הזוועה בניגריה

במקום לכתוב על כאן ועכשיו אכתוב על עולם אחר שנמצא רחוק מאתנו במדינה רחוקה ביבשת אפריקה. העיתונאי וכותב השירים אוועל אחמד איברהים (Auwal Ahmed Ibrahim) מספר לי על הזוועה שמתרחשת שם בלי שהמשטרה מצליחה לעצור את המנהג הזה. התופעה נפוצה בכל מחוזות ניגריה, שמורכבת מ-36 מחוזות. המשורר העיתונאי מתגורר בקדונה שבצפון ניגריה. התופעה היא אונס ורצח של נשים על-ידי גברים ואלה יכולים להיות אף אביהן הביולוגי.

חייהן של נשים מגיל אפס נתונים בסכנה. אני כותבת על הזוועה הזו שקיימת שם היא וכנראה תופעה חברתית של זלזול במעמד הנשים עד כדי מעשים ברוטלייים. לפני כמה ימים נרצחה ילדה קטנה בת שש לאחר מעשה אונס ונזרקה לתוך מסגד. היא הייתה מוסלמית. בכל יום מוצאים גופות של ילדות ואפילו תינוקות שעברו התעללות מינית. התופעה הזו אינה רק מטרידה את אוואל אחמד איברהים אלא גם מלמדת על משטרה ושלטונות מושחתים שאינם מתייחסים לאמות מידה מוסריות ואינם מגינים על הילדות.

בעדויות שהוא שלח אליי כתבות מהעיתונות היומית על ילדה בת 13 שנאנסה על-רקע יומי על-ידי אביה שנכנס ויצא מבית הסוהר ועדיין המשיך לאנוס אותה.

שאלתי את אוואל אם היום לאור המצב העולמי של מגיפה שתוקפת אותנו האם במצב הנוכחי הנשים, הילדות וגם התינוקות נתונים בסכנה איומה יותר מאשר בימים רגילים והוא אישר שהמצב הולך ומידרדר ובכל יום שומעים באמצעי התקשורת על נפגעות. הנתונים שהוא מוסר לי הם של דיווח על 600 רציחות. מדד הפגיעה בקורבנות לאורך שנה אחת נראה לי דימיוני אך סביר להניח שרבים אינם מדווחים על הזוועות. בוודאי חלק מטאטאים את הפשעים האיומים ורק חלק מדווחים. בקדונה מדווחים על 300 מקרים בשנה, שאלו אחוזים גבוהים. העיתונאי מתגורר באזור זה.

מעשה הזוועה של אונס הילדות, שמוביל פעמים רבות גם לרצח, נעשה לדעתו של אוואל מטעמים שאינם מובנים. הוא מספר שהנוהג מתקיים מתוך אמונה שאם יאנסו נשים הם יהיו גברים עשירים. תפיסת העולם המעוותת הזאת גורמת חיי סבל נוראים לילדות וכפי שכתבתי זה מתחיל מגיל אפס, זה יכול להיות בתוך המשפחה וגם בסביבה הקרובה. מקרי האונס מתרחשים על בסיס יומי ואין מי שעוצר את הזוועות הללו.

מתוך הייאוש הזה הוא כותב שירים, ואני חושבת על העולם הזה שבו לילדות ולנשים אין ביטחון קיומי וזה כאן בעולם שלנו, כשהמשטרה שאמורה להגן על חייהן לא מתערבת וכפי שהוא מספר פעמים רבות היא מגיעה לאחר שזה קרה.

נכון, מעשים של תקיפה מינית קורים בעוד מקומות בעולם וגם אצלנו, אבל כשאני קוראת את סיפוריו של אוואל אחמד איברהים על הנעשה בארצו אני מתארת לעצמי שזה קורה בעוד מדינות נחשלות בימים אלה. חיי אדם הופכים זולים מאוד, והמצב ילך יידרדר בעת המגיפה הזאת והטירוף יימשך. הזוועה מגיעה לכך שאפילו תינוק בן 9 חודשים נמצא על-ידי השכנה בעקבות צרחות שלו נאנס על-ידי אביו בן ה 45. אני צילמתי את הדברים מן הכתבה.

אתם בטח שואלים למה איכפת לי מהזוועה הזאת מארץ אחרת כשיש לנו צרות משלנו. אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה שם כשמישהו מוציא ומספר לי על כך כמעט כל יום וכותב על כך בהודעות האישיות. החיים הללו נם כאן בגלובוס שלנו. זה רק מלמד כמה שהטבע האנושי אכזר והעולם שבו אנו חיים מסוכן מאוד לכולנו.

כמה דוגמאות לזוועה בצילומים שצילמתי מכתבות בעיתונות הניגרית. קשה להתעלם מן הזוועה שאי אפשר לבטא במילים. בעולם הזה של מדינות חלשות ומוחלשות חייהן של נשים, ילדות וגם תינוקות הופכים לגיהנום מיום ליום וזה עצוב מאוד. האם אין מה לעשות במצב הזה? מה יפסיק את האלימות האיומה והמטורפת הזאת?