הנגיף והמס, המגיפה וההכנסה

משבר הקורונה העולמי הוביל להפחתה ניכרת בפעילות הכלכלית העולמית. כל המשקים חווים התכווצות ניכרת, ורובם אף ירשמו השנה מיתון משמעותי - וכך גם ישראל. פועל יוצא מכך יהיה הפחתה משמעותית בגביית המיסים השנה, ירידת ערך של נכסים ומניות, עסקים רבים יותר המצויים במצוקה תזרימית, או שנאלצים לפנות להליכי חדלות פרעון ואף לפירוק (במקרה של תאגידים) ופשיטות רגל (במקרה של יחידים). ככל הנראה יהיו במשק מקרים רבים יותר של הסדרי חוב, הכוללים דחייה ואולי אף מחילה של חובות.

התוצאה של כל אלו תהיה שגביית המס השנה, ואולי גם בשנים הקרובות, תהיה נמוכה יחסית לתכנון המקורי. לעומת זאת, צורכי התקציב יהיו גבוהים מאוד, שכן התקציב שהמדינה מעמידה לצורכי פיצוי האזרחים והמגזר העסקי נמדד בעשרות מיליארדי שקלים - שיתווספו לגרעון הגדול ממילא שבו נכנסה ישראל למשבר.

שנת 2020 תהיה שנה שבה חלק לא מבוטל מהעסקים יציגו הפסדים שנתיים. לחלק מהעסקים ייווצרו חובות מסופקים, חובות אשר סיכויי גבייתם נמוכים מאוד, אולם עדיין לא החלו לגביהם הליכי גבייה. שווי נכסים רבים, כמו נדל"ן המושכרים למשרדים, קניונים, מניות חברות דלק ואחרים, יירד בצורה דרמטית. ירידה זו תתבטא בהפסדים בדוחות הכספיים, אולם בדרך כלל לא יהיו אלה הפסדים לצורכי מס. במקביל, הסדרי מימון והסדרי חלוקת רווחים בין חברות שונות השייכות לאותה קבוצת חברות שוב אינם רלוונטיים.
סוגיה נוספת: אנשים נאלצו לשהות בזמן משבר הקורונה במדינות שאינן מדינות התושבות הקבועה שלהם, וזאת מתוך רצון לשהות ליד משפחתם לתקופת המשבר או משום שלא יכלו לחזור לארצות מוצאם בשל ביטולי הטיסות. האם בכך יש כדי להשפיע על תושבותם לצורכי מס?

נבחן התרחשויות אלו ואת משמעותן במישור מדיניות המס והפעילות הנדרשת מהרשויות ומהעסקים.

מאחר שברור לכל, כי גביית המס לכל הפחות בשנה הקרובה תהיה נמוכה יחסית, נשאלת השאלה כיצד ניתן למלא את החסר, מה גם שהחסר יהיה גבוה מאוד, שכן המדינה מפצה את העסקים והאזרחים על הנזקים בתקופת המשבר ומשקיעה מיליארדים במערכת הבריאות. אין ספק שלפחות השנה, אם לא גם בשנה הבאה, המדינה תגדיל משמעותית את הגרעון בתקציב ותנפיק איגרות חוב לצורך מימון גרעון זה. אולם לא די בכך.

האם זו העת להעלות מיסים? העלאת מיסים מקטינה את כמות הכסף במשק, מצמצמת את הפעילות ומקשה על התחרות של ישראל כמדינה שמושכת אליה פעילות עסקית עתידית. לפיכך, לא זה הזמן להעלות מיסים. מה עוד, שספק האם כאשר ההכנסות קטנות משמעותית - זהו הזמן להכביד עוד יותר את הנטל על הציבור.

מקור הכנסות אפשרי יכול להיות הרחבת בסיס המס, שעיקרו מיסוי קרנות ההשתלמות, ביטול הפטורים ממע"מ באילת ועל פירות וירקות, וביטול ההנחות באזורים שונים, אך ספק אם תיקונים אלה יעברו. מסקנתי היא, שלא נראה שינוי משמעותי בשיעורי המס בשנה הקרובה.

האם נראה אכיפה אגרסיבית יותר של גורמי המס בתקופה הקרובה? אכיפה כזו אינה מתיישבת עם הרצון לסייע לעסקים שנפגעו קשה במהלך המשבר ונקלעו לקשיים תזרימים, כך שאני מקווה שלא זוהי הדרך שתיבחר. יודגש, כי מובן שאין בכך משום מתן לגיטימציה לעבריינות מס, אלא משום "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה" בשעה זו.

קיימים כיום סכסוכים פתוחים עם רשות המיסים בסכומים של עשרות מיליארדי שקלים הנמצאים בשלבי דיון שונים, החל מדיונים בתוך רשות המיסים וכלה בדיונים בבתי המשפט. בחינת כל הדיונים הפתוחים בניסיון להגיע להסכמות בנושאים שונים, בלא להתעקש על כל הדרישות הפורמליות הנוקשות, יכולים להניב למדינה סכומים משמעותיים כבר בשנה הקרובה.

מקור אפשרי נוסף הוא מתן הקלות בחוק כהוראת שעה למקרים כמו רווחים כלואים, העברת דיבידנד מחברות בחו"ל, חלוקת דיבידנד בחברות ישראליות, ודוגמאות אחרות שחלקן נעשו אף בעבר. הקלה כזו יכולה להביא כסף נוסף לישראל לצד תקבולי מיסים משמעותיים.

שנת 2020 תהיה בעסקים מסוימים, רבים יותר מאשר בשנים אחרות, שנה בה יירשמו הפסדים. הפסדים אלה ניתנים לקיזוז לפי החוק רק כנגד רווחים של השנים הבאות. חלק מעסקים אלו היו רווחיים בשנה שעברה. בעוד שתקציב המדינה הוא דו-שנתי, היה מקום לשקול להפוך את חישוב המס לדו-שנתי בהוראת שעה. יש לציין, כי קיימות מדינות - דוגמת ארה"ב - בהן גם בימים של שגרה החוק מאפשר קיזוז הפסדים כנגד רווחים בשנים שעברו.

ואם אנחנו בענייני הפסדים: חלק מהקושי התזרימי הנוכחי נובע מהעובדה שחלק מחובות העסק הפכו בן לילה לחובות מסופקים ואבודים. גם כאן, בכדי לא לדחות את אירוע ההכרה בהפסד, ראוי היה שרשויות המס יקלו בהכרה בחובות האבודים השנה גם למע"מ וגם למס הכנסה, וזאת אולי אפילו כהוראת שעה. כך יוקל המצב התזרימי של העסקים. אולי זה אף הזמן לעסקים לבחון את האפשרות לעבור מדיווח על בסיס מצטבר לבסיס מזומן.

ככלל, עסק שברשותו נכסים שערכם ירד מאז מועד רכישתם, ובמיוחד אם הם סחירים, זה הזמן לממש הפסד זה. זאת, מאחר שהפסד ממומש יכול להיות בר קיזוז, ונכס סחיר תמיד אפשר לקנות מחדש.

ירידת ערך הנכסים ושיקוף המצב בדוחות הכספיים יכולים במקרים מסוימים להביא לפגיעה בעמידת העסקים בהתניות הפיננסיות מול הבנקים. נראה שזה המקום לפנות למערכת הבנקאית לשקול את התייחסותה לעסקים.

אולם, ירידת ערך הנכסים יכולה להיות גם הזדמנות, להעברת נכסים בין גופים קשורים במקרה בו ממילא היה רצון לבצע מכירה כזאת, וכעת ניתן לעשות זאת בשווי נמוך יותר. באותה רוח, זוהי העת לבצע תמחור מחדש של אופציות לעובדים אם קיים רצון לתגמל אותם על הקטנת השכר בתקופת המשבר, וכן למימש הפסדים בכלל.

תקופת המשבר גרמה לכך שאנשים שהו חודשים אחדים שלא במדינת תושבתם הקבועה, וזאת מסיבות אישיות אולם זמניות. זה הזמן שרשות המיסים תודיע, ששהות זמנית בארץ אחרת מסיבות אישיות, לא תיספר במניין הימים לצרכי קביעת התושבות. המנגנון לכך קיים בחוק.

והאחרון מבין הדברים: זה הזמן לבחון את הסדרי חלוקת הרווחים בין חברות הקבוצה שבמדינות השונות; לא סביר שאחת תרוויח והשנייה תפסיד.

דיון נוסף ושונה הוא כיצד המדינה תפצה עסקים על הנזק שנגרם להם בתקופה בהם על-פי הוראותיה לא יכלו לעבוד כלל, או שעבדו במתכונת מצומצמת. פיצוי שכזה ניתן בעבר בתקופות של מלחמה או פעולות מלחמתיות, כך שאין צורך להמציא מחדש את הגלגל. כבר בעבר פוצו עסקים לפי נוסחאות שעיקרן החזר עלויות קבועות או אבדן רווחים.

לאור המצוקה התזרימית של עסקים כיום, ראוי ורצוי היה לתת פיצוי מהיר או מקדמה, אף אם החישוב המדויק והנכון יהיה רק בעוד זמן. ייתכן אפילו שהמדינה בחלק מהמקרים תתן יתר על המידה ותאלץ לתבוע חזרה את הכסף. בעיני עדיף להקל על מרבית הציבור ולעסוק בעתיד בגבייה חזרה, מאשר להגביר את הביורוקרטיה וליצור נזק לרוב העסקים.

ככלל, משבר הקורונה יצר קשיים לא מבוטלים, ומחייב את רשות המיסים לבחון את עמדותיה ולראות כיצד היא יכולה לבוא לקראת העסקים. עם זאת, המשבר יצר גם הזדמנויות אותן כדאי לנצל.