44,600 תוצאות נותן גוגל למילות החיפוש "סדנאות לצמיחה אישית" - תרפיות באמנות, בצחוק ובדמע; סדנאות זוגיות ואימונים אישיים; שיפור ביצועים בעולם העסקים ובמיטה; סדנאות במגע וטנטרה; אימונים לנשים, לגברים, לחד-הוריים, דו-מיניים ורב תאיים, יו ג'אסט ניים איט. הכל הולך בחברת השפע שמציגה סדנה לכל מצוקה, ומה שטוב בחיים ימצא את דרכו בסופו של דבר גם אל הבמה.
"דור ה-y נפרד ומתפנה לחיים הטובים", מכריזה המודעה להצגה "
שופרא" ולא רומזת אפילו במעט על החוויה החד-פעמית שממתינה לצופים בתוך האולם. סדנה הזויה לגילוי עצמי שמתחילה עם קאוצ'רית פולנייה, היפר אקטיבית, רדופת רגשי אשמה ומאוד "מחוברת לעצמה", שמציעה לכולנו להשתחרר ו"לדבר ללא מילים". משם אנחנו ממשיכים לעוד ארבעה מונולוגים של בלוגרית שחושפת אישיות סדיסטית, טאלנט שרוצה להאמין שדרכו לפיסגה רצופה חויות אנאליות, בחור שמפתח יחסי סאדו-מאזו עם שכנתו ניצולת השואה, ולסיום, שדרנית רדיו שרוצה לרחוץ באמבט מלא חמלה. או חמאה. מה שיפתור את בדידותה יותר מהר.
האנסמבל הצנוע כולל את יובל אברמוביץ' ("סאלח שבתי", "השיר שלנו", "השמינייה"), אפרת ארנון ("ותו לא"), איציק גולן ונתלי פינשטיין ("היי יפה", "חלום ליל קיץ", אנסמבל רינה ירושלמי) ועושה שימוש מינימלי בתפאורה: ארבעה כיסאות וגונג שמנתקים את השחקנים מהעולם שבחוץ ועם זאת ממקמים אותם במרכזה של דרמה אנושית. לאורך שעה, מונולוג רודף מונולוג ותחושת חוסר התוחלת מתחדדת ככל שעובר הזמן. הפרופיל של דור ה-Y כפי שהוא מצטייר מהמחזה הוא פרופיל מנותק, ללא אידאלים, מבולבל, חסר אוריינטציה מוסרית ומיואש. זהות ואינטימיות הן עבורו בגדר שמועה ויחסים הם רצף של עוגמות נפש.
על אף ש"שופרא" נראית לעיתים כמו תרגיל אימפרוביזציה בחוג לתיאטרון, השחקנים, ללא יוצא מן הכלל, מגישים משחק טוטאלי ואמין, ככל שהסיטואציות מאפשרות זאת. והן לא. ההצגה מורכבת ממונולוגים אקסהבציוניסטים ורצופי גסויות של חבורת תמהונים שאמורה לייצג דור שלם, אבל במקרה הטוב משקפת את חייהם של כמה תל אביבים שלקחו את הבדידות הקיומית יותר מדי ברצינות.
"שופרא" מציבה מראה גדולה ואכזרית מול המציאות העגומה, אבל זו מראה מוגזמת וגרוטסקית, שלא מתעלה מרמת הקוריוז ולא מציעה התבוננות אמיתית. זה מצחיק לעיתים, אבל לא מהסיבות הנכונות. כן, כולנו מדברים בצ'טים, חברים ב-
TheMarker Cafe (או ברשת חברתית וירטואלית אחרת) ובגיל 30 עוד שואלים את עצמנו מה נעשה כשנהיה גדולים. ובכל זאת האם באמת נהיה מוכנים לעשות ה-כ-ל כדי להיחלץ מהבדידות?
