בית המשפט: השקעת הכסף באופציות מעו"ף - התרשלות

בית המשפט השלום בתל אביב הורה (יום ב', 08.10.07) לחלפן להשיב ללקוחה כסף שהושקע באופציות מעו"ף וירד לטמיון. השופטת ורדינה סימן קבעה כי החלפן התרשל בשמירה על כספי הלקוחה כיון שבחר בהשקעה המאופיינת ב"סיכון גבוה ובתנודתיות גבוהה".

רבקה שפירו הגישה תביעה כספית באמצעות בא כוחה עוה"ד רפאל שיוביץ נגד חלפן הכספים אברהם ליהמן שיוצג על-ידי עוה"ד אריאל שריג. שפירו טענה כי בספטמבר 2002 מסרה לליהמן סכום של 255,000 שקלים כדי שימיר אותו לדולרים ויעביר לחשבון בנק בארה"ב. לטענתה ליהמן לא העביר את הכספים, לא השיב לה אותם וגם הודיע לה שאיבד את כל כספה ו"אין לו מאין להשיב לה החוב". עוד טענה כי נודע לה ש"בתקופה בה טען הנתבע שאיבד את כל כספו, נרשם על שמו ועל שם אשתו בית יקר ערך בבני-ברק".

ליהמן טען מנגד כי קיבל משפירו סך של 50,000 שקלים. מסכום זה היה אמור לנכות עמלה, ואת היתרה היה עליו להמיר לדולרים ולהעביר לחשבונה בחו"ל. לטענתו, היא לא מסרה לו מספר חשבון שאליו יש להעביר את הכספים והשתהתה במסירת מספר החשבון ולכן הוא לא המיר את הכספים ולא העבירם לחשבון בארה"ב. עוד טען כי שפירו התחרטה והורתה לו להשאיר אצלו את הכסף, אך הוא ביקש ממנה לבוא לקחת את הכסף כיוון שחשש להחזיק כסף מזומן ברשותו, "אך שפירו סירבה לבוא לקבל את הכסף. היא אמרה לו, שהיא פוחדת להשאירו אצלה בבית, ומטעמים מובנים לא רצתה להפקידו בבנק".

לטענתו, לבסוף קיבלה את המלצתו להפקיד את הכספים אצל מנהל השקעות עצמאי אך לאחר שנה היא פנתה אליו שוב בנוגע לכספה ו"אז התברר לו שהכסף שהיה מושקע באופצות מעו"ף ירד לטמיון. לטענתו, הוא עצמו לא נתן הוראות בקשר להשקעות בתיק,ובוודאי שההפסדים לא נגרמו כתוצאה מרשלנותו. לפיכך, "דינו כדין שומר חינם, שלא התרשל, והוא פטור מהשבת כספים".

השופטת ציינה בהחלטה לחייב את ליהמן לשיב לשפירו את כספה כי היא מעדיפה את גרסת שפירו הגם שזו לקתה ב"אי התאמות", לעומת עדותו של ליהמן שלקתה "בסתירות ותמיהות". לדבריה ליהמן לא קיבל את הסכמת שפירו להשקיע את הכספים שקיבל מהתובעת באופציות מעו"ף. "בנסיבות אלה... יהא מקום לחייבו להשיב לתובעת את כספה".

לדבריה, ליהמן בחר לרכז את כל כספה של שפירו בתיק אופציות מעו"ף, "המאופיין בסיכון גבוה ובתנודתיות גבוהה. היה עליו לחזות מראש אפשרות של ירידת הכסף לטמיון, כשם שהיתה אפשרות של עשיית רווחים גבוהים. גם אם נאמר, שבמקרה דנן, היתה המטרה בשמירת הכסף טפלה למטרה העיקרית של החזקתו - וספק בעיניי אם כך המצב - הרי לנוכח העובדה, שבחר להשקיע את הכספים בהשקעה בסיכון כה גבוה מבלי ליידע את שפירו ולקבל הסכמתה להשקעה ספציפית, יש לקבוע קיומה של רשלנות מטעם ליהמן.לסיכום, אני קובעת, כי ליהמן חייב להשיב לתובעת את הכספים שמסרה לו".

השופטת דחתה עם זאת את טענת שפירו כי ליהמן חייב לה סכום של 255,000 שקלים. היא ציינה כי שפירו, "שהיתה ממולחת מספיק כדי ליזום שיחה עם ליהמן על-מנת להקליטו ולחלץ ממנו הודאה באשר לקבלת הכספים, לאי-ביצוע המשימה, שבגינה קיבל הכסף ולאי-החזרת הכספים, חזרה פעמים רבות על הסכום 'חמישים אלף', אך נמנעה מלנקוב בשם המטבע. אילו אכן דובר בדולרים, סביר להניח שהייתה נוקבת בשם המטבע. ליהמן לא היה מודע להקלטה, כך שאין לבוא אליו בטרוניות על כך שלא נקב בשם המטבע ונגרר לעובדות שהוצגו מפי שפירו, אך ממנה, שהתכוונה להשיג ראיות לתמיכת גרסתה, מצפה הייתי כאמור, לנקוב גם בשם המטבע.שפירו לא הרימה את הנטל, שהיה מוטל עליה, להוכיח שהסכום שמסרה לליהמן היה סך של 255,000 שקלים ושהסכום של 'חמישים אלף', אליו התייחסה בהקלטה הוא הסכום בדולרים, שאמור היה להיות מועבר לחשבונה".

השופטת הורתה כאמור לליהמן לשלם 50,000 שקלים לשפירו. "על סכום זה יתווספו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מֵרבית מיום 25.09.02 ועד למועד התשלום המלא בפועל".