הגנה על זכויות הלהט"בים במקומות העבודה, מניעת גירוש ילדי מסתננים וביטול חוק שהקשה על הפלות. אלו הם כמה מפסקי דינו של נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, ג'ון רוברטס, בשבועות האחרונים – מקרים בהם הצטרף לארבעת חבריו הליברלים, למרות שלכאורה הוא שייך למחנה השמרני בבית המשפט. 15 שנים לאחר שהושבע לתפקיד, לרוברטס יש עוצמה ששולחת את ההיסטוריונים לחפש מקרים דומים – כותב ניו-יורק טיימס.

"רוברטס הוא לא רק השחקן החזק ביותר בבית המשפט, אלא הנשיא החזק ביותר לפחות מאז 1937", אומרת פרופ' לי אפשטיין. לרוב, לוקח רוברטס את בית המשפט ימינה בצעדים קטנים, תוך שהוא פוקח עין על יוקרתו והלגיטימיות שלו. הוא אינו סובל קיצורי דרך משפטיים, ובהיותו בן 65 בלבד – הוא יכול להרשות לעצמו לשחק לטווח הארוך. מאז פרישתו של השופט אנתוני קנדי בשנת 2018, רוברטס הוא קולו של המרכז וקולו הוא המכריע בתיקים חשובים רבים.

עם זאת, ייתכן שמדובר בעוצמה שלא תאריך ימים. רות בדר-גינזבורג בת 87 וסטיבן ברייר בן 81, שניהם ליברלים, ואם דונלד טראמפ ייבחר שוב והם יפרשו בכהונתו הבאה – הוא יוכל לבסס רוב מוצק של שמרנים בבית המשפט. לעומת זאת, אם ג'ו ביידן ייבחר – הוא יחליף ליברלים בליברלים; המבוגר שבין השמרנים הוא קלרנס תומס הוא בן 72 בלבד. אבל נכון לעכשיו, רוברטס כותב את דעת הרוב כאשר הוא נמנה עליה – וזה קורה לעיתים קרובות. הוא משתמש בכוחו בצורה אסטרטגית, בוחר שופטים שיכתבו בצורה נרחבת או מצומצמת, ושומר לעצמו את ההחלטות החשובות.

ב-14 שנותיו הראשונות היה רוברטס בצד הרוב ב-88% מפסקי הדין; השנה מדובר ב-98%. הוא הצביע עם הרוב ב-96% מפסקי הדין שלא ניתנו פה אחד. הוא היה בצד הרוב בכל 11 המקרים שהוכרעו ברוב של חמישה מול ארבעה או חמישה מול שלושה. הנשיא האחרון שהיו לו אחוזים דומים היה אוונס יוז, שסיים את כהונתו ב-1938 – ואז היה מדובר בארבעה מקרים בלבד. ב-2015 דיבר רוברטס בהערכה רבה על יוז, ובעיקר על הדרך בה מנע ב-1937 מהנשיא פרנקלין רוזוולט להגדיל את מספר השופטים כדרך להתגבר על הפסיקות נגד ה"ניו דיל" שלו. השנה מצביע רוברטס בשיעור זהה עם השמרנים והליברלים – הישג ראוי לציון בתקופה של קיטוב פוליטי כה קשה, אומרת אפשטיין.

רוברטס מונה בשנת 2005 בידי ג'ורג' בוש הבן, ונחשב אז לתוצר מהימן של התנועה המשפטית השמרנית. לאורך השנים הוא אכזב מדי פעם את תומכיו, למשל כאשר תמך פעמיים בתוכנית אובמהקר וכאשר דחה את תוכניתו של ממשל טראמפ להוסיף שאלת אזרחות למיפקד האוכלוסין. אבל שום דבר לא דמה לגל הזעם בו תקפו שמרנים את רוברטס אחרי פסקי הדין האחרונים. חלקם טענו, כי הוא פועל בתוך סלידה מטראמפ, אשר תקף שוב ושוב את מערכת המשפט כאשר פסקה נגדו.

הטיימס מזכיר, כי בפני בית המשפט העליון תלויות ועומדות של בקשות של טראמפ למנוע גישה של חוקרים למסמכיו הפיננסיים. הללו יבחנו את מנהיגותו של רוברטס ויוסיפו פרטים חשובים לדיוקנו. רוברטס התנגש בגלוי עם טראמפ ב-2018, כאשר הנשיא יצא נגד "שופטים של אובמה", ובצורה נדירה הבהיר: "אין שופטים של אובמה או שופטים של טראמפ, שופטים של בוש או שופטים של קלינטון. יש להוקיר תודה על העצמאות השיפוטית".

לדעת פרופ' ריצ'רד לזרוס מאוניברסיטת הרווארד, פסק הדין בנושא ההפלות (29.6.20) שולח מסר ברור לשני הצדדים: אל תצפו מאיתנו השופטים לנהוג כמו מחוקקים מפלגתיים. רוברטס היה הקול המכריע שביטל את החוק של לואיזיאנה, שהיה מקשה מאוד על הפלות, ושהיה העתקה כמעט מדויקת של חוק מטקסס שנפסל בעליון ב-2016. לדעת לזרוס, רוברטס נעלב מעצם המחשבה ששינוי בהרכבו של בית המשפט יוביל לפסיקה שונה במקרים זהים.

פרופ' מליסה מרפי מאוניברסיטת ניו-יורק אומרת שהיא חיפשה הסבר אחר להכרעתו של רוברטס בתיק ההפלות. תשובה אפשרית אחת: הוא "ליברל בארון". אפשרות שנייה: הוא מאוד ממסדי ורוצה לשמר את הלגיטימיות של בית המשפט ואת עקרונות שלטון החוק. מרפי נוטה להסבר השני.

מייק דייוויס, שהיה בעבר יועץ משפטי לוועדת המשפטים של הסנאט, אמר לטיימס שהוא נדהם מפסיקותיו של רוברטס. "הוא פוסק במקרים הללו בדרך שלדעתו מגנה על היושרה של בית המשפט העליון, ורק הוא מבין את ההיגיון שבשיגעון שלו". לדעת דייוויס, הכרעותיו של רוברטס עשויות להניע מצביעים שמרנים לתמוך בטראמפ בפרט וברפובליקנים בכלל, כדי ליצור רוב שמרני מוצק בקדנציה הבאה, בה עשויים להתמנות שניים ואולי אפילו ארבעה שופטים לעליון.

לזרוס מגיב באומרו, כי חשיבה זו אינה מבחינה בין פוליטיקה לחוק. "המסר הברור של רוברטס הוא שלא זו הדרך בה שופטים מבצעים את מלאכתם. זהו איתות למועמדים לנשיאות, שמנהלים קמפיין עם רשימת מועמדים לעליון, המבוססת על ההנחה שהם לבטח יצביעו בהתאם לרצונו של הרוב אשר מינה אותם".