בית משפט חדש הוקם בישראל

משטרת ניסו שחם חוברת לתקשורת ומכה שנית, והפעם בפרשה של חברת הכנסת ענבל גבריאלי, אביה שוני ודודה ראובן, שאליה נוסף כספיח שמו של מי שהוצג כ"ראש משפחת פשע", מאיר אברג'יל.

אינני מכיר איש ממשפחת גבריאלי או ממשפחת אברג'יל, ואין לי שום עניין עימם אפילו בעקיפין ובמרוחק, אך הלב נחמץ והתקומם למראה בית המשפט החדש שהקים ערוץ 1 בליל שבת, ובו שפט את ענבל, את אחיה ודודה ואת מאיר אברג'יל. לא הוזמה טענתם של בני גבריאלי כי כולם נעדרי הרשעה בפלילים, ולא הופרכה טענת אברג'יל מפי פרקליטו, כי לא הורשע בפלילים זה שנים רבות. על בית הדין הזה ניצחה הגאונית גאולה אבן, שבמבטים יוקדים התאמצה לשפד את ענבל הנבונה והרהוטה ולהראות לצופים מהי "תקשורת חוקרת", בסיועו של כתב הפלילים גיא פלג. ואולם, פרט לנפיחה דלה, לא שמענו מאומה ורק הצחנה עלתה מן המסך.

שום ראיה, שום חדשה, שום מידע מרענן, לא נפרשו לעינינו באותו משדר. מטעם המשטרה התראיין סגן ניצב אשד, שלא ידע לתת מענה לשום טענה של ענבל, לבד מקריצות רבות משמעות, בנוסח: זה אומנם נראה תמים, אך האמינו לי שיש הרבה עבריינות מאחורי זה. לא, מר אשד, איננו מאמינים, ובעיני אזרח בר-דעת מה שנראה תמים עשוי גם, מה לעשות, להיות תמים באמת. לא קריצות רבות-משמעות אנו צריכים אלא ראיות, מר אשד. הרשעה של ממש בפלילים ולא פתפותי ביצים. ולא רק ראיות, אלא מענה נבון לטענה כי המעשים שבהם מדובר נעשו בחו"ל, במדינות שבהן אין בעשייתם כל עבירה. ללא הסבר כזה, האשמותיך הן כמו האשמת אזרח בנהיגה במהירות 180 קמ"ש, כדי שכל ישראלי יזדעזע לשמע הדברים ויאמר איזה פושע הוא הבריון הזה, אך לבסוף מתברר כי האיש נהג כך בכבישי גרמניה שבהם הדבר חוקי, מותר ונפוץ.

דוגמה בולטת נמצאה בדברי אשד על כך שבחיפוש בביתו של מאיר אברג'יל נמצא "דיסק און קי" (אביזר בגודל של אצבע, המשמש כזיכרון-מחשב נייד). מר אשד מנסה לשכנע אותנו, שמדובר בזיכרון שבו נאגרו ראיות רבות לעבריינותו של אברג'יל, ואומר שהאביזר התגלה בחיפוש בחדר הילדים. העובדה שבבתים רבים נמצא המחשב בחדר הילדים, ושם גם מוחזקים כל אבזרי המחשב, לא נאמרה ע"י אשד ולא נשאלה ע"י הכתב החרוץ. ובינתיים, המשטרה לא סיימה לפענח את אותו "דיסק און קי", שייתכן כי יתברר שכל המידע בו הוא משחקי מחשב של ילדים.

אך יותר מזה: לא בתקשורת אנו צריכים לראות את הראיות, שכן כל ילד מבין כי אין למוחשד שום סיכוי להסביר ולהפריך טענות שהמשטרה מעלה נגדו בטלוויזיה, ותמיד ימצאו השוטים שיאמרו כי "אין עשן בלי אש", וישכחו כי כיום יש מכונות משוכללות ליצירת עשן ללא אש כלשהי. את האחים גבריאלי ואת אברג'יל יש להעמיד לדין, אם בכלל, בפני בית משפט מקצועי, ולהביא נגדם ראיות רק באמצעותם ומפיהם של עדים שייחשפו לחקירה נגדית צולבת וחקרנית, על-פי סדרי דין וראיות קפדניים ובפיקוחם של סניגורים מיומנים – שילוב הכרחי, המביא לעיתים קרובות לחשיפת השקר והעלילה. כבר ראינו שקרים, עלילות-דם ובדיות רבות, שנטוו ונרקחו ע"י המשטרה וע"י שב"כ. אך מה נצפה ממי שהשאיר את תת-ניצב ניסו שחם אפילו דקה אחת כקצין-משטרה בכיר, לאחר שהתגלה בתקשורת כבריון אלים, גס-רוח ומנבל פיו, המשסה את אנשיו להכות באכזריות בפלג גופם התחתון של אזרחים, שלא התכוונו לעשות מאומה לבד מלהפגין ולמחות?.

משטרה המרשה לעצמה לשפוט כך את האזרח, ולגולל ברבים את המידע החלקי שאגרה נגדו, לעיתים קרובות תוך חדירה לפרטיותו הנחשפת לבסוף ברבים ע"י המשטרה עצמה - היא עצמה עבריינית ומפירת החוק, מה גם שרק לפני שבועיים שילחה אותה משטרה לבתי החולים יותר מ-200 אזרחים, חלקם מנופצי עצמות וגולגולת, בהתיימרה "לשמור על שלטון החוק".

הופעתו של הקצין אשד במשדר ליל שבת, בפרשת גבריאלי, היא דוגמה נוספת להפרת החוק ולרמיסתו ברגל גסה, דווקא ע"י המשטרה. חזקת החפות, שעל-פיה חייב השלטון להתייחס לכל אזרח כאל חף מפשע, כל עוד לא הורשע סופית ע"י בית המשפט, היא כבר "פאסה" עבור המשטרה. בעבר ידעו קציני המשטרה לדבר על אזרח כעל עבריין, כפי שעשה אשד, רק בינם לבין עצמם, כהנחת-עבודה לחקירה. אך כיום, המשטרה הופכת עצמה לעבריינית ושולחת קצין כמו אשד להכפיש ברבים את שמם של אזרחים שלא הורשעו במאומה, ולשפטם משפט-שדה במשדר טלוויזיה. לדעתי, דבריו של אשד בטלוויזיה גרועים - מבחינת הרס החוק - אף מדברי הבלע של ניסו שחם בשעתו.

כיצד נדע כי אשד נשלח ע"י מפקדיו וכי לא היתה זו יוזמתו הפרטית?. התבחין פשוט מאוד: אם ביום א' לא יזומן אשד אל לשכתו של מפקד המחוז, להינזף ולהיות מועבר מתפקידו, ואם דוברת המחוז לא תתנצל בפני ה"ה גבריאלי ואברג'יל על הכפשתם בתקשורת, ללא שום סמכות ובניגוד לחובותיה של המשטרה - אות וסימן הם כי לא היו אלו יוזמתו הפרטית ושגגתו של אשד, אלא כי דבריו נאמרו בשליחות המשטרה, במכוון ובאופן יזום. יהיה זה גם אות לשיתוף פעולה מביש בין התקשורת למשטרה, שבו האחד מפאר ומקלס את האחר ונותן לו פתחון-פה למען מטרות שבעתיד, וכל איש מסוגל לשער בנפשו מי כאן תוגמל, מי כאן תיגמל ומהו התגמול, אם בכלל.

על הזהירות המתחייבת מאת התקשורת אין צורך להכביר מילים. ואולם, ניזכר נא במקרה דומה שאירע לא-מכבר, ואשר בו לא שאלו גאולה אבן וחבריה שאלות מיותרות: גלעד שרון אינו מתגורר בבית אביו, כפי שעושה ענבל גבריאלי גם לדעת המשטרה, אלא בבית סמוך הנמצא בשכנות לבית האב, אם כי בחווה - שעל-פי הפרסומים אינה שייכת פורמלית לאב אריאל שרון אלא לחברה בע"מ, שבעלי מניותיה הם הבנים. אך נניח כי מידע זה שגוי, וכי החווה וכל אשר בה הם רכושו וביתו של שרון האב. מתי ראינו ומתי שמענו או קראנו מישהו מהתקשורת האתרוגנית שלנו, המציג לאריאל שרון או למי מבניו אפס קצהו של מטר השאלות – שלא הניחו לענבל גבריאלי להשיב עליהן עד גמירא – בפרשת ניצול החסינות של אריאל שרון, למניעת חיפוש בבית בנו גלעד, אשר נחשד כי מעשי העבירה שעשה נעשו בשליחות אביו ולמענו?. מתי שאלו את בני משפחת שרון "מה יש לכם להסתיר, ומדוע אתם מנצלים חוק שנחקק כדי למנוע סתימת פיו של חבר הכנסת" – כפי שגאולה אבן שאלה, וחזרה ושאלה, את ענבל גבריאלי (אשר, לשמע תבונתה ורהיטותה, לא רק באותו משדר, הצטערתי על שדווקא היא תישאר מחוץ לכנסת זו שבה רבים עלגי הלשון וגסי הרוח)?.