"השמאל הלאומי"

כשאני מגיע לבריטניה, בטיסת "טרנזיט" מהולנד, אני תמיד מתבקש באופן נימוסי, אך חד-משמעי, להיכנס לחדר קטן "לבדיקה שגרתית", ובבדיקה הזו אני מרוקן את כל מזוודותיי עד לכיסיי ממש, כדי להוכיח שלא הבאתי לבריטניה אי-אלו סמים מהולנד השכנה, שם בתי המרקחת הפכו ל"גן עדן" עבור צרכני הסמים, ובעקיפין גם עבור ספקי הסמים. החוק שהתקבל בפרלמנט הישראלי, על עתיד הלגיטימציה של ה"קנביס", יהפוך את אזרחי מדינת ישראל לכאלה שבמדינות רבות יזמינום לחדר הצדדי "לביקורת שגרתית". וזו תהיה רק ההתחלה...

הקנביס איננו כה תמים

עניין "הצריכה האישית" של "הקנביס" נשמע מאוד, מאוד תמים, ועוד בעטיפה ש"השימוש האישי" יהיה רק ב"בתים פרטיים". אבל מה שלא מספרים לנו הוא ש"השימוש האישי" לא יהיה רק לבריאות זוטא, ובפיקוח רפואי וממלכתי, אלא הוא יהיה בעיקר לבני נוער מרדניים. השימוש הזה יהיה גם עבור אנשים מדוכאים, השימוש הזה יהפוך "בתים פרטיים" למסיבות סמים ניידות ולמטרד ציבורי של שכנים שלווים. המטרד הזה לא יתחיל ויסתיים בצפון תל אביב שעל שתי גדות הירקון, או אולי יגיע רק לחיפה שעל הכרמל ולרחביה בירושלים, אלא כמובן שיחדור לכול מושב וקיבוץ, לכול עיירה נידחת וכמובן שגם לסקטור החרדי והערבי גם יחד (ואז כבר ישכחו משיקום הפשיעה בסקטור הערבי...).

"הגבלת הגיל" - עד 21, תיצור "שוק שחור" חדש שבו "מעכרים" יספקו את הסמים מהסוחרים ו/או בתי המרקחת לצעירים, עד אפילו לגיל הכתות הגבוהות של בתיה"ס היסודיים בישראל. קשה לי להבין כיצד שרים וח"כים בכירים בליכוד - כישראל כ"ץ, דודי אמסלם ומיקי זוהר נתנו את ידם לחוק כזה, ועוד כשברקורד שלהם גישות מסורתיות ושמרניות יהודיות. ההסבר לכך הוא שאיש אחד בלבד כפה עליהם את החוק הזה כ"הר כגיגית". לאיש הזה קוראים בנימין נתניהו, הנאבק על עתידו הפוליטי האישי. ומדוע בכלל נתניהו נכנע והפך את החוק הזה לעיקר עבורו? התשובה איננה הקואליציה עם "כחול לבן", משום שלאחר שהוא פיטם את החבר'ה מ"כחול לבן" בלמעלה מעשרת תיקי שרים, לכול ח"כ זוטר, הרי שכול שאר רצונותיהם אינם מעניינו.

אבל נתניהו פנה ליישם את החוק הזה דווקא בגלל גב' שרן השכל - ח"כ מהליכוד, שעבורו היא איננה כל כך פייבוריטית. מנגד, בימים שנתניהו נלחם על חייו הפוליטיים בעתיד, חשוב לו לחסל כל אופוזיציה בתוך הליכוד שלו. גב' השכל הייתה ראש מחנה יריבו החדש בליכוד, של נתניהו - ח"כ גדעון סער. נתניהו עשה חשבון פשוט - כדי לחסל פוליטית את מי שהניעה נגדו את מחנה סער, עליו לרצות את רצונה של ח"כ השכל, יוזמת החוק הזה, "חוק הקנביס". בימים כתיקונם היו קמים בליכוד מתנגדים לעניין אבל כשנתניהו נלחם על חייו הפוליטיים הרי שכול ח"כ שיתנגד לרעיון זה או אחר של נתניהו יחשב כ"אויב העם" אם ייתן את ידו נגד כל הצעה מטעמו של נתניהו, ותהיה זו אשר תהיה.

הליכוד האמיתי

אבל בזאת לא סיימנו את הוויכוח עם הליכוד. "מפלגת ימין" בקונטקסט הרחב של המושג בעולם המערבי, איננה רק מפלגה לאומנית שנלחמת נגד זכויות מיעוטים ולמען האקטיביזם של העם השליט והעיקרי במדינת האם בה היא פועלת. כזו היא יותר מפלגה פשיסטית ולאומנית. מפלגות ימין רחבות בעולם מתאפיינות יותר גם בגישה החברתית - השמרנית שלהן. הן פועלות למען המשך חייה של המשפחה השמרנית ונגד עליית התועבות ודגלי הלהט"ב. מפלגות ימין אינן נותנות לגיטימציה לליגליזציה של סמים ושל יתר הפקרות בחינוך הצעירים. הקיצוניות יותר שבהן מוסיפות גם את עניין המלחמה ב"זכויות יתר" של המיעוטים ובאקטיבצייה של השלטון המרכזי כלפי המדינות השכנות.

בכל אופן, בוודאי שמפלגות ימין קיצוניות כלפי מיעוטים אינן ליבראליות בתחומי החברה. אבל הליכוד הוא "עוף מיוחד" בכיוון הזה. מצד אחד ח"כיו ושריו הם ניצים טורפים בעינייני הלאומנות, ובמיוחד נגד הערבים בתוך ישראל וגם מחוץ לישראל, אבל מנגד זוהי איננה מפלגת ימין חברתית השוללת את האנרכיה החברתית שהשמאל הקיצוני ביותר מציג, כמו התפרקות המשפחה השמרנית ועליית הלה"טבים לצד ליגליזצייה של סמים. זוהי אולי מפלגת הימין המערבית היחידה ששר בכיר מתוכה (שכיהן כשר משפטים ומכהן כשר לביטחון פנים) נמנה על ראשי חבריה.

זוהי אולי מפלגת הימין היחידה במערב ששני שרי להט"ב מכהנים בקואליציה השלטונית שלה. ואילו שרה נוספת מהליכוד הייתה כבר שנים קודם לכן יוזמת הפעילות הפוליטית אצל אלה שמרכז חייהם סביב הבילוי בפאבים ובמועדוני להט"ב. אפילו מפלגות מרכז במערב קושרות את עצמן למסורת דתית-נוצרית מתונה ומשאירות את הרדיקליזם האנטי דתי והאנטי שמרני לשמאל המתון ולשמאל הקיצוני כאחד. מסתבר שהליכוד היא מפלגת שמאל לאומית, ובענייני המסורת הדתית היא פעילה כשהמסורת הדתית תואמת את ההשקפה הלאומנית שלה נגד הערבים ונגד המוסלמים גם יחד, אבל כשהיהדות וערכיה נוגעים לחיי משפחה ושמרנות הרי שהליכוד מתחרה לא רק במפלגות המרכז של "כחול - לבן" ו"יש עתיד" אלא גם במפלגות השמאל של העבודה ומרצ.

מי עומד מאחרי?

בעניין "חוק הקנביס" הרי שיתכן שיש כאן גם עניין לא תמים של אינטרסים ושל שדלנות. אם לגבי ח"כ תמר זנדברג ממרצ הריני כמעט בטוח שתמיכתה בחוק כזה הגיעה במיוחד מתוך תרבותה ומאווייה המשונים, הרי שבעניין תמיכתם של משה זלמן פייגלין, שרן השכל ואחרים הייתי די מהרהר אם באמת רעיונות "אידיאליסטיים" הביאו אותם לתמוך בחוק הזה או שאולי מדובר בשדלנות מסוכנת של ארגוני ממון בעולם ובארץ שחפצים לקדם את מכירת הסמים בישראל...

חרדים כעציצים

המפלגות החרדיות הן בעצם "עציצים פוליטיים". מי שמשלה את עצמו ביהדות החרדית שנגע הסמים, כשיהפוך ל"ליגאלי", יפסח על החברה החרדית, הרי שהוא טועה ומטעה. את הסמים בעתיד ימכרו גם בבתי מרקחת בערים חרדיות, ובמיוחד בערים מעורבות, שבהן חיים חרדים וחילוניים זה לצד זה, כירושלים, בית שמש, פתח תקוה ועוד. הסמים הללו יחדרו לישיבות, וחס ושלום, גם לסמינרים של הבנות החרדיות. ה"צרכנות האישית" תהיה גם בחלק מדירות רבות בבני ברק, באלעד-מזור, במודיעין עילית ובביתר.

אבל מסתבר שכספי המדינה ובמיוחד העמלה שבהם, לעסקונה החרדית, הם אלה הקובעים "רוחנית" לאלה שהיו אמורים ללכת בדרך התורה ולפרוש בגאון מממשלה שמטרתה להעביר את עם ישראל על דתו ועל דעתו, יותר ממה שמתכוונות לכך ממשלות דמוקרטיות-נוצריות שמרניות בארצות תבל. עדיפות המאבקים הדתיים אצל המפלגות החרדיות הם הפוכים, באשר לסכנה שעלולה להיות נשקפת ליהדות החרדית ממה שהמדינה מעוללת בחוקיה. סכנת התרת הלהט"ביות והנפת דגלים אלה גם בערים שמרניות כמו באר שבע למשל, לצד ליגליזצייה של סמים, עלולה להיות הרת אסון לחברה החרדית ולדור ההמשך שלה יותר מנסיעות בשבת בערים חילוניות לגמרי, ובציבורים חילוניים ולא יהודיים.

גם פתיחת בתי אוכל ומאפיות חמץ בקרב נכרים ביפו, בחיפה וכו' אינן משמעותיות לפגיעה בחברה החרדית. הנימוק של "מדינה יהודית" בענייני כפיית השבת ונגד החמץ בפסח, על נכרים וחילוניים, איננו תופס כאשר חוקי הלהט"ב ומצעדיו, לצד ליגליזציית הסמים, מתרחשים לנגד עינינו יום, יום ושעה שעה. מדינה שמקדמת להט"ב וסמים איננה "מדינה יהודית" ולכן גם אין לה שום זכות לטעון את הטענה הזו כאשר היא מתערבת בענייני התחבורה בשבת ובפתיחת מאפיות חמץ בסקטור הערבי ואצל בעלי עסקים סלאבים. זו הייתה עוד בושה ליהדות החרדית כאשר מעונבי חליפות השחור-לבן של המפלגות החרדיות לא רק שלא פרשו מקואליציית "הקנביס", אלא שאפילו לא התנגדו לחוק האנדרלמוסיה הזה, ובמקום להצביע נגדו הם ברחו מבניין הפרלמנט כדי להמשיך ולהיות מנויים על ה"דמי לא יחרץ" של "המדינה היהודית", בכאילו.