מדינת פיאו שבצפון-מזרח ברזיל הגיבה לקורונה בצורה יעילה להפליא. עובדי הבריאות הפעילו "חיפוש פעיל" ב-190 ערים, תוך שימוש באפליקציה ובשיחות טלפון, כדי לאתר את בעלי התסמינים והחולים, ערכו ביקורי בית ובדקו את רמות החמצן של החולים ואת בני משפחותיהם. את התגובה הזו יש לייחס לחוסנה של מערכת הבריאות הממלכתית השייכת לברזיל כולה, אך רק קומץ ערים ומדינות הפעילו אותה בצורה יעילה. אבל לא די במערכת טובה; יש צורך במנהיגות טובה – ואת זה אין לברזיל, כותב Foreign Affairs.

הנשיא חאיר בולסונארו קידם את פני הנגיף בניסיון להחליש את מערכת הבריאות, בהפצת דיסאינפורמציה ובלגלוג על המאבק הבינלאומי. התוצאה: 61,000 מתים (נכון לכתיבת הדברים). מדינה שבעבר זכתה להערצה על מערכת הבריאות שלה ועל תפקידה הדיפלומטי בתחום זה, הפכה למוכת מגיפה. אבל למרות הכל, בברזיל יש עדיין מנהיגות רצינית בדרג השטח, והיא עשויה בסופו של דבר להציל את בולסונארו.

מערכת הבריאות הברזילאית היא שאפתנית במטרותיה – וסובלת מתת-תקצוב. היא מעניקה טיפול ל-78% מתושבי ברזיל (163 מיליון בני אדם), להם אין ביטוח בריאות פרטי. אבל ברזיל הקצתה לבריאות רק 3.9% מהתוצר שלה ב-2017, לעומת 7.8% בבריטניה וממוצע של 6.5% במדינות OECD. למרות זאת, ב-30 שנות קיומה היא העניקה טיפול נרחב ויעיל, ואף הצליחה להתמודד עם האיידס ונגיף הזיקה.

המערכת יכולה הייתה לתת מענה הולם לקורונה – אם רק מישהו היה מתאם אותה כראוי. אלא שבולסונארו הפריע למאמצים אלו, שהחלו בחודש מארס. בדומה לדונלד טראמפ, הוא ותומכיו מתחו ביקורת על הריחוק החברתי, הציפו את הרשתות החברתיות במידע מוטעה שהמעיט בסכנה והציעו תרופות חסרות תועלת. הוא גם מינה 20 קציני צבא לשעבר, חסרי כל ניסיון בבריאות הציבור, לתפקידים בכירים במשרד הבריאות.

מילוי החלל נותר בידי מחלקות הבריאות של המדינות והערים, לרשותן היו משאבים דלים. לברזיל אין יכולת תעשייתית לייצר את האספקה הרפואית הדרושה, כמו ציוד מגן וערכות בדיקה. הפערים המוכרים בין האיזורים השונים בלטו כעת במיוחד: במדינת האמזונס היו מספר המתים כפליים מהשיעור הארצי, עם פחות מיטות בבתי החולים מן הממוצע הארצי. אבל למערכת הבריאות יש נכס יקר ערך: 300,000 רופאים, אחיות ועובדים אחרים – והם אלו שביצעו את "החיפוש הפעיל" במדינת פיאו. המערכת גם יכלה לגייס את יכולתה המוכחת בתחום המעקב אחרי מחלות, וכך ניתן היה למפות את החולים עד לרמת הרחוב.

את התוצאות הקטלניות של הקורונה יש לייחס לאיכות ההנהלה ולא למאמציהם של עובדי השטח, טוען Foreign Affairs. רוב המדינות והערים לא הצליחו להפעיל ביעילות את אמצעיה של המערכת, בשל העדר נהלים פדרליים ומשום שחלק מהן החליטו להתעלם מעצת הרופאים. בעלי עסקים מקומיים לחצו נגד הריחוק החברתי, העובדים המוחלשים התקשו לציית למגבלות ועצימת העיניים של בולסונארו השפיעה על מיליונים. אבל כעת, פוליטיקאים מקומיים מחליפים את הסחבת בחיפוש אחרי סיוע טכנולוגי.

עד לאחרונה הייתה ברזיל ידועה כחלוצה בשיתוף פעולה בינלאומי בתחום הבריאות, אבל הדרך בה מנהל בולסונארו את משבר הקורונה פגעה קשות במעמדה. הוא התעלם מהמלצות ארגון הבריאות העולמי, איים לפרוש מהארגון וניסה למנוע את פרסומי נתוני הקורונה. ברזיל כל כך הסתייגה משיתוף פעולה בינלאומי במאבק בקורונה, עד שמשלחת של ארגון הבריאות גילתה שהממשלה המקומית, האו"ם וקבוצה של תורמים פועלים למציאת חיסון – בלי ליידע כלל את הארגון.

למרבה המזל, מציין Foreign Affairs, גורמים מחוץ לממשלה – אנשי רפואה, מלכ"רים ופוליטיקאים לשעבר – עודם פעילות בדיפלומטיית הבריאות. רבים מהם ארגנו במהלך המגיפה תוכניות תגובה בשיתוף גורמים בינלאומיים. הנשיא לשעבר פרננדו קרדוסו ושר האוצר לשעבר, נלסון ברבוסה, הם בין הבולטים בקבוצה של 140 מנהיגים בינלאומיים ומומחי בריאות הפועלים להבטיח שהחיסון יהיה זמין לכל. פעילותה נושאת פירות: בשבועות האחרונים אישרו גרמניה, צרפת, ישראל ומדינות נוספות רשיונות חינמיים לתרופות לקורונה.

בעוד הקורונה מתפשטת ברחבי ברזיל, ממשלו של בולסונארו [שבעצמו לקה בקורונה בשבוע שעבר] נראה נחוש שלא לשנות את מדיניותו. הן בזירה הפנימית והן בזירה החיצונית, יש ברזילאים אשר התוו מפת דרכים להתמודדות עם המשבר תוך ניצול חוזקותיה של המדינה – אם בהפעלת מערכת הבריאות ואם בחיזוק השת"פ הבינלאומי. אבל בסופו של דבר, יהיה צורך בשיתוף פעולה מצד הרשויות כדי להדביר את הנגיף.