התגברות יצר ההרס

בעיצומה של מגפת הקורונה מתחוללות בעולם, ובעיקר בארה"ב, מהומות קשות, חורבניות. על פניו נראה שאין קשר בין הדברים, המגפה נחתה עלינו מבחוץ כביכול בעוד המהומות הן מעשי ידי אדם, אבל מכיוון שאין מקריות בעולם והכל מתנהל בהשגחה פרטית, חשבתי שיהיה מעניין לבחון אם יש קשר בין שתי התופעות הנ"ל. ברור שאין הכוונה לחיפוש קשר סיבתי גלוי, אבל מכיוון שכנ"ל, הכל מתנהל בהשגחה פרטית, הרי לענ"ד מוטל עלינו להתבונן באירועים המתחוללים בארץ ובעולם בניסיון למצוא הוראה בעבודת ה'. וכמובן, הכל בהקשר של פרשת השבוע שעניינה החתירה כלפי מעלה (במדבר ח): [ב] דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

רש"י מסביר מדוע נאמר בְּהַעֲלֹתְךָ ולא בהדליקך: על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. הנשמה נמשלה לנר, שכתוב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. העיקר בנר הוא האש הדולקת בו. הטבע של האש הוא לשאוף תמיד כלפי מעלה, ובמה תתבטא החתירה כלפי מעלה של אש הנשמה? בהקפדה על שימור נר אחר (שם כג, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. (ילקוט שמעוני) אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך כי נר מצוה ותורה אור, נרך בידי נר ה' נשמת אדם, אם שמרת שלי אשמור את שלך. והיכולת להניע את האדם ללכת בדרך זו נתונה לאהרן הכהן בזכות היותו (אבות א, יב) "אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ו(מתוך כך) מקרבן לתורה".


אבל בהמשך הפרשה שעניינה הוא התעלות, חתירה כלפי מעלה, מובא סיפור של אירוע קשה (פרק יא): [א] וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. התאוננו ולא ברור על מה. המפרשים דנים גם בשאלה מי אלה שהיו בקצה המחנה, השוליים התחתונים של העם או שמא העליונים. בכל מקרה זה נגמר מהר: [ב] וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-ה', וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. אלא שמיד אח"כ מתעוררת בעיה חדשה והפעם תלונה ממוקדת: [ד] וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. [ה] זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.

קיבלנו הזדמנות להשתפר

כאן התגובה של ה' הייתה שונה, הם קיבלו בשר בשפע כמו שביקשו אבל בצירוף תג מחיר כבד: [לג] הַבָּשָׂר, עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם--טֶרֶם, יִכָּרֵת; וְאַף ה', חָרָה בָעָם, וַיַּךְ ה' בָּעָם, מַכָּה רַבָּה מְאֹד. [לד] וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה: כִּי-שָׁם, קָבְרוּ, אֶת-הָעָם, הַמִּתְאַוִּים. הנה כי כן, בקושי התחילו את החתירה כלפי מעלה וכבר הם מושכים בכוח כלפי מטה. מזכיר משהו, איזו התנהלות מוכרת במחוזותינו? לא מזכיר כי מסתפקים בהסתכלות שטחית על המציאות, לא מנסים לזהות תהליכי עומק. הנה משהו שכתבתי במסגרת זו לפני כשש עשרה שנה: "'טובת המדינה' היא הנימוק הכי אהוב על משמיעי הנימוקים בעד או נגד מהלך כלשהו ומשום מה - טובה זו לעולם אינה מגיעה. כולם מדברים בשמה וכל אחד מאשים את זולתו בכך שהטובה מאחרת לבוא ובינתיים הרעות מתגברות והולכות".

"ומכיוון שאין אנו חושדים באיש כי הוא חותר במודע לכיוון שלילי, האם ייתכן שהחתירה ל"טובת המדינה" מנוגדת לחתירה לטובת תושבי המדינה? רעיון זה לא לגמרי מופרך אם לוקחים בחשבון שיתכן זיהוי של אדם/נושא-תפקיד, את טובת המדינה עם טובתו האישית, האם ייתכן שזה מה שקורה אצלנו?" עד כאן ציטוט מרשימה לפרשת נשא סד. וכשנה וחצי אחר כך ('לך לך' סו) פתחתי את הרשימה בשורות הבאות: "דומה כי מיום ליום גוברת התאוצה בתנועת העולם לקראת התאבדות. עד לא מזמן מדינת ישראל הייתה די בודדה על נתיב זה, והיום נראה שמדינות העולם (כמעט) כולן הצטרפו אלינו בדרך אל האבדון". קצת קשה להסביר את התופעה במלים ספורות, אבל ננסה.



בפרשת השבוע בפרט ובארבעים שנות המדבר בכלל אנחנו רואים שוב ושוב שכל תופעה שלילית נגדעת באיבה והטעם ברור, לתופעות כאלו (כמו להרבה תכונות אנושיות) יש נטייה לצמוח לממדים מסוכנים. הרי גם אצלנו התופעות התחילו בקטן וזניח, 'ברית שלום' 'מצפן' 'שלום עכשיו' ובהדרגה, בתהליך שנראה מתוכנן, תפחו לכדי מפלצת מרובת ראשים המאיימת מבפנים על המשך קיומה של המדינה. פעמים רבות כתבתי במסגרת זו כי לא אירן ולא חיזבאללה הם האיום עלינו, האיום האמיתי מצוי בתוכנו, בוויתורים שאנחנו עושים לאויבינו (שבפנים). והעובדה שהגענו לערעור מוחלט של החוק והסדר במדינה היא תוצאה של הוויתורים הנ"ל. אין לי מושג לאן זה הולך מכאן, מוזמנים להציע תחזיות.


וכדי לסגור את הפינה הזאת אוסיף כי מהשמים הנחיתו עלינו את הקורונה כדי להזכיר לנו מי בעל הבית על העולם וככל הנראה גם כדי לתת לנו הזדמנות להתבונן פנימה, להתחבר לעצמיותנו, להפסיק למדוד את עצמנו בהשוואה לחוץ ובמקום זאת להתבונן בנפשנו פנימה. לבחון מה באמת יקר לנו, מה מצבנו הרוחני בהווה מול מה שיכול היה להיות, כמה טוב הוספנו בעולם מול מה שיכולנו להוסיף אילו התאמצנו יותר, ולאור הנ"ל להחליט גם כיצד ולהיכן מתקדמים מכאן ואילך. ואמנם הרבה טוב התגלה אצל הרבה אנשים, עזרה לזולת וכדומה, אבל דומה כי בתקשורת ובפוליטיקה עדיין לא נתגלה הטוב ואפילו להפך. חבל, כי כל גילוי של טוב מקרב את הגאולה.