ביום השמיני של ההפגנות והמהומות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד, התגאה דונלד טראמפ בהישגיו במיגור העוני והאבטלה בקרב השחורים בארה"ב ובהעברת הרפורמה בחוק העונשין. "הממ[של] שלי עשה למען השחורים יותר מכל נשיא מאז אברהם לינקולן", צייץ. אקונומיסט בדק האם זה נכון.

על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארה"ב, הכנסתם של האפרו-אמריקנים היא בקושי 60% מזו של לבנים שאינם היספנים: 41,400 דולר למשק בית ב-2018 לעומת 70,600 דולר. הפער אומנם קטן יותר מאשר בשנות ה-70 של המאה ה-20, אז השתכרו השחורים מחצית מן הלבנים. אבל כל השיפור התרחש בין 1970 ל-2000, ובשני העשורים האחרונים המצב שוב הורע. הפער הצטמק מעט בזכות הסיוע בתקופת הקורונה, אך הוא צפוי לשוב ולהתרחב, משום שהאפרו-אמריקנים תופסים חלק גדול יותר במשרות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מן המגיפה.

יתרה מזאת: נתוני ההכנסה מתארים רק חלק מן התמונה, כי הם מתייחסים רק למועסקים. מחקר של אוניברסיטאות דיוק ושיקגו מצא, כי שיעור מדהים של 35% מהצעירים השחורים הם מובטלים, כפול משיעור הצעירים הלבנים. הנתון הזה קשור למערכת הפלילית: מעבר לכך שמאות אלפי שחורים נמצאים בכלא, מאות אלפים אחרים ויתרו על חיפוש עבודה משום שכאסירים-לשעבר אין להם סיכוי.

פער העושר בין שחורים ללבנים גדול עוד יותר מאשר פער ההכנסות. סקר של הפדרל ריזרב ב-2017 העלה, כי שווי העושר החציוני של האפרו-אמריקנים הוא עשירית מזו של הלבנים הלא-היספנים: 17,600 דולר לעומת 171,000 דולר. הפער נותר בעינו מאז 1990. שיעור השחורים שאין להם נכסים או שחובותיהם עולים על נכסיהם, כפול מזה של הלבנים; שיעור אלו שאינם יכולים לפרוע את כל חשבונותיהם הוא יותר מכפול; רק 43% מהשחורים יכולים לבנות על הלוואת חירום של 3,000 דולר ממשפחה וידידים, לעומת 71% מהלבנים.

כעת באה הקורונה, שהיכתה בשחורים הצורה הקשה ביותר. שחורים והיספנים בניו-יורק הם בעלי סיכון כפול למות מן המחלה מאשר לבנים; שחורים בשיקגו – פי חמישה. סיבה חלקית לכך היא שיעורם הגדול בעבודות שנמשכו לאורך המגיפה, כמו סגל בבתי חולים ונהגי משלוחים; חלקית משום שלרבים יותר מהם אין ביטוח בריאות; ובעיקר משום שיש להם יותר מחלות רקע כרוניות. גם בשגרה, שיעור השחורים בני 49-18 העלולים למות ממחלות לב הוא כפול מאשר הלבנים, לכמעט כפליים יש סיכון לסוכרת, ושיעור הסובלים מלחץ דם גבוה הוא 50% יותר.

אקונומיסט מוסיף, כי יש ראיות לאפליית השחורים במערכת החוק ולקשר בינה לבין המצב הכלכלי. בשנת 2016 שיעור ההפללה של שחורים היה גבוה פי שישה מאשר של לבנים – וזה עוד שיפור, כי ב-2006 הוא היה פי שבעה. אפרו-אמריקנים המתגוררים באיזורים עניים ומוכי פשע אכן נוטים לפשוע יותר – אך לא פי שישה. מחקר אחד לימד, כי עונשיהם של שחורים והיספנים היו חמורים מאלו של לבנים על אותן עבירות. מחקר אחר טוען, כי הסיבה היא שהשופטים סבורים ששחורים אינם יכולים לשלם קנסות וחוששים שאם ישתחררו ולא ימצאו עבודה – הם יחזרו למעגל הפשע. במילים אחרות: העוני והאבטלה גורמים לפשיעה – והענישה עליה מחמירה אותם.

אין זה מפתיע שמפגינים כה רבים סבורים שהשחורים אינם זוכים לשוויון בפני החוק, אינם שווים מבחינת הכנסה ועבודה, אינם שווים מבחינת המצב הבריאותי – כי כל זה נכון. מצבם השתפר רק במעט, אם בכלל, תחת טראמפ. כפי שאמר ג'ורג' בוש הבן ביום בו צייץ טראמפ את דברי הרהב שלו: "הגיע הזמן שארה"ב תבדוק את כשלונותיה".