המשבר הכלכלי והפוליטי בלבנון הגיע בשבועות האחרונים למצב חסר תקדים. קברניטי המדינה מתקשים לספק פתרונות חילוץ והכלכלה הלבנונית קורסת. הלירה הלבנונית איבדה עד אמצע יוני 80% מערכה (השער הרשמי הוא 1,507 לירות לדולר והיא נסחרת בשוק השחור ב-9,000-7,000 לירות לדולר). הפסקות החשמל מתארכות, שיעור המובטלים עובר את ה-40% ולמעלה ממחצית תושבי לבנון נמצאים מתחת לקו העוני.

מחירי המזון עלו ב-200%, וחלה עלייה במספר מקרי ההתאבדות על-רקע כלכלי. רבים מתקשים לכסות את הוצאות המזון והדיור. ברשתות החברתיות אף מוצעות עסקות ברטר של ריהוט והלבשה תמורת מזון ומוצרי תינוקות. החנויות, שנותרו פתוחות, מתרוקנות מסחורה ומקונים. החוב החיצוני של לבנון הוא מהגבוהים בעולם: כ-90 מיליארד דולר, המהווים למעלה מ-170% מהתוצר המקומי הגולמי, ולפי הערכות רשמיות עד סוף 2020 צפויה לכלכלת לבנון צמיחה שלילית של 12%.

החרפת המצב הכלכלי החזירה את המפגינים לרחובות, והחל מראשית יוני הסתמן "הגל השני" של המחאה העממית, כשהמפגינים מתעלמים מההגבלות שהוטלו על-מנת לבלום את הקורונה. ההפגנות נושאות אופי אלים יותר מאשר בגל הקודם, כביטוי לעומק הייאוש וחוסר האמון באליטה הכלכלית והפוליטית. המאיץ המיידי לתסיסה הוא הצניחה בערך הלירה הלבנונית ביחס לדולר ("מחאת הלירה"). עיקר הכעס הופנה כלפי הבנקים והחנויות הגדולות, אשר נופצו ונשרפו תוך שימוש באלות, אבנים ובקבוקי תבערה.

שמועות על הברחת דולרים

מאפיין בולט נוסף של גל המחאה המתחדשת הוא הפניית אצבע מאשימה ישירות כלפי חיזבאללה. במהלך ההפגנה ב-6 ביוני נשמעו קריאות בוטות נגד הארגון, כולל דרישות לפירוקו מנשקו. קריאות אלה הובילו לעלייה ברף האלימות מצד גורמים שיעים ואף לשימוש בנשק חם נגד המפגינים. נראה, כי בציבור הלבנוני מתרחבת ההבנה בדבר ההשלכות השליליות של פעילות הארגון על הכלכלה, הנובעות הן מפעילותו הצבאית בסוריה ובלבנון, והן מצעדיו הכלכליים (דוגמת העלמות מס, הברחות והלבנת כספים).

בעיתוי הנוכחי הוסיפו שמן למדורה גם שמועות, לפיהן הארגון הזרים דולרים לסוריה ערב אישורו של "חוק קיסר" בקונגרס האמריקני, שנכנס לתוקף ב-17 ביוני ומאפשר להרחיב את הסנקציות נגד משטר אסד בסוריה ותומכיו, וכך תרם לקריסת המטבע הלבנוני. כל זאת, במקביל לחוסר שביעות הרצון מכך שהארגון, שהוא הגורם ההגמוני בממשלה הנוכחית, מכשיל את קידומן של הרפורמות הנדרשות. חיזבאללה מצידו מנסה לנצל את הסלידה של הציבור מהבנקים כדי להשתלט על מגזר חזק זה, אך לפי שעה ללא הצלחה.

שיתוקה של הממשלה וגילויי הביקורת והאלימות הבין-עדתית היו ברקע היוזמה של הנשיא מישל עוון לכנס את ההנהגה הלבנונית לדורותיה ולעדותיה למפגש של "דיאלוג לאומי" (25 ביוני). גם יוזמה זו נחלה כישלון חרוץ, ורק הבליטה את המחלוקות נוכח החרמתה על-ידי ארבעת ראשי הממשלה הסונים האחרונים, נשיא לשעבר ושלושה ראשי מפלגות נוצריות, וכן חוסר ההצלחה להציג הסכמה כלשהי על המשך הדרך.

ביטוי נוסף לעליית רף המתיחות הבין-עדתית הוא המידע על ניסיון לפגוע בשיירה של ראש הממשלה לשעבר, סעד אל-חרירי. ברקע ניכרים קשיים במו"מ הנמשך עם קרן המטבע הבינלאומית, שהובילו להתפטרות שניים מבכירי מנהלי המו"מ בצד הלבנוני. ממשלת לבנון מבקשת הלוואה של 10 מיליארד דולר מהקרן, והדו-שיח עימה הוא לצנינים בעיני חיזבאללה נוכח התניית הסיוע בקידום רפורמות משמעותיות שקיפות ופיקוח חיצוני, אשר אם ייושמו - יקשו מאוד על הארגון לשמר את נכסיו והשפעתו. חסן נסראללה הסכים לקיום המו"מ בלית ברירה ובתקווה שייכשל, ואכן נראה כי הוא יימשך עוד זמן רב וללא פתרון באופק.

נאום אפולוגטי


נוסף ללחצים מבית, גוברים על חיזבאללה גם הלחצים מבחוץ, המהדקים את החבל סביב צווארו, כמו גם של שותפיו לציר השיעי. סימנים למצוקתו ניתן למצוא בין השיטין בנאום האפולוגטי שנשא נסראללה ב-16 ביוני, ובו ניסה לטעון, כי אין לארגונו יד ורגל באלימות שננקטה נגד המוחים במהלך ההפגנות. נסראללה הכחיש טענות לפיהן חיזבאללה מבריח דולרים וסחורות לסוריה, והדגיש, כי הארגון לא יוותר על נשקו שנועד להגנה על לבנון: "נמות ברעב ולא נווותר על הנשק".

התקפתו של נסראללה על "חוק קיסר" לוותה בהצעת אסטרטגיה חלופית לפתרון המצב הכלכלי בלבנון. במוקדה עומד הרעיון לנתק את לבנון מתלותה במערב ובדולר האמריקני (ארצות הברית העבירה השנה 750 מיליון דולר ללבנון), ולהפנות מבט מזרחה, לפיתוח היחסים הכלכליים עם אירן, עירק וסוריה ולקידום הקשרים עם סין, המוכנה להשקיע בתשתיות בלבנון. תוחלתה של אסטרטגיה חלופית זו נמוכה, נוכח קשייהם הכלכליים של גורמי הציר השיעי, והסיכוי הנמוך לכך שסין תרצה להשקיע כיום בלבנון.


המשך המאמץ הישראלי למניעת התעצמותו הצבאית של הארגון, ובמיוחד את חימושו בטילים מדויקים במסגרת המב"מ (המלחמה בין המערכות), כמו גם השימוש שעושה ישראל במרחב האווירי הלבנוני ופעילותה לאורך הגבול המשותף, מוסיפים לקשיים של חיזבאללה. הארגון חושש מניצול מצוקתו על-ידי ישראל לעליית מדרגה בפעילותה הצבאית נגדו ופועל לשמר הרתעה מולה, כולל על-ידי הפעלת מערכה תודעתית.

במסגרת זאת פרסם לאחרונה הארגון סרטון שבו הוצגו טילים מדויקים התוקפים יעדים בישראל, וברקע נסראללה מכריז, כי בידי הארגון טילים מדויקים שביכולתם לפגוע בכל נקודה בישראל, וכי הניסיון הישראלי למנוע זאת "תם ונשלם", קרי נכשל לחלוטין. במקביל צוטטו בעיתונות הלבנונית פרשנויות, שמקורן ומידת אמינותן אינם ברורים, ולפיהן חיזבאללה מתכונן לאפשרות של מלחמה נגד ישראל בקיץ הקרוב.

התמדה או שינוי

האיומים הגוברים על חיזבאללה מבית ומחוץ מחדדים את הדילמות בפניהן עומד הארגון באשר להמשך דרכו: האם וכיצד להמשיך במדיניותו הנוכחית, המתמקדת בשימור נכסיו הפוליטיים והצבאיים בלבנון ובסוריה מאחורי הקלעים, או לנקוט מהלכים שאפשר שייצרו תפנית וישנו את הנסיבות הלוחצות לטובתו. בגדר תפניות ניתן לראות שני כיווני פעולה אפשריים, הגם שלהבנתנו חיזבאללה עדיין לא נמצא בנקודה שבה הוא עלול להיגרר למהלכים קיצוניים מסוג זה, ובשלב זה הוא מעדיף להימנע מהם.


בתוך לבנון: החלטה להפעיל כוח צבאי על-מנת למנוע סיכון מוחשי למעמדו ההגמוני בלבנון, הן כדי לשמר את עצמאות המיליציה החמושה שלו והן על-מנת להבטיח את השפעתו על המערכת הפוליטית והכלכלית במדינה. בתרחיש קיצוני של איום על ההגמוניה שלו ונכסיו, חיזבאללה עלול להשתמש בכוחו הצבאי כדי להשלים את השתלטותו על לבנון, תוך ויתור על האסטרטגיה שאימץ לאורך השנים של ביסוס השפעתו מאחורי הקלעים. מהלך כזה עלול להוביל לכאוס ולמלחמת אזרחים נוספת בלבנון.


מול ישראל: הסטת תשומת הלב מהמצב הפנימי למאבק בישראל על-ידי מהלך צבאי יזום שעלול להוביל לעימות עימה. בשלב זה נראה, כי מבחינת חיזבאללה חסרונותיו של צעד מסוג זה עולים על יתרונותיו: הוא עלול להוביל למלחמה רחבה ובלתי רצויה עם ישראל, על מלוא מחיריה עבורו, ולהחריף את מצוקתה הכלכלית והפוליטית של לבנון – התפתחות שתחריף את הביקורת המופנית נגד הארגון עצמו.


מוערך, כי חיזבאללה יבחר, לפחות בתקופה הקרובה, להתמיד באסטרטגיה הנוכחית שלו, שבמוקדה המשך המאמץ מאחורי הקלעים לשפר את אחיזתו והשפעתו המדינית והכלכלית על המערכת הלבנונית, בצד שימור עצמאותו הצבאית. בתוך כך הוא ימקד מאמץ לשיפור השפעתו על מגזרר הבנקאות (גם על-ידי ניטרול נגיד הבנק המרכזי החזק והוותיק), מערכת המשפט והתקשורת לשינוי פניה של לבנון.

אשר לישראל: נראה, כי האתגרים מבית דוחקים בשלב זה מחשבות בכיוון של הרפתקה צבאית, ולכן הארגון שוקד על חיזוק ההרתעה מולה, תוך הקפדה על שמירה הדדית של כללי המשחק, וביסוס מאחזיו בסוריה. במצב זה, כאשר חיזבאללה עסוק בהתמודדות עם המשבר הפנימי והלחצים מבחוץ, על ישראל להתמיד בנחישותה לשבש את המשך העברת אמצעי לחימה מתקדמים לארגון ואת התבססותו בסוריה, אך להימנע מחריגה משמעותית מכללי המשחק גם היא, כדי לא לדחוק בחיזבאללה להגיב, וכך לסייע בעקיפין לחילוצו ממצוקתו על-ידי הסטת תשומת הלב הציבורית לתמיכה בו כמי שנתפס כ"מגן לבנון".