יוסי שריד:

כַּאֲשֶׁר מְאוֹד שָׁקֵט כָּאן,
לְאַחַר הַסְּעָרָה וּלְפָנֶיהָ,
אֲנִי שׁוֹמֵעַ הֵיטֵב אֶת צְעָדֶיהָ
הַכְּבֵדִים כְּמוֹ אֶת צְעָדָיו שֶׁל סוֹהֵר
בֵּין הַתָּאִים הַמָּאֳפָלִים שֶׁל מוֹחֵנוּ.

יוסי: גולדה מאיר אם-אימהות החטאת, ממציאת ההתחסדות הישראלית. אני: ממתי, יוסי?סאדאת סלד מהקומוניזם. בוטרוס בוטרוס ראלי(א) כתב שהייתה לשאח הפרסי ולסאדאת אובססיה משותפת: מלחמה בקומוניזם. האמת הזאת לא מסתדרת עם תפיסת עולמם של אלי זעירא וכוהני המודיעין הצבאי שהשתלטו, בעזרת יוסי שריד ועש"בים (ב) שוטים, על תודעתה של מפלגת העבודה והציבור. לאחר המלחמה החל שריד להפיץ שקרים מחושבים לאנשים חושבים כאילו סאדאת שלח אליו לפני המלחמה, באמצעות עיתונאי אמריקני, מסרים של רצון-טוב ואותת לכיוון מו"מ שאותם גולדה פספסה בכוונת מכוון. יוסי המתין לה בפתח משרדה כשקיבלה את מינוי המפלגה לראשות הממשלה. הוא היה בטוח שגולדה תמנה אותו למנהל משרד ראש הממשלה, תאמץ אותו לבן שורר ומורה-דרך לאומה... גולדה, בולשביקית מיומנת במארגי (ובמאגרי) שקרים, נפנפה אותו בעוד הבל פיו חם.

לאחר סיום מלחמת הבליץ ב-67 החלה מלחמת התשה ונמשכה עד אוגוסט 70. גולדה נבחרה לרשת את אשכול במרץ 69 בעיצומה של מלחמת ההתשה. סאדאת הגיע ב-70 ומיד סילק את אנשי כת השמאל במסדרונות שלטונו. רבים מהם נדונו למאסרי עולם. מלחמת ההתשה צברה תאוצה והמעורבות הסובייטית גברה. האם חשב סאדאת שמלחמת חפירות סטטית תביא מזור לנפשה המוכה של האומה ושפך-דמים במחילות, משני צדי התעלה, יכפר על ההשפלה הצורבת של 67? אם זה הסיפור - מדוע כרך סאדאת את צווארו בתוך רצועת החגורה של הסובייטים? יש לזה הסבר אחד בלבד. האמריקנים לא יכלו לתמוך בו בדרישה לנקמת-דם מאסיבית. בלי נקמת-דם אין במזה"ת כפרה על השפלה ואובדן כבוד. המצרים הושפלו פעמים, ב-48 וב-67. את ההשפלה הראשונה תלו במלך פארוק ופירקו אותו. גנרל נגיב - ניגב אותו מפני השטח. כפרה קטנה.

נאצר סילק את הצרפתים והבריטים בתנועת-יד מנפנפת. את מפלת 67 לא ניתן היה למחוק במילים או תנועת-יד. תעלת סואץ ומדבר סיני העידו על הביזיון השכם והערב. נקמת-דם דרושה כדי להמשיך לחיות בכבוד, לא כדי להתכופף. כשמדובר בכבוד המשפחה והשבט - אב מוכן לשחוט את בתו. אם קשה לו - בניו יבצעו את זממו. המוות הזה הוא חוק-חיים. כדי לחיות במסגרת של 'כבוד' חבר נאצר המובס לסובייטים שרק העמיקו את תחושת הכישלון המצטברת. יש גם אלמנט של חוסר כבוד בשהותם של זרים על אדמה ערבית. בעוד שני עשורים ייעלמו הסובייטים מעל דפי ההיסטוריה. מי שתרם לכך תרומה בעלת ערך רב - היהודים בארץ ישראל. ביקורה של גולדה במוסקבה כשגרירה הצית להבות והעצים צפיות שמעולם לא כבו.

יהודים החלו לנטוש את המפעל הסובייטי כי גולדה הנביאה סימנה להם שהוא יבער. יום אחד גם הילדים של שריד יבינו את זה. הסובייטים נתנו לנאצר ולסאדאת נשק, טיפחו את חזון המלחמה וההרס שלו. הם רמזו שהישראלים הם צלבנים מודרניים ויש להקיז את דמם 'עד מוות'. רבין עצמו התייחס לכך בבזל, בהיותו רמטכ"ל. בזמן שיא היו במצרים כ-15 אלף מומחים שגם הטיסו מטוסי קרב והופלו אחר כבוד. הסובייטים שלחו נשק כדי שינצח במלחמה. ניצחון היה מרחיק את האמריקנים ומאפשר תיווך סובייטי עד-עולם. את זה גם סאדאת הבין. מטרות המלחמה שלו היו מצומצמות: אחיזה בגדה המערבית של התעלה, איוו-ג'ימה. נכון שכעבור ימים נאסף צבא גדול שניסה לפרוץ, כביכול, קדימה, מקו המעוזים אבל אנשי-מדינה מצריים הודו שזו הייתה מחווה לאסד שצבאו קרס בחזית הסורית.

מסרים חיוביים

יוסי שריד וחבורת הקומוניסטיקנים, שהשתלטו על מפלגת העבודה לאחר פרישתה של גולדה, הובילו את המדינה לאובדן דרך וכריעת ברך. עד היום לא ניתנה תשובה לשאלה: כיצד אנ"ש (ג) השתלטו על מפלגת העבודה הציונית שבנתה את המדינה והנהיגה את היישוב מתחילת המאה? ואם כך, יוסי - איך זה שעכשיו, כשאנשי 'השלום' שולטים במדינה, הוא לא מגיע? מדוע סאדאת לא בא לירושלים לכבד אותך ואת וחבריך האינטרנציונאליסטים? למה סאדאת בחר להמתין בסבלנות לבגין שנוא נפשכם? יוסי, לך היה עיתונאי אמריקני שהביא מסרים חיוביים מסאדאת. איפה הוא עכשיו כשצריך אותו? מה עשה יוסי הפוליטרוק בשירות ספיר היונה יותר מגולדה למען השלום המיוחל? קדחת. סאדאת בחר שלא לבזבז את זמנו עם טרמפיסטים, פטפטנים, שקרנים ואופורטוניסטים אובססיביים. ומה שיותר חשוב - לא להתעסק עם בולשביקים שנואי נפשו. שימו לב מה עשה דיין. הוא החליף צד, שרק לא יזהו אותו עם חבורת השמאל הרדיקאלי שקנתה שביתה במוקדי תנועת העבודה. הצרות שעש"ב עוד יגרום לנו יביאו כאב וצער לרבים, יביאו את אוסלו.

פרופ' יואב גלבר, שהיה מזכיר ועדת אגרנט, החוקר את התקופה, טוען ש"גולדה לא החמיצה כלום. מדובר בדיסאינפורמציה מכוונת של חוגי השמאל. העיקרון הבסיסי של מדיניות הסכסוך הישראלית, גם אצל אשכול ושל אבא אבן ודיין, היה עמידה על העיקרון של משא-ומתן ישיר - בדיוק מה שגולדה התעקשה עליו. האמריקנים ניסו להוריד אותנו מזה, בתואנה של 'מה אתם מתעסקים בקטנות', אבל אצלנו טענו, ובצדק, שאם הם לא מוכנים לשבת ולדבר אתנו, מה שווה כל ההסדר"?

למרבה הפלא, החבורה ההזויה, בהנהגת עמוס עוז, השתלטה על הנראטיב של המדינה והחלה לסתום פיות בדקדקנות הומנית. פיה של משוררת מופלאה, נעמי שמר, נסתם (ד) בזדון לאחר ששירה, 'ירושלים של זהב' 'כבש' את לב האומה בנגיעת מלאך. עוז אולי גידל יוני שלום בשובך, אבל שבר להן את הכנפיים. שבעים שנות התיישבות עובדת הפכו לפתע לאובדת, או אובדנית. קריסה אידיאולוגית מוחלטת של מפא"י ההיסטורית הביאה להיווצרות קיני 'שלום' מהפכניים כמו 'יוזמת גולדמן', 'גוש שלום', מכתב השמיניות, 'מצפן', אהרן כהן, אודי אדיב, אילן פפה, וואנונו, גדעון לוי, 'שלום-עכשיו', 'בצלם', 'שוברים שתיקה'...

נולדה גם 'פוסט-ציונות' שמתעטפת במסווה של זכויות-אדם, חופש-ביטוי, ליברליזם וליגה נגד גזענות, פשיזם. ב-2007 פרסם אברהם בורג, מי שהיה יו"ר הכנסת והסוכנות היהודית, קרא לבטל את הגדרת ישראל כמדינה יהודית. הוא אמר, כל מי שיכול - צריך להוציא דרכון זר. ייתכן שהכריז על כך לפני כן ולא התייחסנו אליו ברצינות. יאיר קוטלר מספר בספרו 'הנחש' כי שריד היה מוכן ערב בחירות 77 לחבור למפלגתו של אריאל שרון.

אמא מאמצת

ליוסי יש 'סיפור' עם גולדה וראוי לספרו. גם הוא 'הלום-קרב', אמו התאבדה בהיותו בן 21. הוא נזקק בדחיפות לדמות-אם ורצה לאמץ לו את גולדה. מספר אמנון דנקנר (מעריב 10.12.05): "הוא (שריד) היה משכיב אותנו מצחוק כשהיה מספר על האמא שלו שהייתה רוחצת אותו באמבטיה, כולל קרצוף נמרץ של מבושיו, כשהיה כבר חייל...". מה מצחיק באימא משפשפת איבר-מין של בנה החייל? הוא שב אתו, פצוע כמו אבנרי, מהמלחמה? האם זה מה שיוסי ציפה גם מגולדה כשאימץ אותה לאם?

שריד מספר: "האמא המאמצת שלי הייתה גולדה מאיר, שלימים אף הוועידה אותי להיות מנהל לשכתה, איש סודה, לאחר שאשכול מת, והיא נבחרה לבוא תחתיו, ואני שבתי מלימודי בארצות-הברית. שבתי איש אחר; איבדתי את כשרוני למלא את התפקיד שהועידו לי. שנתיים לאחר מלחמת 1967 מרדתי במי שגידלוני ורוממו אותי, כי ככל שהתקרבתי נראו לי הגדולים הרבה יותר קטנים. הגעתי אז למסקנה שהם עלו על דרך שכל באיה ייכשלו ובעיקר יכשילו - והפורענות הקשה בדרך. בשובי מאמריקה שמעתי את גולדה מצהירה בטלוויזיה ש'לעולם לא נרד מרמת הגולן', ואני הערתי לה שזאת שגיאה, לדעתי: למה להגיד 'לעולם לא נרד' אם יום אחד, זה ברור, כן נרד משם כאשר התנאים להסכם שלום עם סוריה יבשילו.

לו מבט היה הורג הייתי מת מזמן, שתי עיניה של גולדה ירו בי כרובה ציד דו-קני ונקבו את גופי ככברה. כך גם איבדתי באחת את משרתי כראש לשכתה של גברת הממלכות. איזה מזל היה לי. אני יודע שבסיומה החטוף של שיחתנו, התקשרה גולדה לפנחס ספיר, חברי הגדול והמסור, ורמזה לו ש'ליוסי קרה משהו לא טוב באמריקה, הוא לא לגמרי מאוזן'. אמי האמתית לא הייתה אומרת עלי דבר כזה, לא הייתה מרכלת עלי מאחורי הגב, גם לא הייתה מדיחה אותי ממעמדי כבן יחיד רק משום שאמרתי משהו שלא מוצא חן בעיניה. אמי כבר לא הייתה אז בין החיים, אבל אני התקשרתי אליה, וסיפרתי לה הכל על אודות האמא המאמצת, ושנינו צחקנו ולעגנו לגולדה: איזה מין אימא זאת שברגע אחד אני ילד שעשועיה, בן יקיר, וברגע השני אני פתאום הילד הרע והדחוי שלה; שתתבייש לה. מאותו יום שנאתי אותה, ומצדי היא הייתה יכולה להישאר על רמת הגולן עד שיבואו ויורידו אותה משם בכוח". סליחה, יוסי - גם מאמך האמתית חטפת סטירות, ועוד איך!!!

יוסי מספר לאמנון דנקנר על עצמו: "היא (אשתו) אומרת: 'אולי אתה חכם באיזה שהוא מקום, כי כל האנשים אומרים שאתה חכם, אבל בעצם אתה אידיוט'. אני עדיין לא הבנתי והיא די מכירה אותי אחרי 43 שנה. היא אומרת: 'עד היום לא הבנתי בדיוק מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול. זאת אומרת מה בעצם הסיפור שלך'. ויש בזה משהו... לו כל דבר שהייתי עושה בחיי היה עניין של שיקול דעת, אז יכול להיות שדעתי הייתה שונה, או חלק מדעתי. בהכירי את עצמי, פחות או יותר, על מעלותי ועל מגרעותיי, אמרתי לעצמי באיזשהו שלב שאני כנראה לא אוכל לחיות את כל חיי מתוך התכוונות מתמדת למאמץ בלתי נלאה ובלתי מופרע להיות ראש ממשלה. שוב, אם יש, אני מוכן לגשת למכרז לראשות ממשלה.

אמרתי, כל חיי, כל דבר שאני אעשה, כל דבר שאומר, צריך להיות בעצם כפוף למחשבה שאולי פעם אהיה או לא אהיה ראש ממשלה". האיש המייגע והמבולבל הזה, יוסי הלשונאי, שריד לקשקשני-שמאל, אגו ששתה את עצמו עד שכרה - קינח אפו בשמלתה של גולדה מאחר שלא זכה לתשומת ליבה. ילד שעשוע מפונק, קומוניסט חתרן להכעיס, לב-ליבתה של מפלגת העבודה הקורסת... יוסי היה מלחשש שגולדה שולטת באוצר של 600 מילה והיא משתמשת רק ב-300. הקשבתי לו בסבלנות כשטח את טענת השטחיות של גולדה. שאלתי אותו, אתה המסוגל לומר: יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו... ביקשתי להפנות את תשומת ליבו אל השופט גדעון שבחר לעצמו 300 לוחמים מתוך אלפי מתנדבים. הם היו האוצר האמתי.

[המשך יבוא]
מונחי יסוד לשימוש חוזר:
א . בספרו - מקהיר לירושלים
ב . עש"ב - ר"ת: עוז, שריד, ביילין
ג . אנ"ש - ר"ת: אנרכיסט שמאלן
ד . נעמי חוטפת מעוז [קישור]