תחילת שנת הכספים של המדינות בארה"ב – ב-1 ביולי ברובן – היא לרוב אירוע מסעיר בערך כמו הגשת דוח שנתי למס הכנסה. לא הפעם. הכנסות המדינות ממיסיהן קרסו בחודש אפריל בשל הקורונה, וירדו בממוצע ב-50%. במקביל זינקו ההוצאות על בריאות, דמי אבטלה ואכיפה. על-פי חלק מן ההערכות, בשנת הכספים הקרובה יגיעו הגרעונות של המדינה ל-25% מהכנסותיהן. אבל מאחר שהחוק הפדרלי מחייב אותן לתקציב מאוזן, הן ייאלצו לבצע קיצוץ עמוק בשירותים – דווקא בתקופה של מגיפה ומיתון.

אקונומיסט מסביר, כי שני שלישים מהכנסות המדינות הם ממס הכנסה ומיסי מכירות (המקבילה האמריקנית למע"מ). ההכנסות ממיסי המכירות קרסו בשל סגירת העסקים, כאשר שיעור האבטלה זינק מ-3% בפברואר ל-13.5% בחודש מאי; כל אחוז אבטלה מקזז 40 מיליארד דולר (4.5%) מהכנסות המדינות. ההכנסות נפלו כה מהר, עד שכמה מן המדינות אפילו אינן יודעות באיזה שיעור. בלואיזיאנה מדובר ב-43%; בניו-יורק – 66%; בקליפורניה - 85%. המדינות גם דחו, כמו הממשל הפדרלי, מאפריל ליולי את מועד הגשת דוחות המס לשנת 2019/20, ואיש אינו יודע כמה כסף ייכנס. ההנחה היא שבחודשים אפריל-יוני איבדו המדינות 50% מההכנסות ממיסי מכירות ו-44% ממס הכנסה.

המדינות והרשויות המקומיות מוציאות 17% מן התוצר, לעומת 20% של הממשל הפדרלי, אך חשיבותן גדולה בהרבה כיום משום שהן המופקדות על שירותי הבריאות והרווחה. בתשע השנים האחרונות הגדילו המדינות בצורה זהירה את הוצאותיהן, ובתחילת 2020 צפו גידול של 2% הן בהכנסות והן בהוצאות; הנגיף יצר פער עצום בין השתיים. על-פי הערכות שונות, התוצאה תהיה גרעון כולל של 120-75 מיליארד דולר בשנת הכספים הקרובה ושל 315-125 מיליארד דולר בשנה הבאה (ההפרשים נובעים מהערכות שונות לגבי חומרת הקורונה).

את הקיצוצים ניתן יהיה לצמצם על-ידי שימוש בעתודות של המדינות ועל-ידי סיוע פדרלי. החובה לשמור על תקציב מאוזן גרמה למדינות להיות שמרניות מבחינה פיסקלית, ורובן צברו עתודות בעשור הקודם. אלא שמדובר ב-75 מיליארד דולר – סכום ההוצאה שלהן למשך ארבעה שבועות בלבד ושמינית מן הגרעון הצפוי בשנים 2022-2020 לפי התחזיות המחמירות.

הממשל הפדרלי הושיט אומנם עזרה, אך לא מספקת: 110 מיליארד דולר להרחבת דמי האבטלה, כך שהוא לא יכול לשמש לתקציב השוטף. האיגוד הלאומי של המושלים – גוף דו-מפלגתי – אומר שהמדינות זקוקות ל-500 מיליארד דולר מהממשל. אבל הסיכוי שיקבלו אותו הוא נמוך, במיוחד לאחר שמנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, הציע להן לפנות להליכי חדלות פרעון (למרות שספק אם הדבר חוקי מבחינתן). מכל מקום, אומר אקונומיסט, המשמעות היא שהמדינות צריכות להסתדר לבדן.

מאחר שמבחינה פוליטית העלאת מיסים אינה אפשרית כיום (גם במדינות יש בחירות בנובמבר), לא תהיה למדינות ברירה אלא לקצץ בצורה עמוקה בהוצאותיהן. אוהיו מתכננת קיצוץ של 20%; בוושינגטון מדובר על 15%; ובקליפורניה – על 14 מיליארד דולר. אבל גם זה לא יספיק כדי לסגור את הגרעון, ויש גם לזכור שקיצוצים משמעותם פיטורים – דהיינו ירידה נוספת בהכנסות ממיסים ועלייה נוספת בדמי האבטלה.

הקיצוצים גם יפגעו בהתאוששות המשק האמריקני כולו. נזקי המשבר הפיננסי של 2008 – שלפי כל הסימנים משבר הקורונה חמור בהרבה ממנו – הורגשו היטב עשור לאחר מכן: בשנת 2018 עמדו ההוצאות על חינוך ותשתיות, כאחוז מהתוצר, ברמה הנמוכה ביותר מזה 50 שנה. הקיצוץ כעת בתקציב יהיה עמוק יותר, ושוב – מדגיש אקונומיסט – מדובר בפגיעה אפשרית בתקציבים החיוניים ביותר כיום. בלא מנהיגות נשיאותית של ממש, רבים מן המושלים הם שניהלו את המשבר הבריאותי – וכעת עליהם להתמודד עם ההתרסקות הפיננסית.