פרטי האירוע
בין האגודה העותמנית - "בית הספר לרפואה בחיפה ע"ש אבא חושי" - לבין המשיב 1 נחתם הסכם מיזוג, בו נקבע הסדרים שונים במישורים הכספי, המנהלי והאקדמי, אך לא נאמר בו דבר מפורש באשר לשאלה, כיצד ייקרא בית הספר. תחילה נקרא בית הספר על שם אבא חושי ז"ל, אולם לאחר מכן החליט המשיב 1 שלא ליתן כל שם מיוחד לבית הספר וזאת לאור מדיניותו הכוללת שלא ליתן שמות מיוחדים לפקולטות השונות. המערער 1, בנו של המנוח, והמערערת 2 עתרו לבית המשפט המחוזי, על מנת שיצווה על המשיב 1 להימנע מלמחוק או מלהשמיט את שמו של המנוח משמו של בית הספר לרפואה. העתירה נדחתה. מכאן הערעור.
טענות המשיב
יהא תוכנו של חוזה המיזוג אשר יהא, אין להם למערערים כל זכות משלהם. לא הם בעלי דברו של הטכניון. לדעת המשיב אין חוזה המיזוג מהווה חוזה לטובת צד שלישי.
החלטת בית משפט
השופט ברק - תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על-פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במפורש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה. מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות היא אך כלפי הצד לחוזה ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי.
נראה לי, כי על-פי פירושו הנכון של חוזה המיזוג, אין לראות בו חוזה, שבא להעניק זכות לעיזבון או לעירייה. אפילו היינו מניחים, כי החוזה כולל התחייבות של הטכניון לקרוא לבית הספר על שמו של אבא חושי ז"ל, הרי זו התחייבות כלפי האגודה וכלפיה בלבד. אמנם ייתכן, שטובה תצמח להם למערערים מקיומה של התחייבות הטכניון בחוזה המיזוג, אך טובה זו אינה מצמיחה להם כשלעצמה זכות כלפי הטכניון.
לא מצאנו כל ממש בטענה, כי יש בו בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) כדי להעניק זכות למי שהשתתף בניהולו של משא-ומתן לדרוש את קיומו של החוזה כלפיו. סעיף 12 לחוק מטיל חובות על המנהלים משא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה. אפילו נראה בחובות אלה חובות חוזיות, אין בכוחן של אלה כדי להכניס את המשתתף במשא-ומתן החוזי לתוך המרקם החוזי עצמו, באופן שבצד החובות "החוזיות" לניהול משא-ומתן בתום לב הוא גם בעל הזכות לדרוש קיום חיובים חוזיים כלפיו.
הערעור נדחה, ולמסקנה זו הגיעו גם הנשיא מ' שמגר והשופט א' גולדברג.
נכתב על ידי שגיא בנתאי
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
