכל להשתתף בהוצאותיו של שרנסקי", הסביר נודלמן.

האיש כסוף השיער וההדור בלבושו, מדבר בשצף קצף ובלהט רב. העברית שבפיו תקנית לגבי מי שהגיע אלינו כעולה חדש בשנת 1971. רעייתו החדשה מסייעת בידו ומשמשת עזר כנגדו.

"האם אתה חושב שמישהו יכתוב מחר בעיתונים את כל מה שאמרת כאן במסיבה?" שאל אחד הנוכחים. לד"ר נודלמן לא היתה תשובה, אולי ידע אותה, לאור ניסיונות העבר. כנראה שעיתונות הרוסית לא כל כך אוהבת אותו. אך מה עם העיתונות העברית?

נפתח את עיתוני הבוקר ונראה.

נודלמן, הקרב שלא נגמר.