"אם נפלתי - נפלתי"

השופטת: אורלי מור-אל, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שלישי, 26.5.2020, שעה 08:30

הנושא: קדם-משפט בתביעות נזיקין


השופטת אורלי מור-אל נאלצה להמתין לצדדים עד 8:55, והיא ניגשת מיד לעניין: "טוב. קראתי. אי-אפשר לאחוז את החבל מכל הקצוות. זה לא צריך להיות לפי הלכת פינס. פסק הדין של ארנה לוי בוטל בערעור והוטלו הוצאות של 150,000 שקל. אני לא מתווכחת עם אדוני. זה פסק דין שאני לא יכולה להסתמך עליו. היות שאני בבית משפט השלום, אני אנהג לפי ההלכה הנוהגת, לפי מועד התאונה ולא לפי מועד הפטירה.

"היא ניהלה בית משותף עם בעל וילדים. לפי הלכת סושרד וההלכה הקיימת - זה ידות. אז סליחה, אדוני לא הביא לי ראיות. אם עושים קופה משותפת - אז בבקשה, ההכנסות של הבעל. ראיתי את ההחלטה של השופט [משה] תדמור בתיק המקביל. אתם רוצים להוציא לשנינו את הנשמה - בבקשה, תגישו סיכומים. אם נפלתי - נפלתי".

מור-אל ממשיכה בדיון מחוץ לפרוטוקול, עם בקיאות מלאה בפרטים המלמדת על הכנה מצוינת: "אני נבנית על פסק הדין שכבר קיים בתיק. אני לא אתן פסק דין חדש. המצב שם עם הערעור בעליון לא דומה, כי חזרתם בכם מהערעורים. כתבתי לכם את דעתי. אני נוטה; לא כתבתי את זה, כשכותבים זה נראה אחרת. כולם ערערו, הגעתם להסכמה לחזור בכם מהערעורים. פסק הדין לא בוטל, הוא חלוט. קראתי את התיק מספיק פעמים; תיק מעניין.

"לא יכולתי אפילו לעשות חישוב בלי קופה [משותפת של המנוחה ובעלה]. בלי קופה משותפת, לצורכי פשרה זה מיליון ומאה". בא-כוח חברת הביטוח מגיש את נתוני הכנסות הבעל, אך מור-אל מגיבה: "אני לא אעשה את זה [החישוב] בדיון. כמה צריך לשבת על התיק הזה? מה יש לנהל פה בהוכחות?" והיא מעירה בחיוך לקלדנית: "אתה לא כותבת לי כלום ואני לא אזכור כלום".

"טוב שיש לכם הרבה אנרגיה"

מכאן הדיון מתנהל לפרוטוקול, ומור-אל ממשיכה באותה בקיאות: "אם אני זוכרת נכון, הם פתחו בהליכי גירושין לפני התאונה, נכון? אם צריך רציפות ביטוח, מה אתם רוצים? שאני אתן צו לאיסוף ראיות? הם גם גרו אז באותו קיבוץ. אני לא מתעצלת, אני אעשה כמה חשבונות שצריך. זה גם לא חשבון מסובך" - היא צוחקת. "אנחנו נמשיך גם פה לחשב עד שיהיה פסק דין, ואחר כך חישוב במחוזי ובעליון. אנחנו לא יודעים מה יהיה בסופו של התהליך, ההלכות של בית המשפט משתנות. טוב שיש לכם הרבה אנרגיה".

אחת המחלוקות היא האם האישה נפטרה כתוצאה מן התאונה שנים מספר אחריה, או במנותק מאותה פגיעה. "לא חשבתי שזה נמצא במחלוקת", מגיבה מור-אל. "זה סביר שאנשים במצבה נפטרים אחרי איזושהי מחלה. אם צריך, נמנה מומחה לעניין הקשר הסיבתי. גם אם הייתה קורונה, הסיכוי של אדם להחלים במצבו הרפואי שאליו הוא הגיע בשל תאונה, קטן בהרבה מאדם אחר". היא קובעת תזכורת פנימית לחודש מאוחר יותר, כדי לבדוק מה הצדדים הגישו וכיצד ניתן להתקדם. "תמיד כיף לראות אתכם, במיוחד אחרי הקורונה. זה בהחלט, יש כאן מה לעשות", היא מסיימת.

בדיון הבא התובע אינו מיוצג; האיש טוען שנפצע במלון באילת לפני מספר שנים, הסכום די דומה לתביעה קטנה, אבל מדובר בבית משפט שלום - ומור-אל צריכה לתמרן בין כל העובדות הללו. "אדוני קיבל את חוות הדעת של הנתבעת [חברת הביטוח]?", פונה אליו מור-אל. "המומחה שלך טוען שיש נכות, המומחה שלהם אומר שאין. אני צריכה למנות מומחה מטעם בית המשפט, אדוני צריך לשאת במחצית שכרו. השכר שאני קובעת הוא בדרך כלל 5,000 שקל פלוס מע"מ, כל אחד משלם חצי".

נציג חברת הביטוח אומר שהיא מוכנה לכל היותר לדחות כעת את התביעה בלא צו להוצאות, ומזכיר שהאיש תבע לפני שנים על נזקים אחרים וכלל לא הזכיר את הנזקים שבתביעתו הנוכחית. "מה שהוא אומר", מסבירה מור-אל לתובע, "שהתביעה שלך לא פשוטה. גם כשאני קוראת אותה, היא לא פשוטה. היא הוגשה מאוד באיחור, כמעט על סף ההתיישנות. גם הטענות ותוכן חוות הדעת מעלה בעיות. אני רוצה שתבין את הסיכון שיש לך. אני אמנה מומחה שיראה את חוות הדעת ואת החומר הרפואי; אני לא יודעת מה ייצא מזה, אני לא רופאה.

"אני רואה ממה שצירפת לתביעה שהדוח מחדר המיון הוא יומיים אחרי האירוע", מפגינה שוב מור-אל את בקיאותה והכנתה. "אדוני צירף את זה כמסמך הראשון לכתב התביעה. ונתנו לך טיפול. יש לך שהיית ב[קופת חולים] מאוחדת יום קודם. אז יש לך שריטות שזה יום אחרי, ויש חשיפה לכלור [בבריכת המלון] שבעצם אתה לא כותב מתי קרה".

"שתבין את הלך הרוח"

מור-אל מנסה למעשה לשכנע את התובע למחוק את התביעה, אך לא בצורה מפורשת. "אני לא רוצה להוביל אותך לדרך של ניהול תיק, מינוי מומחה בית משפט, הוצאות. זו לא תביעה קטנה [כמו תביעתו הקודמת], אדוני משחק במגרש של הגדולים", היא מחייכת. "כשאני קוראת את מה שכתבת בתביעה הקטנה שהגשת [שנים קודם לכן] על נזקי רכוש, אני משערת שאז ידעת גם על האירועים האלה - ולא העלית שום טענה על שפשוף בראש, וזה יחסית משהו קטן, ולא העלית שום דבר לגבי הכלור. יש בעיה בפיצול הזה, שאחרי הרבה שנים אתה בא עם זה. חוות הדעת של הרופא בעייתית, אני לא רואה איך ייצא משהו מזה. ייתכן שמומחה בית המשפט ימצא שיש קשר סיבתי ואני אוריד את הכובע.

"אני מדברת אליך בגובה העיניים, שלא רק תקרא בפסק דין אלא שתבין את הלך הרוח של שופט. אני לא אומרת חלילה שאתה לא דובר אמת; אני בודקת התאמות, לפעמים הזיכרון שלנו משתנה". מור-אל מצביעה על סתירות בדבריו של התובע וממשיכה: "אני בדרך כלל רוצה לתת [קרדיט] לכל האנשים שבאים אלי שהם דוברי אמת, ואני צריכה לקבוע מי הביא לי את האמת המשפטית, ולאו-דווקא את האמת העובדתית. אין לי מצלמות, אני לא יכולה לשחזר כל כך הרבה שנים אחורה מה קרה. הם [חברת הביטוח] כועסים ואני מבינה אותם. אתה מגיש את זה במנות. סיפרת חצי סיפור והגעת לפה עם חצי שני של סיפור.

"זו לא תביעה קטנה, למרות שאני מנהלת את זה קצת כמו תביעה קטנה. תצטרך לעמוד בכל הדברים של משפט אזרחי. תצטרך להוכיח שהייתה דליפת כלור. יש לך שיהוי מאוד גדול. אם הנתבעת הייתה מוכנה - הייתי מציעה משהו, אבל היא לא מסכימה". נציג החברה טוען, שהוצאותיה הסתכמו עד כה ב-10,000 שקל ושאם התיק יתנהל - היא תדרוש הוצאות ריאליות. מור-אל לא מתרגשת: "למרות מה שהוא אומר, אני מחליטה על ההוצאות", היא מסבירה לתובע. "שלא יישמע חלילה שאדוני [בא-כוח החברה] מהלך אימים [על התובע]".

"אמרת: אני אנסה את מזלי"

מור-אל מסבירה לתובע את משמעות השיהוי ומוסיפה: "מה לעשות, לפעמים אנחנו עושים טעויות ומשלמים. ההנחה היא שאדם שנפגע רוצה לתבוע מיד. חיכית שש שנים, ועל סף ההתיישנות אמרת: אני אנסה את מזלי. אנחנו פה עם כבר תביעה אזרחית ששואבת לתוכה הוצאות של חוות דעת, של איסוף חומר רפואי - וזה עולה להם מאות שקלים, כי הם מפעילים חברה חיצונית.

"בבית משפט השאלה היא מה תצליח להוכיח. יכול להיות שהיה טיפה יותר כלור בג'קוזי ואתה יותר רגיש. אם אני קוראת נכון [בסיכום הטיפול], כי הכתב קצת לא מובן, לא כתוב בריכה". התובע טוען שהרופאים מצנזרים; מור-אל: "אני מסכימה, אבל הם מנסים לכתוב מה שהיה. יש לי פה חוסר התאמה. אני אומרת לך כמו שזה יכול להיכתב בפסק דין. אני מנסה להסביר לך סיכונים וסיכויים".

התובע מבקש ומקבל שבוע כדי להודיע מה החליט. מור-אל מציעה לו גם מסלול ביניים: "אדוני יכול לוותר על חוות הדעת, כדי שאני לא אמנה מומחה ולא ניכנס להוצאה נוספת. בחוות הדעת שלך יש בעיה". התובע טוען נגד העובדה שהמומחה מטעם חברת הביטוח משמש לעיתים גם כמומחה מטעם בית המשפט, אך מור-אל מסבירה: "אני מכירה את המומחה. הוא לא יסכן את השם שלו כדי לעזור לנתבעת". לבסוף היא כותבת תזכורת פנימית ל-7 ביוני.



השורה התחתונה: הכנה מעולה לדיון תוך שליטה מלאה בפרטים, מאפשרת למור-אל לקדם את ההליכים בצורה יעילה. היא משרה אווירה עניינית וטובה, בחביבות טבעית המלווה בחיוכים. במקרה השני היה עליה, כפי שאמרה בעצמה, לפעול כמו בתביעה קטנה - בלי לשכוח שמדובר בהליך אזרחי רגיל. ייתכן שהיה מקום להסביר בצורה מעט יותר ברורה לתובע את הקשיים וכך לחסוך חלק מן הזמן.


יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.