לפסיכולוג קליני יש כישורים טובים בהרבה משל האדם הממוצע בבואו להעריך את אישיותו של אחר. כאשר מדובר במי שיש לו תואר דוקטור בתחום הזה, סביר להניח שמומחיותו גדולה עוד יותר. מצד שני, הערכה מקצועית רצינית מחייבת מפגש אישי, מבדקים אישיותיים ונפשיים ואולי גם היכרות מעמיקה. וכאשר מדובר בבני משפחה, הרי שאין לצפות לאובייקטיבית מקצועית - לא לטוב ולא לרע.

ד"ר מרי טראמפ היא פסיכולוגית קלינית, והיא גם האחיינית של דונלד טראמפ המסוכסכת איתו ועם רוב יתר בני המשפחה. בספר פרי עטה העומד לצאת לאור, ואשר קטעים ממנו פורסמו השבוע בכמה אמצעי תקשורת בארה"ב, טוענת מרי טראמפ שהנשיא עומד בכל תשעת הקריטריונים להגדרה כנרקיסיסט - ואפילו זה אינו מתאר את מלוא הבעיות הפסיכולוגיות שלו.

"העובדה היא, שהפתולוגיות של דונלד כל כך מורכבות, ושההתנהגויות שלו כל כך בלתי צפויות לעיתים, עד שאבחון מדויק שלו מצריך סט כלים פסיכולוגי ונירו-פסיכולוגי שהוא לא יאפשר להפעיל", כותבת מרי. היא דוחה את ההנחה לפיה טראמפ פועל בהתאם לחשיבה אסטרטגית, סדר יום מוגדר או כללים מאורגנים: "האגו של דונלד הוא מחסום בינו לבין העולם האמיתי, אשר - תודות לכספו וכוחו של אביו - מעולם לא היה עליו להתמודד איתו" (ראו קישור משמאל).

מרי טראמפ מספקת גם מה שנראה כתובנות מקצועיות להסברת אישיותו של הדוד, שעל-פי כותרת המשנה של הספר - הוא "האדם המסוכן ביותר בעולם". אך כאמור, היא לא בדקה אותו, היא בקושי בקשר איתו והיא מאוד מסוכסכת איתו. אז כיצד יש לקבל את דבריה? אולי אפשר להציע מבט של הדיוט, שכמובן אינו מתיימר להיות בעל ידע מקצועי רלוונטי כלשהו, אלא מסתכל רק בעיניים של האדם מן היישוב. ההצעה היא למקד את המבט בהתנהלותו של טראמפ במשבר הקורונה.

התעלם מן האזהרות, בז לסכנה

טראמפ קיבל דיווחים מודיעיניים ראשוניים על המגיפה וסכנותיה כבר בחודש ינואר, והנושא נזכר תריסר פעמים בעידכוני המודיעין היומיים שלו בחודשים ינואר-פברואר. אולם באותם שלבים מוקדמים נפנף טראמפ את האזהרות, כחלק מן הבוז הקבוע שלו למומחים בכלל ולקהילת המודיעין בפרט. הוא גם אמר בפומבי, כאשר התגלו בינואר המקרים הראשונים בארה"ב, שלא קיימת סכנה כלשהי וש"הכל יהיה בסדר". בחודש פברואר הבטיח טראמפ שהעלייה בטמפרטורות תחסל את הנגיף, ובתחילת חודש מארס הכריז שהוא כלל אינו מודאג ושהנגיף ייעלם כלעומת שבא.

כך איבדה ארה"ב לפחות שלושה שבועות קריטיים, בהם הממשל לא עשה דבר ולא עודד את המדינות לפעול. יתרה מכך: בשבועות הללו הונח היסוד למדיניות המזלזלת של טראמפ ולפוליטיזציה אפילו של הקורונה. טראמפ טען שיריביו הדמוקרטיים והתקשורת העוינת מנפחים את ממדי הסכנה, כדי להפיל את הבורסה וכך לפגוע בסיכוייו לנצח בבחירות בחודש נובמבר. תומכיו מיהרו לקנות את הטענה הזאת, ועד היום קיימת אבחנה בין היחס הרציני של הדמוקרטים לקורונה לבין קלות הראש של הרפובליקנים.

כאשר טפחה המציאות על פניו של טראמפ, דומה היה שבמשך מספר ימים הוא שרוי בדיכאון - אולי בשל עוצמת ההלם של המציאות. תחזיותיו בתדרוכים היומיים הלכו ונעשו קודרות והוא דיבר על אפשרות של מאות אלפי מתים. אבל עד מהרה חזר טראמפ לסורו, בכל המובנים. כאשר ביקר במרכז לבקרת מחלות, הוא דיבר על זיכויו בסנאט בפרשת אוקראינה וסיפר עד כמה המדענים נדהמים מעומק ההבנה שלו בתחום הרפואי (ואם זה נשמע לכם כמו קים ג'ונג-און, אתם לא ממש טועים).

השבחים הללו כנראה היו מאוד נכונים, כי טראמפ החל לסתור בתדרוכים היומיים את דבריהם של הרופאים שניצבו לידו. הוא אפילו קרא לאמריקנים ליטול תרופה נגד מלריה שלדבריו יעילה גם נגד קורונה, באומרו ש"זה לא יכול להזיק"; אנשי הרפואה בממשל נאלצו להזהיר שלא לעשות זאת, מחשש לתופעות לוואי קשות, ומאוחר יותר הוכח שאין בה שום תועלת לקורונה. התדרוכים שלו קיבלו אופי של עצרות בחירות, עם התקפות חוזרות ונשנות על הדמוקרטים והתקשורת, עם תשבחות עצמיות בלתי פוסקות ועם מעט מאוד אמפטיה לחולים ולמשפחות המתים. טראמפ דרש שחתימתו תופיע על הצ'קים של הסיוע שנשלחו למשקי הבית; כאשר התברר שהדבר אינו אפשרי, משום שהנשיא אינו מורשה חתימה מטעם הממשל, נוסף שמו בגוף הצ'קים.

עבר ל-America Only

ההתנהגות המסוכנת ביותר של טראמפ נגעה לליבת ניהול המשבר. את מדיניות America First שלו החליפה בפועל מדיניות של America Only. למרות שמדובר במגיפה בינלאומית המחייבת התמודדות בינלאומית, הן במישור הבריאותי והן במישור הכלכלי, טראמפ לא השתתף בפסגה וירטואלית של מנהיגי העולם לתיאום החיפוש אחרי חיסון. הוא סירב לכנס את מנהיגי G20, יזם שיחה אחת בלבד של מנהיגי G7 בתחילת המשבר, והשבוע הודיע שהוא מוציא את ארה"ב מארגון הבריאות העולמי. זהו המשך הקו הקבוע של טראמפ - לריב כמעט עם כל העולם, ובמיוחד עם בעלות בריתה של וושינגטון. הוא מתעקש להתעלם מן העובדה, שדינו של חלל ריק להתמלא - ושצעדיו אלו רק מגבירים את כוחה של סין.

בדרך ניצל טראמפ את המשבר לקידום האג'נדה שלו נגד זרים: הוא הורה להפסיק חלקית כניסת בעלי גרין קארד, הפסיק עד הודעה חדשה את כניסתם של מומחים המבצעים relocation לארה"ב; ממשלו הורה לסטודנטים זרים לעזוב את ארה"ב אם לימודיהם עוברים למתכונת מקוונת; והוא כינה את הקורונה "הנגיף הסיני" ו"שפעת קוֹנְג".

ההתנהלות בתחום הפנים הייתה חמורה לא פחות. טראמפ לחץ ללא הרף למהר ולהסיר את מגבלות הקורונה, בניגוד לדעתם של כל אנשי המקצוע, כדי לאושש את הכלכלה. הוא יודע היטב, שעם אבטלה דו-ספרתית - יש סיכוי משמעותי שההפסד שלו לג'ו ביידן יהיה גם הוא בהפרש דו-ספרתי. מאחר שהמגבלות מצויות ברובן המכריע בידי מושלי המדינות, תקף טראמפ את המושלים - ברובם דמוקרטים - שלא יישרו קו איתו, ואף קרא לתושבים להפר את הנחיותיהם. הוא עצמו לא צולם אפילו פעם אחת עוטה מסיכה.

חיסולי חשבונות אישיים

חוסר האחריות של טראמפ רק הולך וגובר, ככל שהבחירות מתקרבות וככל שהקורונה אינה נעלמת אלא מתגברת. בעצרת בחירות שקיים במדינת אריזונה - תוך הפרה בוטה של כל כללי הזהירות - אמר טראמפ שצריך להוריד את מספר הבדיקות כדי להוריד את מספר החולים המאומתים (לאחר מכן טען הבית הלבן שהוא התלוצץ). השבוע טען ש"99% מהמקרים אינם גורמים לפגיעה כלשהי" - למרות ששיעור התמותה העולמי מן הקורונה הוא 4.5% ובארה"ב הוא עומד על 4.3%. טראמפ גם דרש לפתוח את בתי הספר בחודש ספטמבר ואיים לשלול מימון (שהממשל הפדרלי כמעט ואינו נותן) ממי שלא יצייתו. המרכז לבקרת מחלות הצטווה להכין קווים מנחים חדשים לפתיחת בתי הספר, שיבואו במקום אלו שלא אפשרו זאת - כלומר, כיפוף יד פוליטי של אנשי המקצוע בתחום של חיים ומוות.

בתוך כל אלו, מצא טראמפ זמן גם לחיסולי חשבונות אישיים ולטלטלות נוספות בצמרת הבית הלבן. הוא החליף את ראש הסגל (הנוכחי הוא הרביעי) ואת הדוברת (גם היא הרביעית במספר). הוא הדיח את המבקר הפנימי של מערכת הביטחון, שגלגל את החקירה בפרשת אוקראינה. הוא הדיח את המבקר הפנימי של משרד החוץ שניהל בדיקה בענייני השר מייק פומפאו. הוא הדיח את התובע הפדרלי בניו-יורק שניהל חקירות נגד מייקל כהן ורודי ג'וליאני. הוא ניהל קמפיין שהביא להתפטרותו מהצבא של עד מפתח בפרשת אוקראינה.

לא נעסוק כאן בתגובתו של טראמפ לגל ההפגנות והמהומות על-רקע גזעי, בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס. נזכיר רק, שהוא ניסה להפעיל את הצבא נגד מפגינים, ניצל את הרמטכ"ל לתמונה פוליטית יחצ"נית, איים שהמפגינים מסתכנים בחייהם, יצא בהאשמות שווא בנוגע למארגני ההפגנות - וזה רק על קצה המזלג.

בעיניים של הדיוט, כל זה מספיק כדי להגיע למסקנה שמדובר באדם בעל בעיות קשות מבחינת אישיות והתנהגות. אדם שמרוכז בעצמו ובז לכל מי שמשמיע דעות שאינן מתאימות לדעותיו ורצונותיו. אדם המנותק מן המציאות ומעדיף לחיות בבועה דמיונית יציר כפיו. וכאשר אדם כזה הוא בעל העוצמה הגדולה ביותר בעולם - בהחלט ייתכן שמדובר באדם המסוכן ביותר בעולם.