בעבר עמדנו כאן על שורה של מקרים בהם משרד המשפטים - או ליתר דיוק: לשכתו של הדובר, משה כהן - מוסר מידע חלקי ואף מצנזר מסמכים. הראינו כיצד כתבי אישום וכתבי תביעה נמסרים לתקשורת תוך השמטת פרטים חיוניים (למרות שמדובר בכתבי בי דין גלויים), הצבענו על הטעיות בדיווחים על הסדרי טיעון ופסקי דין, על ואף סיפרנו על מקרה בו דוברות המשרד מחקה פרטים מתוך פסק דין. וזה בנוסף להרגל הקבוע של דוברות המשרד - לספר רק על הצלחות ונצחונות, כאילו המידע שייך בלעדית לאנשי המשרד, תוך התעלמות מכך שהם מחזיקים בו בנאמנות עבורנו, ולכן זכותנו לדעת גם כאשר הם נכשלים.

בסוף השבוע שעבר עלה - או שמא ירד - משרד המשפטים מדרגה: הוא צנזר דוח של משרד החוץ האמריקני. כן, בדיוק כך. המשרד ניסה לתזמן את פרסום הפרק על ישראל מתוך הדוח למועד הנוח לו, והפיץ לתקשורת הודעה הכוללת אך ורק את דברי השבח מתוך הדוח. הביקורת הנכללת בו לא נזכרה אפילו במילה. המשרד אומנם צירף קישור לדוח המלא, אך מן הסתם הוא סמך (ובצדק) על כך שמעטים, אם בכלל, מבין העיתונאים יטרחו לעיין בדוח במלואו במקום לעשות העתק-הדבק להודעת הדוברות ולהוסיף למעלה את שמותיהם.

מדובר בדוח השנתי על המאבק בסחר בבני אדם. משרד המשפטים שלח לתקשורת הודעה על הממצאים הנוגעים לישראל, תוך ציון אמברגו לפרסום: היום (28.6.20) בשעה 6:00 בבוקר. אלא שמשרד החוץ האמריקני פרסם את הדוח כבר ב-25 בחודש. אז מדוע משרד המשפטים הישראלי קבע אמברגו ליותר משתי יממות מאוחר יותר? פשוט מאוד: הפרסום בארה"ב היה ביום שישי לפי שעון ישראל, יום בו אין ממש תקשורת אצלנו, והמשרד רצה לקבל את מירב החשיפה לחלקים החיוביים בדוח. במילים אחרות: משרד המשפטים הישראלי ניסה למנוע פרסום בישראל של דוח שפרסם משרד החוץ האמריקני. יש שיראו בכך שיא של גיחוך; אחרים יאמרו שזהו שיא של חוצפה.

נעבור לתכני הדוח. על-פי הודעת משרד המשפטים, הדוח "מדרג את מדינת ישראל בדירוג המדינות הראשון, זו השנה התשיעית ברציפות... על-פי ממצאי הדוח שפורסם במהלך סוף השבוע, מדינת ישראל פועלת בנחישות בשלושה מישורים עיקריים: מניעת התופעה, אכיפה כלפי העבריינים והגנה על נפגעי העבירה. בין המדינות הנוספות שנמצאות בדרג העליון של המאבק בסחר בבני אדם נמצאות אוסטרליה, בלגיה, יפן, צרפת, בריטניה, פורטוגל וארגנטינה".

ראשית, נעיר על הטעיה בכותרת ההודעה לתקשורת: "מדינת ישראל במקום הראשון במאבק בסחר בבני אדם, שנה תשיעית ברציפות". כפי שנאמר בגוף ההודעה, לא מדובר במקום הראשון אלא בדרג הראשון - ויש כמובן הבדל. שנית, המשרד מדבר בצורה עמומה על כך שהדוח "פורסם במהלך סוף השבוע" - ניסיון מגושם לטייח את ההתערבות במועד פרסום הממצאים בישראל. שלישית, וזה העיקר, הנה רק בודדות מבין הנקודות הרבות בדוח שאין להן זכר בהודעת משרד המשפטים:

• בשל העדר סינון מתאים, חלק מקורבנות הסחר בבני אדם - בעיקר מסתננים מאפריקה - מצאו עצמם נענשים בשל הכניסה הבלתי-חוקית לארץ שנכפתה עליהם.

• הגדרת ה"סחר בבני אדם" החוק הישראלי משנת 2006 אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה בחוק הבינלאומי.

• העונשים המוטלים על הסוחרים בבני אדם אינם הולמים את חומרת העבירות.

• חוק הפיקדון הגביר את הסכנה לסחר בבני אדם בקרב המסתננים מאפריקה (הדברים נכתבו לפני שבג"ץ ביטל חוק זה).

• קורבנות הסחר בבני אדם אינם נהנים מגישה מספקת לשירותי הבריאות והרווחה בעת שהייתם בישראל.

• יש להגביר את ההכשרה הניתנת לשוטרים וסוהרים בתחום המאבק בסחר בבני אדם.

• היחידה המשטרתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם כוללת שני שוטרים בלבד, מה שגורם לעיכוב ניכר במתן המעמד המתאים לקורבנות.

• על-פי דיווחים של ארגונים אזרחיים, דיני הראיות הנוקשים מדי מנעו ב-2018 את העמדתם לדין של לפחות 18 עברייני סחר בבני אדם.

• מסתננים אשר הורחקו לאוגנדה ורואנדה (משרד החוץ האמריקני מציין במפורש את שמותיהן) לא קיבלו תושבות והיתרי עבודה במדינות אלו.

• לא הועמד התקציב הדרוש לתוכנית שאישרה הממשלה ב-2019 למאבק בסחר בבני אדם.

• ארגונים אזרחיים מתלוננים על מחסור במפקחי עבודה, במיוחד בתחומי הבנייה והחקלאות, מה שמאפשר להעביד בצורה בלתי חוקית עובדים זרים מדרום אסיה, דרום-מזרח אסיה, מזרח אירופה, בריה"מ-לשעבר, יהודה ושומרון ורצועת עזה.

• קיימת פגיעה קשה בזכויותיהם של עובדים זרים בענף הבנייה, במיוחד עובדים מטורקיה, סין, רוסיה, אוקראינה והרשות הפלשתינית. חלק מהמעסיקים בתחום זה גובים עמלות חודשיות בלתי חוקיות מהפועלים הפלשתינים.

• סוחרים בבני אדם מאלצים גברים ונשים מתאילנד לבצע עבודה קשה בתחום החקלאות, כולל ימי עבודה ארוכים במיוחד, מניעת הפסקות וחופשות ונטילת דרכוניהם.

• סוחרים בבני אדם מגייסים סטודנטים ממדינות מתפתחות לתוכניות לימודים בחקלאות בישראל, ואזי כופים עליהם עבודה בלתי חוקית.

• עובדי סיעוד נתונים בסיכון גבוה במיוחד לעבודות כפייה, משום שהם מבודדים בבתי המטופלים ואינם מוגנים על-פי חוקי העבודה הישראלים. ארגונים אזרחיים מדווחים, כי עובדי סיעוד נדרשים לשלם עמלות, מוחתמים על חוזים תרמיתיים, מקבלים שכר נמוך במיוחד, נופלים קורבן לאלימות ועבירות מין, נאלצים לעבוד שעות ארוכות ודרכוניהם ניטלים מהם.

• ילדים ישראלים, ילדים בדואים, נערות פלשתיניות, נשים פלשתיניות ונשים זרות - כל אלו נופלים קורבן לסחר בבני אדם למטרות זנות. הסוחרים משתמשים במדיה החברתית כדי להעסיק נערות בזנות; אחת ההערכות מדברת על 3,000 נערים ונערות שנאלצו לעסוק בזנות בשנת 2018.

זה מה שבאמת נאמר בדוח. הערכה זהירה מעלה, כי כמחצית ממנו מצביעה על כשלים ואף על מציאות איומה המתרחשת בליבה של ישראל בעיצומה של המאה ה-21. ואת כל זה משרד המשפטים לא רוצה שנדע; כי הרי מהי האמת לעומת שיקולים של יחסי ציבור.