לפני 26 שנים עסק הסנאטור ג'ו ביידן בהכנת הצעה מקיפה למאבק בפשיעה ונעזר רבות באדם בשם תום סקוטו. הלה שכנע את ביידן לבקש מיליארדי דולרים כדי לשכור 100,000 שוטרים ברחבי ארה"ב, ולאחר מכן - להרחיב משמעותית את מערכת בתי הסוהר. סקוטו היה נשיא ארגון שייצג 220,000 שוטרים, השני בגודלו בארה"ב. ההצעה הפכה לחוק וביידן אמר בגלוי, כי סקוטו ואנשיו הם שכתבו אותה.

היה זה רק ביטוי אחד למערכת היחסים הארוכה של ביידן עם ארגוני השוטרים, שסייעה לו ליצור תדמית של לוחם קשוח בפשיעה - אותה שימר גם כסגן הנשיא של ברק אובמה. אבל כעת, כאשר ביידן רץ לנשיאות על-רקע של מחאה לאומית נגד אלימות שוטרים כלפי שחורים. השותפות הזו מאיימת לפגוע בו - כותב וושינגטון פוסט.

ביידן רוצה לתעל לטובתו את הזעם של השחורים, אחד מגושי התמיכה הגדולים של הדמוקרטים, באמצעות קריאה ל"רפורמה אמיתית במשטרה" והבטחה להילחם בגזענות שפשתה בשורותיה. אבל בכך הוא מרחיק את עצמו מקשריו ומעבודתו-שלו בעבר, הנתונים לביקורת גוברת ככל שהמחאה סביב הירצחו של ג'ורג' פלויד נמשכת. חלק מן הפעילים האפרו-אמריקנים מביעים ספק בכך שהוא אכן מבצע תפנית שכזו.

מבחינתו של ביידן מדובר בנקודת זמן קריטית. בעוד כמה בתוך מפלגתו מטילים ספק בנוגע לרקורד שלו בתחום המאבק בפשיעה, התמיכה בו מצד גורמי האכיפה הולכת ומתמוססת. הוא עדיין לא זכה לתמיכה רשמית מצד ארגון שוטרים לאומי כלשהו; נציגי הגדול שבארגונים אלו, אחוות השוטרים - 351,000 חברים - אמורים להיפגש עימו בשבועות הקרובים. בשנת 2016 תמך הארגון בטראמפ.

"עוד שוטרים ברחובות"

ביידן מציג את עצמו כליברל התומך בקבוצות הדורשות שוויון גזעי, אך ב-1972 הוא נבחר לראשונה לסנאט מטעם מדינת דלאוור על מצע שמרני יותר. בתחילת שנות ה-90, כאשר גל של פשיעה שטף את ארה"ב, היה ביידן בין הדוברים הדמוקרטיים הבולטים שדרשו ענישה כבדה יותר על עבירות אלימות. בנאום בסנאט ב-1993 אמר ביידן, כי נמאס לו לשמוע את הטענה שהרפובליקנים קשוחים יותר והדמוקרטים רכים יותר מול הפשיעה. על הרקע הזה עבד ביידן שנה לאחר מכן עם סקוטו על אותו חוק. לדברי סקוטו, ביידן תמך בהתלהבות בהצעותיו ומעולם לא השיב לו בשלילה. בעשור שלאחר מכן ירדה הפשיעה האלימה ב-33% וסקוטו אומר שביידן זכאי להוקרה על כך.

סקוטו אומר כי אינו זוכר דיון כלשהו בשאלה כיצד ישפיע החוק על הקהילה השחורה - משום שהוא מעולם לא הסתכל על הפשיעה כסוגיה גזעית. ביידן ספג במשך שנים ביקורת בנוגע להשלכות החוק על בני המיעוטים, בין היתר בטענה שהשחורים מורשעים פי חמישה מאשר הלבנים, אך הוא דחה אותה. ביידן מתח ביקורת על הרפובליקנים שביקשו לקצץ את המימון לתוכנית להעסקת 100,000 השוטרים. הדרך הטובה ביותר להילחם בפשיעה היא פשוטה: עוד שוטרים ברחובות, כתב בשנת 2002.

בזמן המרוץ לנשיאות ב-2008 שימש ביידן כנציג הבלתי-רשמי של קמפיין אובמה לקהילת האכיפה, וסייע לאובמה לזכות בתמיכת הארגון הלאומי של ארגוני המשטרה, בראשו עמד סקוטו עד 2002. הארגון תמך באובמה-ביידן גם ב-2012. ביידן הבטיח לאנשיו, כי כשם שנעזר בהם ב-1994 - כך יקבלו קול בעיצוב מדיניות הממשל במאבק בפשיעה. "לא נעשה דבר בלי לשמוע אתכם", התחייב. אובמה שיבח את ביידן כמי שהצליח להביא לאישור החוק בתמיכה דו-מפלגתית.

ואולם, מציין הפוסט, לאחר שממשל אובמה חקר כמה מקרים של הרג שחורים בידי שוטרים לבנים, ניתקו את היחסים עימו כמה מארגוני השוטרים שתמכו בביידן. אחד מהם היה הארגון הלאומי, אשר כעס על כך שמשרד המשפטים קבע שהרג שחור בידי שוטר בעיר פרגוסון היה חלק מ"תבנית של הפרת זכויות האזרח" בידי המשטרה המקומית. ביל ג'ונסון, מנכ"ל הארגון, מתאר פגישה בבית הלבן, בה אמר ביידן: "בחייכם, אתם יודעים שזה לא ממש מסוכן למשטרה", ובה טען שאין איום ממשי של העמדת שוטרים לדין; מטהו של ביידן הכחיש את הדברים. כעת הארגון רוצה לדבר עם ביידן לפני שיחליט האם לתמוך בו בבחירות הקרובות.

לשלוח פחות אנשים לכלא

ארגון קטן יותר, האיגוד הבינלאומי של ארגוני משטרה, הודיע כבר בשנה שעברה על תמיכתו בדונלד טראמפ, מבלי לחכות ולראות מי יהיה המועמד הדמוקרטי. מנכ"ל הארגון, דני סלוקומב, אומר שהוא מכיר ומכבד את ביידן מאז שנת 2000, אך התאכזב ממנו בשל פעולות ממשלך אובמה אחרי הירי בפרגוסון. הפוסט מזכיר, כי ממשל טראמפ פתח בחקירה אחת בלבד על הפעולות של משטרה מקומית - לעומת כתריסר חקירות כאלו בממשל בוש הבן ואובמה בכהונתם הראשונה; עובדה זו מסייעת לו לזכות בתמיכת ארגוני השוטרים.

ביידן כבר זכה לתמיכת הארגון הבינלאומי של הכבאים, שעם נשיאו, הרולד שטיינברגר, יש לו הכרות מזה 44 שנים. שטיינברגר, הפועל לצידם של ראשי ארגוני שוטרים, אומר שהוא נדהם מכך שארגונים אלו טרם הודיעו על תמיכתם בביידן, שדעותיו בנושא המאבק בפשיעה התפתחו כמו אלו של המפלגה והמדינה. "אני מבין שטראמפ מעניק תמיכה לשוטרים, אבל הם יצטרכו להסביר מדוע נטשו את ביידן ושכחו את עשרות השנים שלו כסנאטור וסגן נשיא", הוא מוסיף.

גם סקוטו מופתע מן הביקורת שסופג ביידן מכיוון השוטרים. "אני חושב שאנשים לוקחים לקיצוניות את דבריו. אני לא רואה את זה כך. אני מבין שהוא רוצה להנהיג רפורמה במשטרה, כולל הנחיות שהשוטרים יוכלו לפעול לפיהן" - מה שלדעת סקוטו רק יסייע להם.

במקביל, סופג ביידן ביקורת מצד הארגונים הדורשים צדק גזעי. הוא הכיר בכך שיש פגמים בחוק שלו מ-1994, אך עדיין עומד מאחוריו; והוא מזכיר שהחוק זכה לתמיכת הסיעה הדמוקרטית, כולל השדולה השחורה. מטהו אמר לפוסט, שיש לראות את החוק בהקשר של גל האלימות באותה עת, והזכיר שיש בו כלים המאפשרים לממשל הפדרלי לבחון האם משטרות מקומיות פועלות ממניעים גזעיים.

לצד זאת, ביידן פרסם תוכנית אשר למעשה תבטל חלקים מהחוק, כגון הפחתת מספר האסירים. הוא גם מציע לבטל את עונש המוות - מהפך לעומת עמדתו בשנות ה-90, כאשר היה בין מגישי הצעת חוק להחלת עונש זה על 53 עבירות. הוא גם תומך בהצעה להקציב 20 מיליארד דולר למדינות, לתוכניות שיפחיתו את מספר האסירים. הוא נשמע כיום שונה מאוד מאשר ב-1993, מסכם הפוסט.