בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פייסבוק ווצאפ טוויטר ושאר מזיקים
|
המקלדת מחליפה את לחיצת היד, האייקונים את מבע הפנים, הסרטונים את הריצות וההליכות המשותפות ואינספור ההודעות השונות את התקשורת הבין אישית והבלתי אמצעית
|
מקל הסלפי... [צילום: קורינה קרן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
עד לפני שנים ספורות הייתי מצויד בטלפון נייד "טיפש", נוקיה כלשהו עליו השלום. לאחר שקצה נפשי בצורך לטפל תדיר בספר הטלפונים שבמכשיר (הוצאת ישן מפני חדש) ולאחר פרוץ היישום וייז למציאות חיינו (יישום המביא אדם למחוז חפצו בחיסכון של זמן וכסף) הרהבתי עוז בנפשי ורכשתי טלפון "חכם" מתוצרת סין בעלות של ארבע מאות שקלים חדשים. הטכנולוגיה והמהפכה התקשורתית מביאות תועלת ועל כך לית מאן דפליג, אלא שבאם נניח לה להשתלט על חיינו כי אז נהפוך כולנו באופן בלתי נמנע לעבדים לה, עבדים נרצעים יש לומר. התבוננו סביבכם והיווכחו באמתות האמור. ברכבת, באוטובוסים, במעברי החציה, במרכול, במכונית תוך כדי נהיגה, בבתי הקפה וסביב השולחנות במסעדות, בבתי הכנסת (גם תוך כדי התפילה!!), בשיעורים, בחתונות ובשמחות ולהבדיל גם בהלוויות לא עלינו, בכל המקומות תמצאו את הבריות מחזיקות בידיהן את המכשיר הזה, או אולי נאמר "מוחזקות" בידי המכשיר הזה. מי גיבור וישאיר את המכשיר בבית על המדף? מי בעל אופי ולא יענה לכל צלצול, יביט מיד בכל הודעה חדשה או התרעת ווצאפ? מי מבין הקוראים לא שמע מימיו את הטענה/נזיפה הנשנית וחוזרת בין כל בעלי המכשירים - "למה לא היית זמין"?! הוסיפו על אלה את הרשתות החברתיות המשעבדות באופן ממכר את החברים בהן, את ה"ציוצים" הבלתי נגמרים "המחייבים" תגובה והתייחסות, את המעקב הפתולוגי אחר כל חידוש, אחר כל "פוסט", אחר כל תמונה חדשה המתפרסמת ואחר כל סרטון משעשע יותר או פחות, משכיל יותר או פחות ברשתות אלה - והרי לכם עבדות מסוג חדש, כזו אותה לא הכרנו בעבר. אכזבה גלויה שלא להזכיר את מה שמכונה "סלפי" (צילום עצמי בעברית...). מחזה שכיח הוא לראות בני נוער, מבוגרים, אימהות, סבתות, פוחזים וריקים כמו גם נשואי פנים ומכובדים, כולם נוהגים בנוהג המשונה הזה של תיעוד הרגע בו אתה או חבריך הם המתועדים. למדוני לדעת שהומצא גם מקל ייעודי המרחיק את הנייד והמצלמה מהמצולם (העצמי) כדי פתיחת עדשה לצילום מיטבי. ובלא משים אחרים המתעדים את הרגע במצלמת הסלולרי בעצם מפסידים את הרגע. זכור לי אירוע (שצולם) בו צעדו לעבר חתן צעיר אשתו וחמותו כשבידיהן עוגה חגיגית. חתן השמחה באיוולתו עסוק בתיעוד הכלה והחמות ורואה אותן דרך מסך המכשיר, זה בעוד חבריו צובאים ביחד עמו על המסך. אי-אפשר היה שלא להבחין באכזבה הגלויה שהייתה שפוכה על פני הכלה והחמות... ובטרם סיכום אי-אפשי בלא לקונן על שינוי חיי החברה למשהו משונה, דיגיטלי ומנוכר. המקלדת מחליפה את לחיצת היד, האייקונים את מבע הפנים, הסרטונים את הריצות וההליכות המשותפות ואינספור ההודעות השונות את התקשורת הבין אישית והבלתי אמצעית. התוצאה - ריחוק חברתי (לא קורונאי...), חסרים רגשיים, בעיות תקשורת קשב וריכוז ועוד מרעין בישין. עשו עם עצמכם, בעיקר עם ילדיכם, טובה גדולה והרחיקו ככל האפשר את המתכת והמסך, התוכנה והתקשורת משגרת היום. תהא זו הצלה (לא פחות) לנפש שוחרת טבעיות וחופש, כך גם יהא בזה משום שיקום הגוף, הכושר והבריאות. במקום זום, סלולר, סקייפ, פייסבוק ווצאפ טוויטר, אינסטגראם והשד יודע מה עוד (שטרם הומצא) נזכה לראות שוב בע"ה ילדים נוסעים באוטובוס לפגוש את חבריהם, חברים מתארחים לסעודה או כוס קפה אצל מכריהם, תלמידים ותלמידות קשובים למוריהם, יהודים מאמינים מרוכזים בתפילה או בשיעור, חבר וחברה יושבים ומשוחחים על הספסל בגינה הציבורית ובכלל - עם בריא יותר החי בארצו בהגשמה ושמחת חיים. חיים ממש הכוללים את הבל הגוף תחת חום המכשיר הנייד, את שרירי הרגלים המטיילות במקום עיניים תרות אחר גירוי חדש במסך, את לחיצת היד החמה והאיתנה במקום פרקי האצבעות המטיילות במיומנות עלי מקלדת, ואת החיבוק האנושי האמיץ במקום תחליפים מלאכותיים האמורים לספק קרבה מזויפת ומנכרת.
|
תאריך:
|
06/07/2020
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2020
|
|
בעז שפירא
|
פייסבוק ווצאפ טוויטר ושאר מזיקים
|
|
כשמהדורות חדשות נפתחות בידיעה על הסתה, אמירה, ובסופה באות המילים: קץ הדמוקרטיה, אפרטהייד, פאשיזם, מסית סדרתי, גזענות, הדמוקרטיה בסכנה. כשלזה מתווספת אנחה קלה הבוקעת ממעמקי הנפש של המגיש או המגישה, ולסיום הרמת גבה כמעט בלתי נשלטת, אני מייד יודע, בני האור יוצאים, מה יוצאים, שועטים בכל המדיות, ויפמפמו את הסיפור שהיה או לא היה עד כלות.
|
|
|
בימים האחרונים עילעלתי בעניין רב באוסף עיתוני "נקודה" השמורים עמי. היה זה ביטאונם של היישובים ביהודה, שומרון וחבל עזה, יצא לאור בקביעות במשך 30 שנה, ועד 2010 ראו אור למעלה מ-300 גיליונות. מיטב הכותבים במגזר הדתי-לאומי-התיישבותי כתבו בכתב-עת איכותי זה, שנערך במקצועיות ועורר עניין רב. ממרחק השנים, מרתק להיזכר בכל נבואות הזעם ודברי הביקורת שמצאו ביטויים על דפיו - ומה מהם נתגשם.
|
|
|
במשך שנים לא שילם אהוד אולמרט למשרד עו"ד אלי זהר ז"ל שכר ראוי על הגנתו המשפטית. ואלי זהר אינו גורם זר אשר ההשפעה של אולמרט בתפקידיו השונים היא זניחה לגביו, אלא מדובר בעורך-דין הפועל בארץ ולהחלטת ראש עיריית ירושלים או ראש הממשלה עשויה להיות השלכה רבתי עליו.
|
|
|
לפני שנים אחדות, בעת שיצא עם קבוצת בני נוער מישראל לביקור התרמה בארה"ב, סיפר לי ידידי כי בהופעה המרכזית, לפני מאות יהודים התומכים כלכלית במוסד החינוכי, הוצג תיאטרון בובות מיוחד במינו שהופעל על-ידי בני הנוער הישראלים. לאחר דקותיים, עם הבדיחה הראשונה על נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, בדיחה קלילה במיוחד, לא חלילה פוגענית, נשמעו נחרות בוז מהקהל, שדרש מייד להפסיק את המופע, "לא צוחקים ולא לועגים, אפילו ברמז, על הנשיא שלנו" הבהירו המארחים בתקיפות לראש המשלחת, ותיאטרון הבובות ירד אבל וחפוי ראש מהבמה.
|
|
|
הביטוי האנגלי "poverty is a crime" שפירושו "העוני הוא פשע" - מופיע בגוגל יותר ממיליון פעם. כוונת הדברים לומר, שמי שמוגש נגדו כתב אישום על עבירה ואין לו כסף לשכור עורך דין - יורשע. בעוד שמי שהפרוטה מצויה בכיסו לשכור לעצמו עורך דין ומוגש נגדו כתב אישום בנסיבות זהות - ייצא זכאי במשפט על אותה עבירה ממש.
|
|
|
|