המשחק המרכזי של השבת (2.11.02) בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה הסתיים בתבוסה של הירוקים מחיפה.
קוביקה כבש שני שערים יפים מבעיטות מכ-17 מטרים מהשער של אוואט (26', 37') והחזיר את שמחת החיים לצהובים. בדקה ה-71' כבש איציק זוהר מכדור קרן שעבר לאוואט בין הרגלים וחצה את קו השער. השופט, דני קורן, לא שרק ועופר טלקר המשיך את הכדור פנימה.
דקה אחרי תוספת הזמן בית"ר תוקפת עם ארבעה שחקנים, והברזילאי ז'וזה פריירה בועט מרחוק כדור חזק ואוואט ספק לא מרוכז ספק בתנועת גוף לא נכונה הודף את הכדור לשער. פריירה קבע את תוצאת המשחק 0:4 לבית"ר ירושלים.
הרבה ספקולציות הועלו לפני פתיחת המשחק, כשהספקולציות דיברו על סבירות למעלה מגבוהה שבמקרה של הפסד יאלץ אלי כהן ללכת הביתה. סיר הלחץ בטדי עובד שעות נוספות ואחרי 4 הפסדים רצופים ותצוגות כדורגל לא משכנעות הקהל מאבד את הסבלנות.
בפתיחת המשחק ניכרה עצבנות רבה בבית"ר. למרות פתיחה טובה ולחץ על כל המגרש הירבו השחקנים לדבר/לצעוק/להעיר אחד לשני, ונראה היה שכולם מתחילים לחפש אליבי. עופר טלקר, דוד אמסלם, וז'אן טלסניקוב, סיפקו את השקט הנחוץ כדי להוביל כדורים ולנסות להעמיד את זוהר בבעיטה נוחה לשער או את קוביקה עם מסירה טובה מול אוואט.
קוביקה פתח את המשחק לא מרוכז (כמו מרבית שחקני בית"ר). אולם ככל שחלפו הדקות חזר לעצמו וגרם לקהל בטדי להוציא הרבה קיטור אחרי השער הראשון.
למרות שני השערים היפים של קוביקה בבית"ר חייבים לעבוד איתו על המהירות. קוביקה חייב להוריד ממשקלו. אנז'י קוביקה מהיר, מרוכז ורזה יותר אחד החלוצים היותר טובים שיש בישראל.
איציק זוהר, למרות משחק טוב, היה ברוב שלבי המשחק לא מרוכז והדבר ניכר היטב במשחקו. זוהר הרבה לצעוק על השחקנים מה שמנע ממנו לנהל את המשחק של בית"ר ביד רמה.
כמה נקודות אור בבית"ר ירושלים: עופר טלקר חוזר לעצמו ועם הרבה שקט נפשי החזיר לבית"ר את הביטחון במשחק המעבר. דוד אמסלם, שחקן נהדר, בפריצות שלו לאורך האגף נותן מרווח נשימה להגנה ויוצר מצבים טובים לחלוצים. אמסלם לא מפקיר את ההגנה ותורם הרבה למשחק של בית"ר.
הצעירים של בית"ר. איזה מרץ, איזו נחישות שאף הביאה את השער הרביעי. אין ספק - יש עתיד בבית"ר ירושלים.
לסיום מכבי חיפה. אין יותר מידי מה לכתוב עליה. חיפה היא הקבוצה מהיותר טובות בישראל, ונראה שהיא הולכת לתפוס מקום קבוע במסגרות האירופיות.
הירוקים היו עייפים, ולמרות הרצון והניסיון - העייפות עושה את שלה. אריק בנאדו שיחק עצבני מתמיד בעיקר לאחר שני השערים שעם כיסוי טוב יותר שלו יכול להיות והיו נמנעים. דודו אוואט, ספג הרבה ביקורת על היציאות שלו לכדורי גובה. אחרי המשחק הטוב נגד יונייטד נראה היה שאבן גדולה נגולה מעל ליבו- אוואט היה עייף ושני גולים עם עירנות וריכוז היו יכולים להיעצר על ידו.
שום יכול היה להרשות לעצמו לפתוח עם ישראלביץ' ורפי כהן, או עם ניר סביליה במקום פראליה וקטן ולתת להם מנוחה. במקרה והמשחק היה מתפתח כמו שהתפתח לעשות את החילופים ולהכניס את קטן ופראליה רעננים ויכולים להוביל מהפך.
