בשלוש שנותיו הראשונות בתפקיד, השתמש דונלד טראמפ בכוחות המזוינים של ארה"ב בעיקר כדי לאיים על אויביה. הגנרלים והאדמירלים שלו קיבלו את מה שכינו בצורה דיפלומטית "סגנונו הייחודי" וקידמו בברכה את הגידול בתקציב הביטחון. כעת הסובלנות עומדת למבחן, עם איומו של טראמפ להשתמש בחוק משנת 1807 כדי להפעיל את הצבא נגד המפגינים ברחובות ארה"ב, כותב ניו-יורק טיימס.

בשבוע שעבר אמרו בגלוי שר ההגנה לשעבר, ג'ים מאטיס, הרמטכ"ל לשעבר, מרטין דמפסי, ושורה של קצינים בכירים לשעבר את מה שאמרו בעבר רק בצורה פרטית: קיימת סכנה בכך שטראמפ מתייחס לצבא ככלי פוליטי בו הוא יכול להשתמש בצרכיו – בניגוד להיסטוריה הא-פוליטית של הצבא.

"יש קו דק בין סובלנותו של הצבא לצעדים פוליטיים שנויים במחלוקת שנעשו בשלוש השנים האחרונות לבין המצב בו הדבר בלתי נסבל", אומר הגנרל בדימוס דגלאס ליוט, ששירת במועצה לביטחון לאומי בממשלי בוש ואובמה ולאחר מכן היה שגריר ארה"ב לנאט"ו. "אנחנו נמצאים כעת בנקודה בה נגרם נזק אמיתי". הליכתו של טראמפ לכנסייה בשבוע שעבר – לאחר שהמשטרה פיזרה בכוח מפגינים שקטים מול הבית הלבן – עם השר מארק אספר והרמטכ"ל מארק מיליי עלולה להיות נקודת המפנה, טוען ליוט.

בסוף השבוע (4.6.20) הוקל המתח, כאשר טראמפ הסכים לשחרר מוושינגטון חלק מ-1,600 החיילים שהועברו לעיר בניגוד לעמדת הדרג הצבאי. אבל שני הצדדים סבורים שהמתח יימשך. קצין במטה הכללי אמר באותו יום, כי הוא רק מקווה לעבור עוד יום מבלי שייאלץ לנצל את זכותו החוקתית לסרב לפקודה בלתי חוקית. לדבריו, הוא לא יופתע אם יעמוד בפני התלבטות כזאת בשבועות הקרובים.

"הדבר האחרון שארה"ב צריכה כעת הוא שייראה כאילו חיילים אמריקנים פועלים נגד אזרחים אמריקנים", כתב גנרל הנחתים בדימוס ג'ון אלן. "הדבר עלול לרסק את האמון של הציבור האמריקני בצבאו, והרבה יותר מכך". בשנה שעברה אמרו 73% מהאמריקנים שיש להם אמון או אמון רב בצבא – השיעור הגבוה ביותר מכל מוסדות המדינה.

בשבוע שעבר (3.6.20) נדמה היה שחששותיהם של הקצינים קרובים להתממש, כאשר מול המפגינים השקטים ליד הבית הלבן התייצבו אנשי המשמר הלאומי במדי הסוואה. למרות שלא מדובר היה בחיילים בשירות פעיל, למפגינים הם נראו ככאלה. פקידים בכירים בפנטגון חוששים שתגובה צבאית להפגנות – רצונו הגלוי של טראמפ – יגרמו לציבור לצאת נגד הצבא, כפי שאירע במלחמת וייטנאם, כאשר המשמר הלאומי הופעל נגד מפגינים.

אספר ומיליי ספגו ביקורת על צעדתם לצידו של טראמפ. אספר – קצין לשעבר שנלחם במפרץ הפרסי – עשה מאמץ מיוחד לתקן את הנזק: "לא ידעתי לאן אנחנו הולכים", אמר. דבריו נתפסו בהקשר נרחב יותר, כרמז לכך שהוא לא תפס שטראמפ משתמש בו כגיבוי לשימוש בכוחות צבא נגד מפגינים. אספר לא סייע לעצמו כאשר אמר, שהמשימה הייתה "לשלוט על זירת הקרב" בערי ארה"ב – כאילו מדובר באפגניסטן.

הטיימס אומר כי מבחינתו של טראמפ – שנמנע מגיוס לוויטנאם בטענה למצב בריאותי לקוי – קבלתו בידי הפנטגון הייתה חשובה במיוחד. הוא חגג את הצטרפותו של מאטיס, גנרל בדימוס, לממשלו. הוא צירף אליו גנרלים נוספים: מייקל פלין כיועץ לביטחון לאומי, ה"ר מק'מאסטר כיועץ השני לביטחון לאומי; ג'ון קלי כשר לביטחון פנים ולאחר מכן כראש הסגל.

כל היחסים הללו לא הסתיימו יפה; מאטיס הוא שפרץ את הסכר כאשר אמר בשבוע שעבר: טראמפ הוא "הנשיא הראשון בימי חיי שאינו מנסה לאחד את הציבור האמריקני ואפילו לא מעמיד פנים שהוא עושה זאת. עלינו לדחות את החשיבה על ערינו כ'זירת קרב' שחיילינו במדים נקראים 'להשתלט' עליה"". הסנאטורית הרפובליקנית ליזה מורובסקי, מהיחידים במפלגה היוצאים מדי פעם נגד טראמפ, שיבחה את מאטיס על דבריו.

הרמטכ"ל לשעבר מייק מולן גינה את השימוש בצבא כדי לדכא פעולות פוליטיות, בידי נשיא אשר "הפגין בבירור את זלזולו בזכויותיהם של מפגינים שלווים במדינה זו". מולן הוסיף: "לארה"ב יש היסטוריה ארוכה, ולמען האמת – לעיתים בעייתית, של שימוש בכוחות המזוינים כדי לאכוף חוקים מקומיים. השאלה איננה האם יש סמכות כזאת, אלא האם היא מופעלת בחוכמה".

מבחינתם של רבים מקצינים אלו, השאלה היא האם טראמפ ער להיסטוריה זו. כמה מהם מזכירים, כי הכרזת העצמאות של ארה"ב מציינת שהמלך ג'ורג' הציב במושבות כוחות צבא ללא הסכמתן, וניסה להציב את הצבא מעל הרשויות האזרחיות. זה די קרוב למה שעשה טראמפ בשבוע שעבר, כאשר הודיע שהרמטכ"ל מיליי אחראי על המתרחש ברחובות וושינגטון. זהו תפקיד שצבאו אינו רוצה, קובע טיימס.