רצח בירושלים <span style='font-weight:normal;'>[פרק ב']</span>

הטיוח המשטרתי כ"שיטת עבודה"

החקירה בפרשת הצעיר מואדי גו'ז חייבת גם לכלול את ניסיון המשטרה לטייח את מעלייה בניסיון להציג את הנרצח האומלל ואת משפחתו הפשוטה כ"מחבלים". לאחר שהתברר כי ההרוג היה חף מכול פשע פתאום התנפלו השוטרים על בית הוריו וחיפשו אקדח. גם אם היו מוצאים שם סתם אקדח להגנה עצמית - וברישיון, זו הייתה עבור המשטרה עילה לנקות את עצמה, אבל לא נמצא שם דבר כזה ולכן אחד השוטרים ניבל את פיו על אחותו של ההרוג. חקירה אמיתית חייבת להתמקד האם כל הפעילות "המבצעית" בבית הנרצח הזו לא הייתה סיבה משטרתית לנקות את עצמה מאחריות למותו של חף מפשע.

המשטרה מומחית ב"שטיקים" ובטריקים הללו. תמיד מדובר אצלה ב"סיכון שלום הציבור" שמחייב אותה לפעולות ירי והרג, תמיד השוטרים יודעים לעבוד היטב עם ה"כתבים הפליליים" ולהשחיר את הציבורים שאח"כ יסבלו מהסדיזם המשטרתי, ותמיד מח"ש תסגור את התיקים. והנה לא מעט דוגמאות בנושא - שאני אישית חויתי וראיתי במו עיני כעיתונאי, כמפגין ואף כמי שהיה מעורב בעניינים הללו. בשנת 1982 עצרה המשטרה חבורת צעירים מארגון שמאל קיצוני בשם "אוונגרד" וניסתה להאשים אותם באחריות להקמת ארגון מחתרת נגד הצבא הישראלי. העצור המרכזי לא היה דווקא מהארגון הזה אלא סרבן גיוס חברתי מנס ציונה, שלימים שוחרר מגיוס לצבא.

באולם בית המשפט ישב תדיר, מידי דיון בדיון, אדם בעל השקפה קיצונית, כביכול (איש "הפנתרים השחורים" לשעבר), בשם מוני יקים. מידי דיון בדיון הוא זעק, כאילו כשותפו של הנאשם המרכזי, כי הארגון הזה לגיטימי וכי שמו תנ"ץ ("תנועה נגד צה"ל"). האיש לא הופרע על-ידי שומרי בית המשפט והמשטרה לא עצרה אותו על קריאותיו, גם כשהופיע שוב ושוב. השר המנוח - בנימין בן-אליעזר (אז עדיין לאחר שחרורו מהצבא כמי שהיה ראש המנהל האזרחי ביו"ש), הזהיר מספר פעילי שמאל לא להתחבר למוני יקים משום שהלה הוא "סוכן משטרתי".

כותב שורות אלה, שידע את האמת, כי בעצם לא מדובר בשום ארגון מחתרת אלא זו הזיה של המשטרה הצבאית, וכי גורמי הביטחון הישראלים מודעים לכך (ולא אפרט כאן את ידיעותיי ומקורותיי...), ניסה לקיים מסיבת עיתונאים ב"בית העיתונאים" בת"א עם העיתונאית לענייני משטרה דאז, של ידיעות אחרונות, גב' סימה אלה, ולהביא עימי עוד שלושה חברים שיעידו כי אין כאן שום תנועה נגד הצבא. למוני יקים התייחסתי כ"כבדהו וחשדהו" אבל עמדתי על כך שהוא יצטרף אלי ולשני חברי להעיד שלא הייתה כל תנועה כזו, ושכול הצהרותיו היו שקר. בתחילה ניסה מוני יקים להתחמק ממני וענה שהוא, כביכול, בונה "עץ גבוה" של שקרים על ארגון דמיוני כדי שהמשטרה תיפול אח"כ ממנו בחוסר ראיות.

חפים מפשע

טענתי כי הקורבן לכך הוא הנאשם המרכזי. ואילו הוא ענה לי כי "למהפכה הספרדית" יש גם קורבנות". בשלב זה כבר לא היה לי ספק בתפקידו של האיש ולחצתי עליו להגיע לפגישה אחרת אפרסם את השיחה בינינו ואגיע בעצמי לבית המשפט. מוני, כביכול, קיבל את בקשתי והופענו יחד לפי גב' אלה. בפגישה עצמה הכחשנו שלושתנו את סיפור תנ"ץ והוכחתי לה כי מדובר היה בסירוב פרטי של הנאשם המרכזי ואילו אלה שהלינו אותו עשו זאת לא כארגון לסירוב אלא כמחווה הומניטרי, בדרך להסגרתו לצבא. ואז מוני יקים - במקום להכחיש אף הוא, הרי שהוא שוב החל לדבר על ארגון תנ"ץ. ראיתי גם מבטי הבנה ופעולה בינו לבין סימה אלה.

באותו רגע שאלתי אותו כיצד הוא חוזר על דברים שהכחיש בפני ואז הוא השתתק, ושוב חזרו המבטים בינו לבין גב' אלה. בחוץ, לאחר הפגישה טען יקים כי התבלבל. למחרת הייתה ההפתעה הגדולה שלי. הכותרת בידיעות אחרונות הייתה: "תנ"ץ קיימה מסיבת עיתונאים". בתוך הכתבה שורבב גם שמו של ח"כ לשעבר מחד"ש - צ'רלי ביטון מחד"ש, ששמו שורבב על-ידי כמי שלפני גב' אלה כמי שידע שאין תנועה כזו. בכתבה נכתב שהוא היו מיוזמי ומקימי המחתרת הזו. דקות ספורות לאחר הקריאה התקשרתי לגב' אלה וזו מלמלה לי כי "כך מסרה לי המשטרה". מששאלתי אותה מדוע לא התייחסה למסיבת העיתונאים שקיימנו, ובמקום זאת היא כתבה שמכחישי התנועה הם בעצם התנועה, וששיקרה שאנחנו הודינו בקיומה של התנועה, הרי שהיא פלטה כי "אתה יכול לכתוב מכתב למערכת".

הסוף היה שהרמתי טלפון לגורמים ביטחוניים אזרחים, שידעו היטב כי הכל שקר אך טענו שבענייני משטרה וצבא הם לא מתערבים, ואיימתי כי אגיע למשפטם של האנשים הללו כעד הגנה אם הסיפור לא ייסגר. כעבור שעה הובטח לי כי הכל ייסגר, ואמנם זה מה שקרה למחרת היום, לולא התערבותי הייתה המשטרה מושיבה למשך שנים רבות מעל לעשרה נאשמים חפים מפשע! כך גם גיליתי את הקשר הלויאלי שבין המשטרה ל"כתבים הפליליים" של התקשורת. המשטרה נותנת להם סיפורים ו"סקופים" והם משרתים אותה בשקרים ובטוויית עלילות. קשר כזה ראיתי למול עיני בפרשת הרב עוזי מושלם הי"ד בשנת 1995, כאשר ה"כתבים הפליליים" של התקשורת עודכנו על-ידי המשטרה שוב ושוב בפרטים ומנגד הם גם עודדו אותה לפרוץ לבית הרב ולירות באנשיו.

העיתונאים הללו הם גם שיצרו את ההכפשה סביב אנשי הרב משולם כי מדובר ב"כת מתאבדים" כמו הכת של המטורף כורש. למעשה הם הכשירו את המצור והפריצה, שבעקבותיה נהרג שלומי אסולין הי"ד שמעולם לא סיכן את השוטרים שירו בו ממעל ב"עין טלסקופית". באותם ימים התחברתי לקצין משטרה לשעבר שפרש בשעתו מהמשטרה משום מה שהמשטרה עוללה לעמוס ברנס. ברגע של חברות טובה שאלתיו אם יוכל לספר לי על מה שאירע בשנות ה-70 של המאה העשרים ברחוב "מאבה שערים", בהפגנות השבת שבראשן עמד הרב עמרם בלויא. האיש סיפר לי שבאותם ימים הוא פיקד על פיזור ההפגנות הללו.

פרשה משונה

אחד מהחרדים שעמדו בראש ההפגנות היה ש. - בן למשפחה מכובדת ומרכזית ב"עדה החרדית". ש. היה היחיד ממנהיגי ההפגנות שגם דאג להפעיל אלימות בצורת זריקת ביצים ושלהוב צעירים קטינים. אותו קצין משטרה סיפר לי שמידי שבת בשבתו הוא היה עוצרו וניידת משטרה הייתה מביאה אותו היישר לבית המעצר המשטרתי של "מגרש הרוסים" בי-ם, אבל כבור פחות מחצי שעה אח"כ, ממש באמצע השבת (!) היה האיש חוזר לזירת המהומות ושוב מארגן את זריקת הביצים, וכמובן שוב נעצר ואח"כ חוזר וחוזר חלילה. באחת השבת הרים את מכשיר הקשר אותו קצין ושאל את מפקדיו בזעם כיצד ייתכן שהאיש הזה משוחרר ממעצרו שוב ואח"כ הוא חוזר להשתולל, וכי האיש הזה הוא הבעיה הגדולה ביותר במקום, והאם הוא בכלל דתי.

המפקד ענה לקצין קצרות בזו הלשון: "אתה תעשה את העבודה שלך ואנחנו נעשה את העבודה שלנו". בקיצור, מעורר המהומות היה מודיע משטרתי! לימים המודיע הזה עזב לבלגיה - כשסיים את תפקידו, אבל בבלגיה הוא כמובן סיפר לחוגי החרדים היותר רדיקליים כי סולק מישראל על-ידי המשטרה משום מלחמות השבת שעליהן לחם. פרשה משונה אחרת הייתה בהכנסתם של בני כנופיית מע"ץ לכלא, ומששוחררו הללו בשנות ה-90 של המאה העשרים, הסתבר שההרשעה הייתה כל כולה עלילה משטרתית. פרשיות טיוח ושקרים של המשטרה - על בחירייה, התרחשו בימי הפגנות השבת בכביש בר-אילן בירושלים, בשנות התשעים של המאה העשרים.

באותם ימים פיקד אריה עמית על מחוז ירושלים של המשטרה. מחד-גיסא, המציאה המשטרה את סיפורי "האלף לילה ולילה" על חיתולי הצואה שהחרדים זורקים על השוטרים וזאת כדי שמאידך-גיסא, תוכל להמשיך בטרור שלה ולהציג את תלונות החרדים כשקרים. כתבי המשטרה בעיתונות הכללית כמובן סייעו לה וכתבו כל מילה שהמשטרה, כביכול, הגנה על עצמה ב"עובדות". עד לאיזה גיחוך זה הגיע תעיד ידיעה שהתפרסמה באותם ימים בעיתון מעריב ובה הכתבת כותבת מפי המשטרה כי באחת ההפגנות "נעצר הרב פינת צפניה".

מה שהכתבת כנראה לא הבינה ש"פינת צפניה" היה אזור הגעש שגבל ברחוב בר-אילן - במקום שמתחבר לרח' צפניה... זו רק אחת הדוגמאות עד לאן כתבי המשטרה של התקשורת שירתו באופן עיוור את המשטרה ואת פרשנותה, מבלי לחקור ולבדוק את הנושא עם הצד השני, עם הצד החרדי. וזה כמובן העניק לאריה עמית ולשוטריו לעשות בהפגנות בבר-אילן ככול העולה על רוחם. גיסי דאז היה שוטר ומאחר שהוא ידע את ההוראות הוא ביקש לא להיות משובץ לפעילות ברחוב בר-אילן. לנו הוא סיפר כי אריה עמית הנחה את שוטריו "לכסח את החרדים, התקשורת איתנו והפוליטיקאים מפחדים ממנה. כל מה שתעשו יוצג אח"כ כהתגרות חרדית".