כלכלה ימנית לא תעזור כאן

המדינה שגתה כשפתחה מהר מידי את המשק. היא עשתה זאת מכיוון שהכלכלה גססה ובגלל שלא השכילה לפתח תוכנית כלכלית מקיפה ואחראית, כזו אשר תספק עבורה מרווח נשימה כלכלי ואת היכולת להשאיר מגבלות תוך כדי השארתו של המשק חי. כעת, עליה לפרוץ את שערי הגירעון ולהזרים כסף לאזרחים - רק כך תוכל לדאוג שהמשק לא ימות.

לאחר מלחמת ששת הימים המדינה שרתה באופוריה - היא ניצחה ניצחון עז, מתוק ומוחץ את האויב, וחשבה שהיא כל יכולה ובלתי מנוצחת; אך היא חטאה בחטא ההיבריס ונחלה מפח נפש ביום כיפור כמה שנים לאחר מכן.

הכרזת הניצחון על נגיף הקורונה על-ידי מדינת ישראל והעומד בראשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר הגל הראשון, הייתה מוצדקת, אך המדינה חזרה לחטוא בהיבריס; פתיחתו המהירה מידי של המשק הביאה עימה הפסד צורם, ולאחר שהעולם נשא עיניו לעבר ישראל בגל הראשון בהערצה תוך כדי רצון ללמוד ממנה, כעת, בגל השני, הערותיו שהעולם רושם בפנקסו הן על-מנת ללמוד מטעויות מדינתו של העם אשר מתיימר להוות אור לגויים.

שגיאתה של המדינה לא נבעה מטיפול לוקה של הצד האחראי על בריאות הציבור, אלא מזה האחראי על הפן הכלכלי של המגיפה, מה שהביא אותה להזדרז לפתוח את המשק באופן מהיר מידי ולהאיץ מאפס למאה בשנייה אחת בודדת. היא ביקשה לפתוח את המשק מכיוון שהכלכלה גססה, אך לא הצליחה לראות שני צעדים קדימה. אם הייתה רואה את הנולד, הייתה מבינה שצעדים גסים כאלו יובילו לבסוף למגבלות חמורות חוזרות על המשק ואולי אף לסגירתו המחודשת - וכן, הוא ייסגר; אין מנוס מסגר נוסף.

כלכלה צריכה ודאות

הממשלה לא השכילה לפתוח את הארנק בצורה הראויה לגודל השעה. אם הייתה עושה זאת, לא הייתה צריכה לבצע צעדים בוטים ולהסיר מגבלות בצורה מהירה מידי. למעשה, הדבר עוד אפשרי; עדיף מאוחר מאשר אף פעם. על המדינה לפתח תוכנית כלכלית מקיפה ואחראית אשר תגרום לכך שלא תצטרך לפחד מקריסתו של המשק במצב של מגבלות או סגר, מה שיביא לכך שתהיה לה את היכולת לבצע צעדים מתונים ולספק עבורה מרווח נשימה כלכלי ומגוון אופציות אשר יתנו לה את האפשרות גם לבצע סגר או להשאיר מגבלות מסוימות ולשחק איתן וגם להשאיר את המשק חי.

על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת להכניס את היד עמוק עמוק לכיס ולהשקיע במשק על-מנת שהוא ימשיך להתקיים וכדי שבעתיד הוא יוכל לכסות את החוב. המשוואה פשוטה: אם המדינה לא תזרים כסף עכשיו, המשק ימות והיכולת לכסות את הגירעון תיעלם; אם המדינה תפרוץ את שערי הגירעון כעת, לפחות תהיה קיימת האפשרות שמתישהו החוב ישולם. אפילו ארה"ב, המדינה הכי קפיטליסטית, הפנימה זאת, ושפכה, ועודנה שופכת, כספים רבים על האזרחים.

אין מה לעשות, כלכלה צריכה ודאות. כל עוד הוודאות איננה קיימת, לא יהיה שום סיכוי לכך שהמשק לא ייפח את נשמתו, וללא הזרמת כספים בצורה שוטפת לאזרחים, לא תתקיים ודאות; המשק צריך להרגיש שיש לו גב. רק כך המדינה תוכל לדאוג לכך שבעתיד תחודש הצמיחה.

שגיונותיו של נתניהו בטיפול הפן הכלכלי של המגיפה אינן זרות לו: כבר שנים שהוא מוביל מדיניות של מדינה אוכלת יושביה, גוזר גזר דין מוות על מעמד הביניים ומטפח פערים כלכליים עד כדי כך שהוא גורם למדינה לגדל דור שלם אשר מעולם לא חלם, וכנראה גם לעד לא יחלום, על קניית דירה ושרק מחפש איך לעמוד במחירי השכירויות המטפסים מעלה עד אין קץ.

כל זה נובע מהשיטה הקבועה של נתניהו לגרום לכך שהכסף יטפס מלמטה למעלה - מהמעמדות הנמוכים לאלו הגבוהים, והמחיר שאנו משלמים על שיטתו מורגש היטב באופן בו הוא מטפל במגיפה הכלכלית. כעת הוא זקוק לעשות בדיוק להפך - להזרים את הכסף למטה; אומנם לא מהמעמדות הגבוהים, לכך הוא כבר אינו מסוגל, זה נוגד את הטבע שלו, אך עדיין למטה. אם יעשה זאת, ויפסיק להאשים את הפקידים, יש סיכוי שיום כיפור לא יחזור עלינו לרעה.