על ארכיונים וארכיונאים בהתיישבות העובדת

כמה מאות ארכיוני קיבוצים ומושבים פועלים בארץ. דומה שאין קיבוץ או מושב ותיק וגדול המכבד עצמו שאין לו ארכיון משלו בו נאגרים חומרי תיעוד אודות הקיבוץ ועברו.

הקיבוצים והמושבים הוותיקים היוו בשנות טרום הקמת המדינה ובעשורים הראשונים למדינה גוף מרכזי וחשוב בהנהגת המדינה. לחברי הקיבוצים והמושבים תרומה אדירה בביטחון המדינה, בפלמ"ח ב"הגנה", בהתיישבות, בעליה ובקליטה ובתרבות. חלק גדול ממפקדי ההגנה, הפלמ"ח ואנשי הנהגת המדינה התגוררו בקיבוצים או במושבים.

הדבר מסביר את העובדה כי בארכיוני קיבוצים ומושבים ברחבי הארץ, מה שקרוי ארכיוני "ההתיישבות העובדת", מצויים אלפי חומרי תיעוד בעלי ערך היסטורי ממדרגה ראשונה, על תולדות הציונות, ההתיישבות, ותקומת המדינה. חומרים אלה מתארים ומספרים ממקור ראשון את תולדות ההתיישבות והציונות של תחילת המאה ה-20 ואילך וכוללים מסמכים, תמונות, עלונים, מפות ועדויות אישיות של חברי קיבוצים ומושבים בנושאים כמו התנועות הציוניות, ארגון ההגנה, הפלמ"ח, העפלה וההתיישבות.

בין השאר מצויים בארכיוני קיבוצים ומושבים חומרי תיעוד גם על מה שקרה לפני הקמת הקיבוץ או המושב. ההכשרה עוד בחו"ל, התנועה ממנה הגיעו המייסדים ועוד כהנה וכנה חומר תיעודי בעל ערך רב.

מצבם של ארכיוני "ההתישבות העובדת" לא מלבב

מה באמת מצבם של ארכיוני "ההתיישבות העובדת", מי מפקח עליהם, וכיצד מטופלים ונשמרים חומרי התיעוד בהם? בהסתמך על שיחות עם ארכיונאים ב"התיישבות העובדת" ועם בעלי תפקידים בישובים ומהיכרות אישית עם ארכיוני "ההתיישבות העובדת", מבקש אני להביא במאמרי זה התרשמותי על המצב האמתי של ארכיוני הקיבוצים והמושבים, שלא ידוע לציבור הרחב.

לצד כמה ארכיוני קיבוצים ומושבים לתפארת (הכל יחסי), חלק ניכר מארכיוני הקיבוצים והמושבים נמצאים במצב לא מלבב בלשון המעטה. ארכיונים של קיבוצים ומושבים נחשבים ל"ארכיונים פרטיים" ו"חוק הארכיונים" אינו חל עליהם. תקציבם של רוב הארכיונים בהתיישבות העובדת נמוך ואינו מאפשר הרבה מאוד פיתוח והתחדשות וניהול ארכיון בצורה מקצועית מתקדמת וראויה. ארכיון הקיבוץ או המושב מתוקצב מתקציב הקהילה ולרוב לא מקבל סיוע ממשרדי ממשלה.

ראשי ומנהלי הקיבוצים והמושבים בחלקם הגדול, לא רואים בארכיון של יישובם תחום שכדאי (כלכלית) להשקיע בו. רמת ההתעניינות של ראשי מנהלי וחברי הקיבוצים בנעשה בארכיון וכיצד הוא מתפקד נמוכה בד"כ. התוצאה - ארכיונים רבים מתנהלים עם פיקוח מינימלי, לעיתים קרובות פועל הארכיון הקיבוצי והמושבי כממלכה סגורה ללא שקיפות מספקת בניהול של אדם אחד או שנים, לרוב חסרי הכשרה וידע מקצועי בניהול ארכיון.

רוב עובדי הארכיונים הם גמלאים מבוגרים העובדים בהתנדבות, לרוב מסורים לעבודתם ובעלי רצון טוב, אבל חסרי הכשרה מקצועית והדבר פוגע ברמתו המקצועית של הארכיון. חלק מהעובדים המתנדבים בארכיונים אף אינו שולט ברזי המחשב והמחשוב. מהמתנדבים הגמלאים בארכיון בשל גילם והיותם מתנדבים לא תמיד נדרש כמטלת חובה (בגלל אי-נעימות וסיבות נוספות) ליזמות יצירתיות, פיתוח וחדשנות של הארכיון.

התוצאה במקרים רבים: ארכיון מיושן שלא צועד עם הזמן והקידמה ולא מנוהל כפי שארכיון חדשני ומפותח בשנות ה-2000 צריך להתנהל. בעלי תפקידים בקיבוצים המכירים את הארכיונים הקיבוצים מקרוב ומבפנים, יודעים לספר כי בארכיוני ההתיישבות "שוכבים" לעיתים כאבן שאין לה הופכין במשך שנים רבות בתוך תיקיות וקרטונים או אפילו במאגרי מחשב נסתרים חומרים ארכיונים בעלי ערך רב מבלי שאיש יטרח לרשום אותם, לעיין בהם ולבדוק מה יש בהם ומה ערכם הארכיוני. הדבר דורש כוח אדם מקצועי גם בתחום ההיסטוריה.

לארכיונאים בארכיוני ההתיישבות בהרבה מקרים, אין מושג מה יש בקרטונים ובגלילים ובמכלים בארכיון בשל אי-רישום וקיטלוג מקצועי של החומר המתקבל וטיפול לא מקצועי בו. בצורת ניהול ארכיון כזו ייתכן שעלולים ל"התפספס" חומרי ארכיון בעלי ערך רב. חבר קיבוץ מספר לי כי העביר לארכיון לפני מספר שנים חומרים תיעודיים היסטוריים על משפחתו שהתגוררה בקיבוץ אך עד היום לא מוצאים אותם. הארכיונאית נפטרה ואין את מי לשאול. נשמעות גם תלונות על "חומרים לא חשובים" המפונים מהארכיון למקומות אחרים כדי לפנות מקום ל"חומרי ארכיון חשובים". אני לא יודע עד כמה שהדברים נכונים. אין לי אסמכתאות לכך.

חומרי ארכיון צפויים ולהתפורר ולהיעלם

אולי רבים לא יודעים אבל רוב הארכיונים של הקיבוצים והמושבים לא שוכנים במבנים ייעודיים שנבנו והותאמו מראש במטרה לשמש ארכיון אלא בצריפים או במבנים שאינם מתאימים וראויים לאחסון ושימור חומרי ארכיון מאחר שאין בהם תנאי איקלום טמפרטורה ולחות המתאימים לשימור ואחסון חומרי ארכיון, כמו מסמכים קטעי עיתונות, צילומים ועוד. כתוצאה מתנאי שימור ואחסון לא ראויים אלה, נגרמים נזקים לחומרי הארכיון וחלקם נמצא במצב התפוררות או במצב קדם התפוררות. שיקום ושיחזור ושימור החומרים המתפוררים דורש תקציב גדול וידע והתמחות מקצועית בנושא, ואת שני אלה אין ברוב ארכיוני ההתיישבות.

בשורה התחתונה חלק מהחומרים בארכיוני הקיבוצים והמושבים שהם בעלי ערך רב צפויים להיעלם להתפורר אפילו מבלי שאף אחד יבחין או ידע על כך. מאחר שמדובר גם בחומרי ארכיון בעל חשיבות לאומית נדרשת כאן התערבות דחופה של גורמים מקצועיים מחוץ לקיבוץ. על התנועה הקיבוצית למנות ועדה מקצועית בתחום הארכיוניות שתבקר באופן שוטף בארכיוני קיבוצים ומושבים תעקוב ותפקח על הנעשה בהם, תמליץ איך לשפר וליעל ולקדם את הארכיונים.

הנגשת חומרי תיעוד לציבור

כאמור ארכיוני קיבוצים ומושבים מכילים אוצרות מידע ארכיוני עצום, רב היקף ורב גווני על תולדות הציונות, ההתיישבות, ותקומת המדינה, מידע זה הוא לא רק בעל חשיבות יישובית מקומית אלא גם בעל חשיבות לאומית אולם רק מיעוט קטן מתוכו מונגש לציבור הרחב ואף לא מונגש ונגיש כראוי לחברי הקיבוצים והמושבים עצמם, והרי מהות התיעוד ההיסטורי לספר את ההיסטוריה לדורות הבאים כדי שלא תישכח, ומה ערך לתיעוד היסטורי אם הוא לא מונגש ושוכב שנים כאבן שאין לה הופכים על גבי מדפים מאובקים או במחשבים וקרטונים נסתרים.

תשאלו ודאי איזה אינטרס יש לקיבוצים ולמושבים לא להנגיש לציבור הרחב את חומרי התיעוד ההיסטורי החשוב המצוי בארכיונים שלהם? אני מבין ומצדיק שבמקרים שקשורים בצנעת הפרט אין לפרסם חומרים גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית, אבל בשאר הנושאים אין כל סיבה בעולם שקיבוצים לא יפרסמו חומרי תיעוד לציבור הרחב.

כותבת לי על כך מאיה אשכנזי, אחראית ארכיון קיבוץ אפיקים בעמק הירדן: "כמי שאחראית גם על תיוק ומחשוב המסמכים - אין ביכולתנו להנגיש את כל החומר, פשוט מאוד מהסיבה שזה דורש כוח אדם מקצועי ואין באפשרות הקיבוץ לתקצב זאת (סדרי עדיפות). עלות תפעול ארכיון בקיבוץ והנגשת חומרים היא גבוהה. נדרש כוח אדם מקצועי, כלומר תשלומי משכורות. נדרש גם תקציב מכובד לסריקה ודיגיטציה. פנסיונרים ומתנדבים הם לב הארכיון אבל הם לא כוח האדם שיכול או אמור להתחייב לפרויקט הנגשת החומר".

מאיה, אחראית ארכיון קיבוץ אפיקים מציינת, "כל מי שפונה אלינו, בעיקר מבחוץ, זוכה למענה. הרבה בקשות מגיעות אלינו לארכיון, על בסיס יומי, ברוב המקרים זה דורש מאיתנו חיפוש ומחקר ארוך ומעמיק (ומעולם לא דרשנו על כך תשלום). הלוואי שהמדינה הייתה מבינה את החשיבות בשמירת והנגשת הארכיונים הקיבוציים ועוזרת באחזקתם".

מספרים על ארכיונים בהתיישבות העובדת

עופרה בריל מקיבוץ עין השופט, דמות בולטת בקרב ארכיונאי הקיבוצים, מגיבה על הנושא וכותבת לי: אני מצאתי דרך להנגשת ההיסטוריה של קיבוצי. הקמתי ואני מנהלת בלוג שנקרא "מאוצרות ארכיון עין השופט", שבאמצעותו אני מנגישה לציבור את ההיסטוריה של קיבוצי. ניתן למצוא בבלוג סיפורים וצילומים מראשית הקיבוץ, אבל לא כל ארכיונאי/ת מסוגלים ליצור בלוג. זו גם שאלה של יכולת להתמודד עם הטכנולוגיה וגם שאלה של ותק בעבודה, וגם שאלה של יחס הקיבוצים כיום למוסד שנקרא ארכיון, שלא זוכה לעדנה גדולה מבחינה תקציבית בעידן השינוי.

עופרה מוסיפה: "יש ארכיונים שמשוועים להצלת אוצר הצילומים שלהם, יש ארכיונים שההזנחה במיקומם זועקת לשמים ויש כאלה הזוכים ליחס מפנק במיקום טוב ובאנשי מקצוע טובים. אנשי ארכיון צריכים להיות גם לוחמים למען... לא כולם בנויים לזה..."

"צריך לקבל אישור של המשפחה להוצאת התיק"

מניסיוני האישי עם ארכיוני קיבוצים ומושבים הארכיונאיות/ים ברובם הם אדיבים ומגלים רצון לסייע לפונים אליהם. באחת הפעמים פניתי לארכיון קיבוץ מסוים לקבל מידע על "נושא רגיש" שלא מחמיא לקיבוץ. נעניתי שיש בתיק רק מסמך אחד וצריך לקבל הסכמתה של המשפחה המעורבת להוצאתו מהארכיון. להבנתי היו בתיק "הרגיש" מסמכים נוספים והדברים לא היה קשורים לצנעת הפרט. לא כעסתי. וזאת לדעת - ארכיון קיבוצי הוא סוג של "ארכיון פרטי" ואיש לא חייב לי דבר.

כותבת לי לאה פילצר עובדת רשות השידור בעברה בעניין ארכיוני קיבוצים ומושבים: למרבה הצער לא כל הארכיונאים בקיבוצים "משוגעים לדבר" ובפירוש יש מקומות שאין עם מי לדבר ואם כבר יש, אז לאדם האחראי או זה שיש בידו המפתח לחדר המוזנח, אין מושג על התוכן. צריך להכריז על פרויקט לאומי. זה לא ענין פרטי לכל קיבוץ. אולי באמת לעניין את ארכיון המדינה".

הצעות לשיפור המצב בארכיוני ההתיישבות

העלתי את נושא מצב ארכיוני הקיבוצים והמושבים לדיון וליבון ברשומה בדף הפייסבוק שלי. מספר ארכיונאים, חוקרי היסטוריה ואחרים הגיבו, תיארו וניתחו את מצב הארכיונים והעלו הצעות לשיפור מצב ארכיוני ההתיישבות ושיפור הטיפול ותנאי השימור בהם. אמנה כמה מהן: הצעה אחת מדברת על איחוד מספר ארכיוני קיבוצים ומושבים לארכיון אזורי מפותח ומתקדם שישכון במבנה ייעודי רחב ידיים שיוקם במטרה לשמש ארכיון, וינוהל בצורה מקצועית.

הארכיון האזורי יכלול חדר עיון לקהל שיגיע. כיום בארכיונים קבלת קהל מתבצעת בתוך חדרי העבודה או במשרד הארכיונאי/ת. הצעה נוספת שהועלתה: להעביר את הארכיונים בקיבוציים ובמושבים לחסות וניהול ארכיון המדינה. להצעה זו צפויות התנגדויות של קיבוצים ומושבים "כל ישוב, קהילה, מוסד מעוניין לשמור אצלו את ההיסטוריה".

הצעה נוספת המועלת היא שהאוניברסיטאות וגופי ומוסדות מחקר יאמצו וינהלו את הארכיונים ההתיישבותיים ויפעלו לשיתוף פעולה מתמשך עימם, יחקרו את חומרי התיעוד שבהם, וינגישו אותם לציבור תלמידיהם ולציבור הרחב.

תגובת ארגון הארכיונאים בקיבוצים ובמושבים

ד"ר אהרן (רוני) עזתי, יו"ר ארגון הארכיונאים בקיבוצים ובמושבים מגיב לנושא מצבם של ארכיוני הקיבוצים וכך כותב לי: "כ-300 ארכיונים פרטיים של אגודות שיתופיות חקלאיות קיימים בקיבוצים, במושבים ובמושבים שיתופיים. המאפיין העיקרי של ארכיונים אלה הוא היותם ארכיונים היברידיים הכוללים ארכיון מנהלי וארכיון קהילתי. הארכיון משמש את צורכי המינהל, המשק החברה והתרבות. מטרתו של הארכיון היא בראש ובראשונה להיענות לצרכי התנהלות האגודה ולצרכי חבריה. הארכיון היישובי לא הוקם כדי לספק מאוויים ורצונות של אנשים מחוץ ליישוב. בארכיונים היישוביים עובדים רוב הארכיונאים המסורים בהתנדבות. עם זאת, בשנים האחרונות פועלים הארכיונאים להנגשת חומרי ארכיון רבים ככל האפשר לחברים וגם לציבור הרחב.

במסגרת מיזם רא"י (רשת ארכיוני ישראל), ביוזמת האגף לשימור המורשת הלאומית במשרד ירושלים והמורשת, ובהובלת הספרייה הלאומית, ובייעוץ של האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, מתנהלת פעילות רחבה, שמטרתה העיקרית היא להנגיש את האוצרות הקיימים בארכיונים לכל. כבר בשלב זה קרוב למאה ארכיוני יישובים ותנועות התיישבות שותפים למיזם. בנוסף לכך יישובים שונים משתפים באמצעות אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות מידע רב. ארכיונאים לא גורסים ולא מבערים חומר ארכיוני. הם נאמנים לאתיקה המקצועית ולכללי המקצוע. הארכיונים לא שייכים לארכיונאים אלא לאגודות השיתופיות, באחריות הוועד המקומי או הנהלת הקהילה. מדינת ישראל לא מממנת את הארכיונים או הארכיונאים.

הארכיונים לא שייכים לארכיונאים אלא לאגודות השיתופיות, באחריות הוועד המקומי או הנהלת הקהילה. מדינת ישראל לא מממנת את הארכיונים או הארכיונאים אין ספק שחומרי ארכיון חשובים לתולדות הציונות, ההתיישבות, ותקומת המדינה מצויים גם בארכיונים יישוביים. העידן הנוכחי הוא של פתיחות ושיתוף וגם ארכיונאי הקיבוצים שותפים לגישה זאת.