|
|
גלעד. בוטה [צילום: אורן נחום/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אודה לאיש הטלוויזיה, אברי גלעד, אם יקרא שנית את מאמרו של איש ההגות אחד העם "חצי נחמה", מאמר שבוודאי הוא קרא טרם ניגש לבחינת בגרות בספרות עברית לפני שנים רבות. במאמר מובאות דוגמאות, חלקן על דרך הַהִתּוּל, על דרכי ההיגיון של ההמון עת הוא חוצב מנבכי הגותו משפטים כוללניים.
במאמר ישנה התייחסות לעלילת דם נגד יהודים, הנובעת מהסכמה כללית שיש בחברה, שאינה מבוססת על הגיון ואשר יש בה כשל לוגי, שנובע מסוג הסתה באינדוקציה. הכשל הלוגי וההתעטפות ההדוקה במעטה של רוחות ההסכמה הכללית העלו, למרבה הצער, את העיתונאי אברי גלעד על שרטון של דברי הלעזה כוללניים נגד החברה הערבית והתרבות הערבית עת הוא מראיין אזרח ישראלי בשם אחסן חלאילה.
המרואיין אחסן חלאילה הביע באופן מאופק ביותר דעה נגד הסיפוח. לו אחד המרואיינים היה במקרה אלוף במיל. עמוס גלעד או איש הביטחון עוזי ארד, שהיה בעברו רק סתם איזה יועץ מדיני של נתניהו, ניתן היה לשמוע דברים בהרבה יותר חמורים ואף מלים בוטות וזועמות נגד מה שהם אומרים סיפוח זוועתי, העלול להביא רק אסונות לישראל.
המרואיין אחסן חלאילה אמר משפט כמו: "לא צריך להוסיף שמן למדורה במזרח התיכון הבוער" וכן ציין פרט כמו התנגדותו של מלך ירדן לסיפוח. מצער, שהסעיף עלה אצל אברי גלעד ואבדו לו כל הבלמים בשומעו אמירה כזו מפי אחסן חלאילה, הרחוקה מאוד מההתבטאויות הקשות ואף הבוטות נגד הסיפוח, שאמרו אלופים במילואים כמו עמוס ידלין ועמוס גלעד.
סגנון בוטה
לצערי, גם הם לא בחלו בשימוש בסגנון בוטה וגס נגד מה שהם רואים סיפוח זוועתי. נראה לי שאם עוזי ארד, עמוס ידלין או עמוס גלעד אחרי כל עשייתם הצבאית והביטחונית היו מנמקים בשידור את התנגדותם בראיון עם אברי גלעד, דבריו של אחסן חלאילה היו נשמעים מאד-מאד חיוורים. כלפי האלופים הוא לא היה משתלח.
במקום לשוחח בכבוד עם המרואיין, במקום לחלוק על דעתו, אם חשוב לו לעשות זאת. בחר, למרבה הצער והכאב, אברי גלעד בניסוח משנה סדורה ואימתנית, שבסופה הוא מציין, כי בתרבות הערבית אין הומור, אין חיוך, אין אהבה, אין נתינה, אין קבלה, אין משהו. כל המשנה הסדורה הזו על התרבות הערבית היא אמירה של יהודי בשם אברי גלעד למרואיין ערבי בעקבות ביטויי ההתנגדות שלו לסיפוח.
לסיום, לפני שאצטט את כל מה שאמר אברי גלעד. אני אודה לו מאד, אם אותה ההתנצלות שנוסחה בדף הפייסבוק שלו, תושמע בטלוויזיה בפני מאזיניו. אני מזמין את אברי גלעד לקרוא את הדברים שלא היו צריכים להיאמר - "סליחה, שאני אומר לך את זה ככה. כיהודי לערבי, המצב הקבוע שלהם זה זעם. יש כל פעם זעם. תמיד כעס. אין בארגז הכלים הרגשי, שום דבר אחר חוץ מכעס... ראית פעם הומור? חיוך? אהבה? נתינה? קבלה? משהו?...".
אחרי שאברי גלעד ישמיע אמירת סליחה כנה בערוץ 13, אהיה אסיר תודה לו, אם יקרא פעם נוספת את המאמר "חצי נחמה", המתריס נגד אמירות כוללניות, ועל הדרך ייטיב, אם יקרא שנית את המאמר "כהן ונביא" וירגיש כמו תלמיד ב-י"ב שבתחילת השבוע הבא ייבחן על מאמרים אלו.
