הריחוק החברתי הוא אחד ההיבטים הקשים ביותר של הקורונה. האדם הוא יצור חברתי, אשר מטבעו שואף למגע אנושי – כך שכללי הריחוק מנוגדים לכל מהותו. האם יש דרך בטוחה לפגוש משפחה וחברים? – שואל טיים. אין פתרון קסמים, משיב פרופ' ג'ייסון פארלי מבית המשפט לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

הבעיה הגדולה היא, שחולי קורונה רבים מפתחים תסמינים קלים או בכלל לא, ולמרות זאת הם עלולים להדביק אחרים. אפילו בדיקה שלילית לקורונה אינה מעניקה ביטחון של 100%, כי הבדיקות אינן מדויקות ב-100%; ועדיין לא ברור שהחלמה מן הקורונה מעניקה חיסון טבעי עתידי. גם אמצעי הבטיחות הידועים היטב רק מפחיתים את הסיכון, אך לא מעלימים אותו. לכן, הדבר הבטוח ביותר הוא ביקורים והתוועדויות וירטואליות – אלא שאז נכנס אותו גורם אנושי בסיסי: הרצון להתחבר פיזית.

הפרה בוטה של כללי הריחוק – כמו עריכת מסיבות – היא כמובן רעיון גרוע, בלשון המעטה. אבל יש הרבה מרחב אפור. האם יש רע בהליכה בצוותא תוך שמירת מרחק? האם מי שמתגורר לבדו יכול לפגוש חבר אחד? האם יש דרך בטוחה לנוע עם המשפחה? יש להביא בחשבון גם שיקולים של בריאות הנפש, שכן לבידוד יש מחיר נפשי כבד.

טיים אומר כי כמה מומחים תומכים בגישה של מזעור הסיכון: כיצד להיפגש בצורה הבטוחה ביותר האפשרית – במקום לגזור על הציבור גזירת ריחוק שאינו יכול לעמוד בה. בני אדם מקבלים מדי יום החלטות בסגנון הזה, מסבירה פרופ' ג'וליה מרקוס מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, וכעת יוכלו לקבל כלים כדי להפחית את סיכון הקורונה.

המומחים חלוקים בדעותיהם לגבי מידת הסיכון שניתן לקבל, אך רובם מסכימים שחלק מצורת ההתחברות מסוכנות פחות מאחרות. הרבה עדיין לא ידוע על הקורונה; מה שברור הוא, שהסיכון פוחת כאשר נמצאים באוויר הפתוח, עוטים מסיכה ושומרים על מרחק. גם בפעילות חיצונית יש סוגים טובים יותר וטובים פחות; מנגל, כאשר כולם נוגעים באותם כלים, הוא בבירור מסוכן יותר מאשר הליכה במרחק בטוח. פגישות של אחד על אחד בטוחות יותר מאשר מפגשים קבוצתיים, וכמובן – עם מסיכות.

ברמה העקרונית, יש חשיבות רבה לאמון שהנפגשים נותנים זה בזה: עד כמה הם בטוחים שהצד השני מקפיד על מגבלות הקורונה. כאשר האמון הוא מוחלט, אפשר לחשוב גם על מגורים משותפים באותו בית – אם כי יש הממליצים לעשות זאת רק לאחר ששני הצדדים נבדקו ונמצאו שליליים לקורונה, ואחרי המתנה של לפחות שבועיים. גם כאשר מצטרף עוד אדם למשק הבית, חשוב שכולם יקפידו על כללי הבריאות; מגורים משותפים אינם רישיון לזלזל בכללים.

בארה"ב יש חשיבות גם למיקום הגאוגרפי, שכן הקורונה אינה מתפשטת בצורה זהה בכל המדינה הענקית, ולכן יש לשים לב לכללים באותן מדינה או עיר. באיזורים הנגועים במיוחד, קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי למצוא דרכים בטוחות להתחברות – וקשה ככל שיהיה הדבר, יש לזכור שהריחוק הוא לטובת הכלל. השמירה על הבטיחות היא משימה רב-שכבתית, בה האדם מגן גם על עצמו וגם על הסובבים אותו, ובה הוא מחויב לחשוב בצורה רחבה.

הגבלת הקשר החברתי היא צעד אלטרואיסטי, מסביר טיים, בה האדם הבודד מטיל על עצמו מגבלות קשות כדי שלא לפגוע בסובבים אותו ובציבור בכללותו. החשיבה הזאת צריכה להוות מניע נוסף לנטילת סיכונים מועטים ככל האפשר, כדי להביא את הקורונה לקיצה. בטווח הקצר זה כואב לכולם; בטווח הארוך זה יועיל לכולם.