קריסטו עוטף המציאות

בימים אלה הלך לעולמו אחד האמנים המקוריים ביותר של תקופתנו - קריסטו יבהשף (2020-1935). האמן יליד גברבו שבולגריה עבד יחד עם אשתו ז'אן קלוד ילידת קזבלנקה שבמרוקו (1935-2009), עימה נפגש בפריז בשנת 1958. יחד יצרו פרויקטים ייחודיים הקשורים למגמת "אמנות האדמה" המפגישים אמנות וסביבה.

הפרויקטים הענקיים שלהם כללו בעיקר מחוות של התערבות האדם בטבע והתבטאו בפרויקטים שכללו עטיפת מבנים ידועים ברחבי העולם בבדים ועטיפת חופים ואיים בניילונים ובדים, הקמת מחיצה בין שני הרים, שימוש בחומרים ממוחזרים כמו חביות נפט ועוד.

הרעיון התחיל בעטיפת אובייקטים קטנים כשקריסטו ניסה להעביר את המסר שאנשים מתייחסים לעטיפה ולא לתכנים. הוא עטף בקבוקים, עגלות קנייה. במהלך השנים הפכו הפרויקטים לגדולי ממדים עד ענקיים וכללו התערבות היוצר בסביבה ובטבע.

יש התייחסות הפוכה לאימרה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", כאשר האובייקטים שנוצרו על יד הזוג תחת השם שלו-קריסטו, עוטפים ומשאירים רק את עטיפה, המראה החיצוני. בכך הם גם יוצרים אמנות בשטח וגם מפנים את תשומת של המתבוננים לחיצוניות ומעוררים את סקרנותם לגבי מה שיש בתוך "עטיפת המתנה".

כדי לשמור על חופש אמנותי, לא קיבלו היזמים והיוצרים מימון מאף גוף ממשלתי או פרטי ומימנו את עבודותיהם בעצמם ואף שילמו שבר מעל הממוצע לבעלי המלאכה שעבדו איתם. תהליך העבודה היווה חלק אינטגרלי מהמהלך האמנותי. הוא תועד ולאחר פירוק המיצבים בתום התקופה שהוקצבה להם מראש, החומרים מוחזרו והאתר חזר לקדמותו. מה שנשאר אלה הצילומים והסרטים, והתעשיה שהתפתחה סביב הדימויים שנותרו.

בין הפרויקטים הידועים: "מסך הברזל" העשוי מחביות נפט מעורמות אחת על-גבי השנייה ברחוב ויסקונטי בפריז (1962), המתייחסת גם מבחינת החומריות למסך הברזל המפריד בין משטרים והשקפות עולם. עטיפת עגלת קנייות (1963) (נמצאת בגלריה ג'ימס מאייר לונדון). עטיפת סלעים בחוף ליטל ביי בסידני, אוסטרליה (1969). הקפת איים בבד ורוד (מפרץ ביסקאיה, 1983), כניסה - שערים לסנטראל פארק בניו-יורק (2005), "מסטבה" באגם סרפנטיין בלונדו (2018). מיצב ענק זה המורכב מ-7506 חביות דלק, מהווה שיא של 60 שנות עבודה.