מבט מפוכח

הספר מביא את תיאורם של הימים האחרונים במלחמת העולם השנייה. בסט הוא עיתונאי שערך תחקיר דקדקני שסופו הרבה מידע שלא פורסם קודם, בטח לא בצורה שיטתית כפי שהוא עושה. הוא תיחקר את קרוביו של מוסוליני, היטלר ואחרים כדי להבין לפרטים מה קרה בימים האחרונים של חייהם ושל המלחמה. ההוצאה להורג של מוסוליני לאחר ניסיון בריחה שלא צלח. את הימים האחרונים בבונקר של היטלר בברלין והתאבדותו. כל המידע של מי שהיה בסביבתו כולל הלחימה מבית לבית בברלין מול הצבא הרוסי ועוד.

הפעם מתמקדת העלילה בלונדון. אירוע טרור גדול עם נפגעים רבים מתרחש על אדמתה. גם הפעם גבריאל אלון איש המוסד הישראלי שזכה לקידום בספר והוא מכהן עכשיו כראש המוסד, נדרש לסייע. המטרה איתור המבצעים.

במקום ליזום סגר תבוני, נקודתי, גאוגרפי, הכניסה הממשלה שלנו את כל האומה לכלא אחד גדול, ותהפוך חלקים ניכרים מהחברה הישראלית המתפרנסת בכבוד לבית תמחוי ושיושביו הרבים נזקקי קצבאות, ובעשותה כן היא גם מונעת מהציבור הישראלי להתחסן כראוי, וזה תואם שתי שורות משירו של זאב זהבוטינסקי "כולה שלי":

חבר אינטליגנטי מאוד, שצופה בסרטי טבע בהם נראים בעלי חיים טורפים באכזריות זה את זה, סיפר לי כך: כאשר נולדים ללביאה גורים היא לוכדת איל ומפקירה אותו אצל גוריה, ואלה משחקים בו עד שלומדים לטרוף אותו.

סליחה, אבל יש צורך בתצהיר מאת בני גנץ, אביגדור ליברמן, עמיר פרץ, איימן עודה: לא נשתתף בממשלה בראשות אדם הנושא עימו שלושה כתבי אישום חמורים ורוויי קלון. נפעל ככל יכולתנו הפרלמנטרית למנוע זאת. בלי עריקים ונעדרים ונמנעים. גנץ וליברמן ופרץ ועודה הצהירו זאת לפני הבחירות. אנא, חזרו על המחויבות.