קרוב ל-600 עמודים כתב ג'ון בולטון על דונלד טראמפ – הספר המזיק ביותר שנכתב עד כה על ממשל זה, והוא ירדוף את טראמפ עד הבחירות. כך צופה העיתון גארדיאן, לקראת פרסומו הרשמי של הספר של מי שהיה יועצו של טראמפ לביטחון לאומי. "אני לא חושב שהוא מתאים לתפקיד. אני לא חושב שיש לו את היכולת הדרושה למלא את התפקיד", הוא אומר. ג'ו ביידן לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.

נאמניו של טראמפ יודעים שיש להם בעיה שאינה עומדת להיעלם, והטחת עלבונות בבולטון היא הנשק היחיד שנותר להם לאחר שבית המשפט דחה את בקשת הממשל לאסור את הפרסום. "בוגד", כינה אותו שר החוץ, מייק פומפאו. פיטר נבארו, יועצו של טראמפ לסחר חוץ, אומר שהספר הוא "פורנוגרפיה נקמנית". אבל הספר מפורט ברמה הגורמת לכך שניתן להאמין לו.

הדמות האמיתית של טראמפ, כפי שמשתקפת מן הספר, אינה שונה מזו המצטיירת בציבור. בולטון מתאר, למשל, את העוינות חסרת המעצורים של טראמפ כלפי הסנאטור המנוח ג'ון מק'יין, שלא חלפה אפילו אחרי שהסנאטור הלך לעולמו. ואילו בקשתו של טראמפ מהנשיא שי ג'ינפינג לסיוע סיני בבחירתו מחדש, הופכת את מגעיו ב-2016 עם וויקיליקס לכמעט-קומיים.

ב-2018, כאשר טראמפ חיפש את יועצו השלישי לביטחון לאומי, בולטון עבר "מבחן בד" ברשת פוקס ניוז, מתאר גארדיאן בציניות. טראמפ ראה אותו וזה מצא חן. בולטון איננו גיבור ואיננו קדוש מעונה; זה לא בדנ"א שלו. כתומך במלחמה בעירק ונץ קנאי נגד אירן, הוא רואה את המוות כמשהו בשביל אחרים. בעת השימוע בבית הנבחרים במסגרת הליך ההדחה של טראמפ, בולטון אמר שהוא יכבד צו של הסנאט להעיד – מתוך ידיעה שצו כזה לעולם לא יגיע. בולטון ראה את הנשיא סוחר בביטחון הלאומי תמורת לכלוך על ביידן, מעקם את מערכת המשפט לטובתה של טורקיה, מבקש את עזרתו של שי – אבל כאשר הגיעה שעת המבחן בדמות הליכי ההדחה, הוא שמר על עצמו.

כעת, כדי לקדם את הספר, בולטון אומר שהדמוקרטים בבית הנבחרים שגו כאשר לא הרחיבו את מעגל החקירה שניהלו. ייתכן שהוא החל לתעב את טראמפ, אך בולטון אינו מחמיץ הזדמנות לתקוף גם את הליברלים. למי ששכח – מזכיר גארדיאן – בולטון היה לקוח של קיימברידג' אנליטיקה, החברה שהשתמשה במידע על עשרות מיליוני פייסבוק לצרכים של פרסום פוליטי. כעת הוא שכיר של האתר הימני ברייטברט ושל חברת בבעלות רוברט מרסר, אשר סחרה גם היא בנתונים אישיים והתערבה במשאל העם על הברקזיט.

בולטון גם משתף את קוראיו בספקות של מנהיגי העולם בנוגע ליכולות הפוליטיות של טראמפ ושות'. הוא מצטט את ספקותיו של בנימין נתניהו בדבר יכולתו של ג'ארד קושניר להשיג שלום במזרח התיכון. לדבריו, נתניהו "פוליטיקאי מספיק טוב כדי שלא להתנגד לרעיון בפומבי, אבל כמו רוב העולם, הוא תהה מדוע קושניר חושב שיצליח במקום בו נכשלו אנשים כמו קיסינג'ר". לשכתו של נתניהו הכחישה את הדברים; גארדיאן אומר שזו לא הייתה ממש הכחשה מפורשת.

סגנונו של בולטון משעמם, אבל זהו חיסרון קטן יחסית. שמו של הספר שערורייתי: The Room Where It Happened. בולטון נטל את השם ממנואל מירנדה, מחברו של המחזמר הלהיט "המילטון", על שר האוצר הראשון וממייסדי ארה"ב, אלכסנדר המילטון. במחזמר זה מתלונן יריבו של המילטון, אהרון באר, על חוסר יכולתו להשיג עוצמה – בניגוד לגיבורו של הסיפור: "אני רוצה להיות בחדר בו זה קורה". בולטון בהחלט היה שם. אבל בשורה התחתונה, זהו המחקר הטוב ביותר שנעשה אי-פעם עבור האופוזיציה.