השופטים הגיעו לחדר הישיבות העגול בקומה השלישית של בית המשפט העליון, מסכות כיסו את פניהם, הם הוזעקו לישיבה דחופה על-ידי הנשיאה, האחרונים שהגיעו היו השופטים המתגוררים בתל אביב. על השולחן לא היית התקרובת הרגילה, רק כמה קנקני מים שקוביות קרח התגלגלו בהם. הם ישבו והביטו מודאגים, מופתעים, תמהים בנשיאה שישבה עטופה בשתיקה עמוקה וארוכה.
כמעט חמש דקות עד שהנשיאה אמרה, "אחי השופטים" אמרה, "עבר עלי היום הזעזוע הגדול ביותר שחוויתי בחיי. עולמי ממש תנפץ מול עיני, חשתי כאילו התעוררתי מחלום מתוק, מלאכים ניגנו בנבל את הקונצ'רטו של חצטוריאן או אולי זה היה שוברט, אני לא מבחינה", הודתה בביישנות.
השופטים שהגיעו לקריאתה הביטו בה המומים והביטו זה בזה, לא יודעים מה עומד ליפול עליהם. "אחים ואחיות", יקרים, גיליתי "שביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, נכנסו כוחות צה"ל לשטחי יהודה ושומרון בעשרות השנים שחלפו מאז הוקמה באזור זה התיישבות ישראלית ענפה. בסוף שנת 2017 נאמד מספר המתיישבים הישראלים החיים באזור בכ-405,000 (שנתון סטטיסטי לישראל 2018, מס' 69 לוח מס' 2.15). לאורך השנים היו הרשויות הישראליות מעורבות במידה כזו או אחרת בהקמת היישובים הישראלים באזור, לרבות בדרך של העמדת תקציבים לצורך כך. חלק מן ההתיישבות באזור - בו עוסקות העתירות דנן - הוקם שלא כדין על מקרקעין שלא נועדו לכך, ובמקרים מסוימים על מקרקעין פרטיים שיש להם בעלים פלשתינים".
"אלוהים", אמר השופט פוגלמן, "מה את אומרת?", הרשויות הישראליות היו מעורבות בהקמת התנחלויות על אדמות פלשתיניות פרטיות? "זה לא ייאמן" אמר, השופט הנדל "מי תיאר לעצמו דבר כזה".זה לא הכל אמרה הנשיאה, הרשויות, תירצו את הקמת ההתנחלויות, בצרכי האוכלוסייה המקומית שאנחנו הכח הכובש אמורים להגן עליהם.
"וזה לא הכל" אמרה הנשיאה והביטה בדאגה בשופט מלצר, שמא הדברים שתאמר יזיקו לבריאותו, אבל החליטה שהיא לא יכולה לשמור את הדבר לעצמה, זה היה גדול ממנה ולחשה " בשנותיה הראשונות של ההתיישבות הישראלית באזור, נעשה שימוש בצווי תפיסה לצרכים צבאיים שהוציא המפקד הצבאי, לשם הקמת יישובים ישראלים לרבות על אדמה פלשתינית פרטית, מתוך תפיסה כי הקמת היישובים בשטח משרתת צורך צבאי", "צורך צבאי" חנק השופט עמית צחוק מר שהתגלגל בגרונו, "איך הם לא התביישו לטעון כי ההתנחלויות מוקמות לצרכים צבאיים, לעצור את גלי השריון המתקדם, טנקים T52 מתוצרת רוסים, המאיימים לשטוף את מישור החוף.
"וזה לא הכל" אמרה הנשיאה וגמאה בלגימה אחת כוס מים על קוביות הקרח שהתרוצצו בכוס כעכברים מבוהלים, "הלכה למעשה ובניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה, בוצעה לאורך השנים בנייה של התיישבות ישראלית באזור גם במקרקעין שאינם בגדר רכוש ממשלתי. בנייה זו, יש לומר, בוצעה בחלקה בסיוע ובתמיכה של מוסדות המדינה ורשויות אחרות (לעניין זה ראו דוח ששון, בעמ' 25 ואילך". "דוח
טליה ששון" אמר השופט מזוז בבהלה, כאילו הופיע בחדר לוציפר בעצמו אוחז קלשון בידו, וכמעט נפל מכיסאו "טליה ששון, זו שהוכרזה כמשומדת כמכשפה שאין להחיות אותה, שיש להעלותה על מוקד בכיכר העיר". כן אמרה הנשיאה, הם הציגו את טליה ששון כעוכרת ישראל, ככוהנת הגדולה של כת הקרן החדשה, זו שצלמית בדמותה, כשקרן ארוכה שטנית מזדקרת ממצחה, נמכרה באזור הכותל המערבי" "טליה ששון", אמר השופט גרוסקופף, שטענו כי מצאו בביתה את הפרוטוקולים של זקני ציון". "כן" נאנחה הנשיאה הוליכו אותנו שולל, "טליה ששון היא קדושה ויש לקבוע יום בשנה שבו יועלה זכרה בבתי הספר והדוח שהפיקה על התנהגות המתנחלים בשטחים הכבושים על הפגיעות היומיומיות בחיי הפלשתינים הגרים באזור שאינם זוכים לשום הגנה משטרתית או צבאית, יודפס בחמש מאות אלף עותקים ויחולק לכל חייל שסיים קורס קצונה בבה"ד 1. "אמן כן יהיה רצון" אמרה השופטת דפנה ברק ארז.
"על כן", אמרה הנשיאה "הגעתי למסקנה כי אי-החוקיות של הבנייה בשטחים הכבושים היא ברורה וגלויה על פניה, הכשרתה בדיעבד פוגעת, פגיעה קשה בשלטון החוק. לכך יש להוסיף את העובדה שבענייננו הבנייה נעשתה שלא כדין לא רק משום שלא קדם לה הליך תכנוני, אלא גם בשל הפגמים שנפלו בה במישור הקנייני. במקרים רבים מדובר בבנייה שהתבצעה במקרקעי הזולת, ולמצער במקרקעין שיש פלשתינים הטוענים לזכויות בהם. בכך, גלומה חומרה יתרה במישור הפגיעה בשלטון החוק וביכולת להכשיר את הבנייה בדיעבד. בנוסף, כפי שכבר צוין, הבנייה דנן בוצעה בתחומי האזור המצוי בתפיסה לוחמתית שאינו נתון לריבונות המדינה, ואף זהו שיקול שיש להביאו בחשבון שכן הדין החל באזור מעניק הגנה רחבה לזכויות התושבים המוגנים המתגוררים בו. בנסיבות אלה, שינוי הדין באופן המיטיב עם מי שהפר אותו מעורר קושי רב".
חיוך ממזרי עלה על פניה, יש בכוונתי גם לצטט ממאמרו המחתרתי של עמיחי כהן, הנמכר בשוק השחור של המכון לדמוקרטיה באלפי רובלים, התפרקותה של פרדיגמת הכיבוש "כך יקום וכך יהיה", צהלו השופטים, מאיזה שהוא מקום מתחת לשלחן עלה לפתע על השולחן בקבוק קוניאק מדיצינל, צלחות עם דגי מטיאס, לפוף טרי, מלוחיה ממולחת במלח הימלייה שחור.
רק השופט סולברג, לא הצטרף לחגיגה, חיוך דק מן הדק עלה על פניו, "אני רק שאלה", אמר, ואיפה היה בית המשפט העליון בחמישים השנה ויותר האחרונות, כמה עתירות כנגד התנחלויות דחינו, אם נמדוד את הכבישים שהכשרנו לטובת האוכלוסייה המקומית, ולא חלילה כדי להכיל את המתנחלים הנעים מעמנואל א לעמנואל ב לנאות עמנואל, לרמת עמנואל, נוכל לנסוע בכבישים הללו אל הירח ולהישאר שם מרוחקים מכל הגועל נפש שהתרחש כאן, בהסכמתנו ובידיעתנו שלוש עתירות הוגשו כנגד חוקיות ההתנחלויות על-ידי עו"ד
מיכאל ספרד ו
אביגדור פלדמן, שלושתן נדחו כלא שפיטות. "מיכאל ספרד", אמר השופט
אלכס שטיין, הוא היה תלמיד שלי, נדמה לי שראיתי אותו בין נציגי העותרים כשביטלנו את חוק ההסדרה, מעניין מה קרה לעו"ד פלדמן, כנראה התייאש", אמר לעצמו, "חבל שהוא לא כאן לחגוג איתנו את הסרט הלוט מן האמת". כל העתירות נדחו כלא שפיטות. השתררה שתיקה באולם הישיבות העגול בקומה ג, ואט אט ואחד אחד, עזבו השופטים את בית המשפט העליון ונעלמו בלילה שנראה לפתע אפל מתמיד.