|   15:07:40
דלג
  שרון מגנזי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
שילוב בין חקר מקרא בצורה הביקורתית והמדעית ביותר שיש ובין ארכיאולוגיה
גישה ביקורתית בחקר היסטוריית המקרא

שיח עם ארכיאולוג

"המחברים של התיאורים המקראיים אף פעם לא התיימרו לשקף מציאות היסטורית. זו פרשנות של ההיסטוריה כדי להעביר מסרים בהווה לקהל הקוראים ולהסביר להם מדוע הדברים קרו, ובעיקר - איך הם צריכים להתנהג היום". הפרופסור עודד ליפשיץ, חוקר היסטוריה וארכיאולוגיה של א"י, ראש המכון לארכיאולוגיה ותרבות המזרח הקדום באוניברסיטת ת"א, פורס את משנתו על הגישה הביקורתית בבחינת הממצאים הארכיאולוגיים בפרשנות למקרא ולהיסטוריה המקראית
21/07/2020  |   שרון מגנזי   |   כתבות   |   כתבות פרופיל   |   תגובות

אדוני הארץ
כשאנו מסתכלים על כל התקופות של ההיסטוריה המקראית - בית ראשון, חורבן בית ראשון, גלות בבל ואז שיבת ציון ומתחילה תקופת בית שני - אנו מבינים שעורכים ומחברים יצרו כאן מעין 'מגירות' מסודרות שבעזרתן הן יצרו את הרצף ההיסטורי. ברגע שמסתכלים על הדברים באופן ביקורתי ומחברים אותם להיסטוריה ולמקרא, מבינים שהמסגרות התקופתיות הללו נוצרו באופן מלאכותי בשם אידיאולוגיה של קבוצה מוגדרת מאוד של יהודים, ככל הנראה בימי גלות בבל ובימי שיבת ציון (התקופה הפרסית). המסר שלהם היה ברור מאוד: 'אנחנו אדוני הארץ והארץ היא שלנו'

המסע האקדמי של הפרופסור עודד ליפשיץ היה רובו ככולו באוניברסיטת תל אביב, בליווי המנטור שלו - ההיסטוריון המקראי, הפרופסור נדב נאמן. ליפשיץ פיתח את תחום המחקר של ההיסטוריה המקראית מנקודת מבט ביקורתית, ומעניק את החותמת שלו לדור השלישי של הסטודנטים שממשיך לנוע קדימה. אוניברסיטת תל אביב, לדבריו, נחשבת כיום למרכז החשוב בעולם, של היסטוריה מקראית שמשלבת מקרא וארכיאולוגיה.

ליפשיץ מסביר: "המסגרת המחקרית שלנו, משלבת בין חקר מקרא בצורה הביקורתית והמדעית ביותר שיש ובין ארכיאולוגיה. התחום בו אנו מתמקדים, שהוא נושא מחקר בינלאומי, עיקרו תולדות ישראל הקדום, שמגיעים ללמוד ולחקור אותו סטודנטים מכל העולם. רוב המוסדות האקדמיים ברחבי העולם, מציעים לימודי תיאולוגיה, שבמסגרתם לומדים חקר מקרא, או התחום של ארכיאולוגיה אנתרופולוגיה, שבמסגרתם לומדים את התרבות החומרית, כולל חפירות ארכיאולוגיות ועוד. אבל אין מקום שמאפשר את המחקר המסוים בתחום הזה, כמו אצלנו. במכון שלנו יש את לימודי הפרהיסטוריה, את מחקר התרבויות של האלף השני והשלישי בתקופת הכנענים, וכן את חקר התקופות ההלניסטית-רומית של החפירות המאוחרות יותר".

מהי שיטת 'אסכולת תל אביב' בחקר ההיסטוריה של תקופת המקרא?

ליפשיץ: "אסכולת תל אביב היא שיטת מחקר בהיסטוריה של תקופת המקרא, אשר פותחה באוניברסיטת תל אביב. הרעיון העיקרי הוא להפריד בין מחקר ביקורתי של הטקסט המקראי לבין פרשנות ביקורתית של הממצאים הארכאולוגיים. בדרך זו נוצרות שתי תמונות היסטוריות נפרדות ובלתי תלויות. תמונה היסטורית אחת מבוססת אך ורק על חקר המקרא ותמונה היסטורית שנייה מבוססת אך ורק על הארכיאולוגיה, כאשר הסיפור המקראי לא משפיע על הפרשנות של הממצא הארכיאולוגי והסיפור הארכיאולוגי לא משפיע על פרשנות התיאורים המקראיים.

"רק לאחר ששתי התמונות ההיסטוריות הנפרדות עומדות על רגליהן, נוספים למחקר גורמים נוספים, כמו המידע שעולה מכתובת עתיקות, מממצאים ארכאולוגיים מאזורים אחרים ומשחזורים כלליים של ההיסטוריה הקדומה. החוקרים מנסים ליצור תמונה מקיפה, תוך שהם יכולים גם לחזור מהשחזור הארכאולוגי לתיאורים המקראיים וההפך, ולשאול שאלות שלא היה אפשר לשאול עד לרגע זה, כגון מדוע התיאורים המקראיים נכתבו כפי שהם נכתבו ומתי? מי כתב אותם, איפה ולאיזה קהל יעד הם נועדו?

"באמצעות השילוב בין המקרא והארכאולוגיה, מגיעים החידושים הנהדרים באמת. חפרנו שנים רבות בקיבוץ רמת רחל, למשל, ובתל עזקה, הידוע כמקום הקרב בין דוד וגולית. בכל אחת מהחפירות והמחקרים שלנו, אנו לא מגיעים רק לשם למידה של התרבות החומרית, תהליכי ההתיישבות ושלבי ההתפתחות, הבנייה, החורבן והנטישה, אלא מגיעים כדי לחבר זאת להיסטוריה".

חיבור להיסטוריה - חפירות רמת רחל

האליטות של בית דוד
"הראייה הביקורתית מאפשרת להבין שהארמון המפואר שהוקם ברמת רחל, משמעותו היא שהאימפריות שולטות פה. בירושלים יושבות האליטות של בית דוד הכוהנים והם יכולים לחיות באוטונומיה שניתנה להם, לפתח את היהדות ואת המסורת והפולחן, להתעלם מהאימפריות שנמצאות 3 ק"מ מצדן. זו גם הסיבה שהמקרא יספר את הסיפור של התקופה כפי שנוח להם, אבל לא בהכרח ישקף את המציאות"

כיצד הדברים עובדים בפועל במחקר הביקורתי הזה, בחיבור להיסטוריה?

ליפשיץ: "יש לכך דוגמאות רבות, הן מהצד שהתבסס על חקר המקרא והן מהצד של המחקרים שהחלו בחפירות ארכאולוגיות, אבל נדמה לי שהחפירות שערכנו לאורך עשר שנים באתר הנהדר שליד קיבוץ רמת רחל יכול להיות דוגמה נהדרת. בחפירות שנערכו במקום, זמן רב בטרם הגענו אנו, מצאו ארמון שנחשב למפואר ביותר באזור ירושלים ובהרי יהודה בכלל. הארמון נחשף לראשונה בזמן שהוקם הקיבוץ בשנות השלושים של המאה שעברה, והמשך החשיפה היה בחפירות של יוחנן אהרוני במקום בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים. ההנחה הייתה שמדובר בארמון של מלכי יהודה. מה שאני מצאתי כשהגעתי לחפירות שם ביחד עם הצוות הגדול שעבד איתי, הוא מה שכינינו 'החידה של רמת רחל'. איך ייתכן שיש שם ארמון ששייך למלכי יהודה, שעה שרוב הממצאים שיש באתר הם בכלל מימי שיבת ציון, זמן רב אחרי שבית דוד כבר נעלם מההיסטוריה?

"בנוסף האתר של רמת רחל הוא הבירה העולמית של ידיות של קנקנים עם טביעות חותם, מקום זה ידוע כאתר הארכיאולוגי עם הריכוז הגדול ביותר של ידיות קנקנים נושאות טביעות חותם בעולם. כולל טביעות חותם 'פרטיות', בכתב עברי קדום עם שמות של אנשים, ככל הנראה פקידים בכירים בממלכת יהודה של ימי הבית הראשון. על קנקנים רבים הוטבעו אריות, מתקופת השלטון הבבלי ביהודה (תקופת גלות בבל) ועל המוני קנקנים הוטבע בכתב ארמי שם הפחווה 'יהוד' מהתקופה הפרסית, לעתים ביחד עם שם הפחה ועם התואר שלו. התהליך נמשך כ-600 שנה עד לערב ימי החשמונאים, אז נמצאו במקום גם טביעות עם ציור של מחומש שבין צלעותיו שם הבירה 'ירושלים'".

מה ההבנות שעלו בעקבות ממצאי החפירות שלכם ברמת רחל?

ליפשיץ: "מכל המחקרים והחפירות, שהתפרסמו בספרים ובמאמרים רבים, הסקנו שהמקום הזה לא הוקם על-ידי מלכי יהודה ולא התקיים כמרכז של הממלכה, כפי שסברו עד אז. ברגע שמניחים את הממצאים על הקשר ההיסטורי הרצוף, מגיעה ההבנה שאנו צריכים לראות את הדברים קצת אחרת. מרגע שיהודה השתעבדה לאשור (בימי אחז וחזקיהו בסוף המאה השמינית לפנה"ס) נבנה המקום כמרכז יהודאי בחסות האימפריה לצורך איסוף התוצרת החקלאית שבעזרתה שילמו מיסים. אספו את מה שיהודה יכולה לייצר, שמן ויין (ואולי גם תמד - שיכר דבש - כפי שמצאנו בחלק מהקנקנים שנחפרו במקום), שהמירה אותם למתכות יקרות, שאותן העלתה כמס שנתי לאימפריות ששלטו בה. כך זה נמשך במשך 600 שנה, כל עוד האימפריות שלטו ביהודה, ובלי קשר לשאלה אם יהודה הייתה ממלכה או פחווה, אם היה בירושלים מקדש או לא.

"לצד הנוכחות של האימפריות ברמת רחל, והפיקוח שלהן על מה שקורה בירושלים, התקיים קילומטרים ספורים משם השלטון היהודאי, נכתבו ספרי התנ"ך, התעצבה היהדות, הפולחן והדת, כל זאת בהפרדה מאוד מוגדרת בין הקיום היהודאי בירושלים לבין השלטון האימפריאלי ברמת רחל".

המקרא מספר את הסיפור 'איך שנוח לו'?

ליפשיץ: "כשאנו מסתכלים על כל התקופות של ההיסטוריה המקראית - בית ראשון, חורבן בית ראשון, גלות בבל ואז שיבת ציון ומתחילה תקופת בית שני - אנו מבינים שעורכים ומחברים יצרו כאן מעין 'מגירות' מסודרות שבעזרתן הן יצרו את הרצף ההיסטורי. ברגע שמסתכלים על הדברים באופן ביקורתי ומחברים אותם להיסטוריה ולמקרא, מבינים שהמסגרות התקופתיות הללו נוצרו באופן מלאכותי בשם אידיאולוגיה של קבוצה מוגדרת מאוד של יהודים, ככל הנראה בימי גלות בבל ובימי שיבת ציון (התקופה הפרסית). המסר שלהם היה ברור מאוד: 'אנחנו אדוני הארץ והארץ היא שלנו, אנחנו אלה שיצאנו לגלות לאחר החורבן, וכשלא היינו פה הארץ נותרה ריקה. שבנו כעת לארץ שחיכתה לנו, והיא שלנו. לנו יש את הזכות עליה'".

"הראייה הביקורתית מאפשרת להבין שהארמון המפואר שהוקם ברמת רחל, משמעותו היא שהאימפריות שולטות פה. בירושלים יושבות האליטות של בית דוד הכוהנים והם יכולים לחיות באוטונומיה שניתנה להם, לפתח את היהדות ואת המסורת והפולחן, להתעלם מהאימפריות שנמצאות 3 ק"מ מצדן. זו גם הסיבה שהמקרא יספר את הסיפור של התקופה כפי שנוח להם, אבל לא בהכרח ישקף את המציאות".

פרשנות של ההיסטוריה

כלי למסר
התיאורים המקראיים לא נועדו לשקף מציאות היסטורית אלא להשתמש בהיסטוריה כדי להעביר מסרים רעיוניים, דתיים ופוליטיים של קבוצות מוגדרות, בזמנים מוגדרים ומתוך אידיאולוגיות מוגדרות

כדוגמה אקטואלית לטכניקה ההיסטורית הזאת של 'עיצוב ההיסטוריה' כדי לשרת אידיאולוגיה או אמונה, נותן ליפשיץ את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בה נעשה שימוש בטכניקה הזאת לבניית האידיאה הציונית. הכרזת העצמאות נפתחת במשפט: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית". גם במסמך הזה, מסביר ליפשיץ, מגדירים עצמם השבים כמי שנוצרו והתקיימו בארץ עד לחורבן ולגלות, מתארים את ה'ארץ הריקה', שנותרה כך 2,000 שנה, ומבססים במסמך זה את הזכות שלהם לחזור לארץ ישראל ולכונן בה מדינה "בתוקף זכותנו ההיסטורית". אפשר להבין, מסיק ליפשיץ, מדוע במסמך זה אין התייחסות למציאות קיומם של אחרים בארץ במהלך 2,000 השנים הללו, ולעומת זאת, ניתן דגש גדול על כך שהיהודים זכרו במשך כל שנות הגולה את חורבן המקדש ורצו לשוב לירושלים, על השואה ועל ההבטחות שניתנו ליהודים מצד הבריטים.

התיאורים המקראיים, אם כן, אינם משקפים מציאות היסטורית.

ליפשיץ: "בדיוק. הם לא נועדו לשקף מציאות היסטורית אלא להשתמש בהיסטוריה כדי להעביר מסרים רעיוניים, דתיים ופוליטיים של קבוצות מוגדרות, בזמנים מוגדרים ומתוך אידיאולוגיות מוגדרות. המחברים של התיאורים המקראיים אף פעם לא התיימרו לשקף מציאות היסטורית, הם לא ניסו להיות היסטוריונים. גם הקוראים שלהם לא חשבו שהם קוראים היסטוריה 'נקייה'. זו פרשנות של ההיסטוריה כדי להעביר מסרים בהווה לקהל הקוראים ולהסביר להם מדוע הדברים קרו, איך הם יכולים ללמוד מההיסטוריה ובעיקר - איך הם צריכים להתנהג היום".

סיפורו של המקדש במוצא
[צילום: סשה פליט]

המקדש לא היה שונה
המקרא לא יספר הרי על צלמיות, אבל בחפירות במוצא, שנעשו סמוך למקדש בירושלים, מצאו מאות צלמיות חרס, רובן של נשים שופעות. ביניהן גם צלמיות של ראשי גברים שבהם קדחו חורים כדי להכניס קווצות שיער וליצור להם את הזקן. אנו מכירים צלמיות כאלה בכל המרחב של ארץ ישראל ובמקדשים אחרים. אנו מבינים שבשלב הזה, יהודה הייתה בתחילת ההתפתחות והמקדש לא היה שונה ממקדשים ומדתות שהיו בכל המרחב שמסביבנו

הסיפור של המחקר במוצא הוא דוגמה קלאסית לפרשנות היסטורית, כי היום אנו יודעים שבתקופה של דוד ושלמה, דוד הוא מי שכובש את ירושלים ומייסד את השושלת, מבהיר ליפשיץ. "הסיפור המקראי מספר ששלמה הוא זה שבנה את בית המקדש ולא דוד. מבחינת הארכיאולוגיה, אנו רואים, שבירושלים של ימי דוד ושלמה, חיים לא יותר מˉ250-150 בתי אב, וסביב ירושלים מאות בודדות של אנשים. ירושלים היא מעין מרכז הררי של אוכלוסייה די קטנה, שלא שלטה על טריטוריות גדולות. דוד מבסס את השלטון והשושלת ומתחיל לבסס את העיר. בשלב הבא, שלמה יכול כבר להתקדם לשלב בניית בית המקדש. בית המקדש שאנו מכירים בארכיאולוגיה, בכל מרחב סוריה וארץ ישראל, הוא מה שמכונה המקדש הסורי הקלאסי, שנמצא בכל רחבי המזרח הקדום".

מה היה הממצא המרעיש בחפירות במוצא?

ליפשיץ: "ב-2012 מצאה רשות העתיקות, במסגרת חפירות הצלה בתל מוצא, סמוך מאוד לירושלים, מבנה שאחר כך זוהה כמקדש. היום אנחנו ממשיכים לחפור במקום כחפירה מדעית של אוניברסיטת תל אביב, בהובלה שלי ביחד עם הדוקטורנטית שועה קיסלביץ, שבזמנו חפרה בחלק מחפירות ההצלה שנערכו לפני הקמת הגשר הגדול בסיבוב מוצא.

ליפשיץ: "המסקנות מהחפירה מרתקות, והפרשנות היא שבדומה לירושלים, בשלב הראשון מישהו מתחיל לחזק את מנהיגותו המקומית, על-ידי בניית שורת ממגורות אבן ענקיות יפהפיות, במרחב הכפר שלו, שנועדו לרכז את התוצרת של הדגנים שגידלו בעמק. בשלב הבא, נבנה מקדש שבמתכונתו ובגודלו הוא בדיוק כפי המתואר במקרא, על מקדש שלמה. אנו יודעים שהמקדש אכן נבנה בשלב השני, כיון שבחפירות נמצא שהוא 'יושב' על אחת הממגורות שנבנו קודם. ההבנה היא, שבדיוק כמו שעשה דוד בירושלים, יש מישהו שמבסס את מנהיגותו, בונה מקדש, שאף הוא משמש כעוד אמצעי של שליטה, כאשר הפולחן הוא חלק מהעניין. המקדש הזה דומה ביותר במבנה ובממצאים למקדש שלמה, עם מזבח להקרבת קורבנות, שולחן להנחת מנחות וכלי פולחן רבים".

מה ההבדלים בין המקדש בירושלים למקדש שנחשף בתל מוצא?

ליפשיץ: "בניגוד למקדש בירושלים, שהתיאורים המקראיים המאוחרים עליו הם כמובן תיאורים אידיאליסטיים, במקדש שנחשף במוצא, נמצאו צלמיות חרס וממצאים, כגון כנים של קטורת. המקרא לא יספר הרי על צלמיות, אבל בחפירות במוצא, שנעשו סמוך למקדש בירושלים, מצאו מאות צלמיות חרס, רובן של נשים שופעות. ביניהן גם צלמיות של ראשי גברים שבהם קדחו חורים כדי להכניס קווצות שיער וליצור להם את הזקן. אנו מכירים צלמיות כאלה בכל המרחב של ארץ ישראל ובמקדשים אחרים. אנו מבינים שבשלב הזה, יהודה הייתה בתחילת ההתפתחות והמקדש לא היה שונה ממקדשים ומדתות שהיו בכל המרחב שמסביבנו.

"המשמעות היא שהייחודיות וההבחנה בין היהודים והיהדות, לא הייתה קיימת בשלב הזה. למעשה, מדובר בתהליך ארוך מאוד של התפתחות וכשניגשים למקרא בגישה ביקורתית, מבינים שכך בעצם אמורים לחשוב עליו. התפיסה הזאת שהייתה יהדות בימי אברהם אבינו ומרגע זה לא השתנה דבר, מאז ניתנה התורה למשה בהר סיני, זאת תפיסה שאינה ביקורתית במהותה".

מה חשיבות הממצאים במקדש בתל מוצא על-פי הגישה הביקורתית במחקר הארכיאולוגי?

ליפשיץ: "יש לכך חשיבות בהבנת תקופת בית המקדש הראשון ובהשוואה בין הממצאים הארכיאולוגיים לבין המקרא. הדבר המפתיע, היה לגלות, שיש מקדש נוסף במוצא שדומה למקדש שלמה בירושלים ושלכל קבוצה של כמה מאות אנשים, יש את המקדש שלהם ואת אזור המחיה שלהם. כשמסתכלים על יהודה, כדוגמה לעניין זה, מבינים שהתפיסה המקראית על ממלכה שקיימת מאז ימי דוד, בשבט אחד מגובש, ששלט והתקיים בטריטוריה גדולה מבקעת באר שבע, דרך השפלה ודרום הרי יהודה ועד לחבל בנימין שמצפון לירושלים, היא לא באמת המציאות כפי שהייתה.

"בפועל היו קבוצות שבטיות קטנות כשלכל אחת יש את הטריטוריה שלה. הזמן שלקח למי ששלט בירושלים, דוד ושלמה, להתחיל להשתלט על אזור מוצא עם האוכלוסייה שהייתה שם עם המקדש שלה, מובילה לשאלה, מתי אותה אוכלוסייה שגרה במוצא נכנסת תחת השליטה של דוד ושלמה בירושלים? מתי חשים כוהני המקדש במוצא, שהמקדש בירושלים קשור גם אליהם ומקבלים את העליונות של הכוהנים והשליטים של המקדש בירושלים? שכן המקדש במוצא, ממשיך להתקיים, לכל אורך ימי הבית הראשון. ואם זה התהליך שהיה בין ירושלים ומוצא, אז מה נוכל להגיד על התהליך של התפשטות ממלכת ירושלים לשפלה?".

מיזם תל עזקה
צוות עזקה [צילום: בנימין זיצמן]

מסר שגוי של אחדות
התפישה ששבט יהודה נמצא בירושלים, בחברון ובתל עזקה וכולנו שבט אחד גדול ומלוכד, היא חלק מהתפישה המאוחרת, שמסתכלת על ההיסטוריה ואומרת 'ככה היינו רוצים שזה יהיה', מסר של אחדות שמעולם לא הייתה

מיזם תל עזקה, בהובלתו של ליפשיץ, הוא כיום ראש החץ של בחינת התפיסה הביקורתית בחיבור בין הארכיאולוגיה והמקרא. המטרה בחפירות בתל עזקה הייתה ללכת לגבול בין יהודה ובין הפלישתים, לבדוק כיצד המקום התנהל ומה הקשר של הכנענים למערכת הזאת, להבין את תקופת בית ראשון ושני. למיזם הייחודי הזה מגיעים מדי שנה מעל 100 מסטרנטים ודוקטורנטים מרחבי העולם: גרמניה, פולין, צ'כיה, ארה"ב ועוד, לצד הרבה ישראלים מהארץ. ליפשיץ מספר: "תל עזקה היא אתר השתמרות ובכל מקום בו אנו 'נוגעים' אנו מוצאים ממצאים. גם בקיץ הקרוב, לאחר שכל החפירות האחרות בוטלו, אנחנו מתעקשים לחפור ונהיה בשטח מסוף חודש יולי ועד לסוף חודש אוגוסט. המיזם של תל עזקה שיימשך עוד שנים רבות, מסייע להאיר חזק מאוד את השילוב של גישה ביקורתית בארכיאולוגיה עם המקרא".

ספר על הרקע ההיסטורי של אתר תל עזקה.

ליפשיץ: "החפירות שם מתקיימות כבר שנים רבות. האתר קיים כבר באלף השני כעיר גדולה של כנענים, שכבר בתקופת הברונזה התיכונה, סביב שנת 1800 לפנה"ס, הופכים חזקים מאוד, עם ביצורים אדירים, פולחן ומקדש כנעני שבו נמצאו אסטלות, מזבח, וגם פסל ברונזה של האל 'בעל', שנחשב לאל הכנעני הקדום. העיר מתקיימת על לאמצע המאה ה-12 לפנה"ס, בחלק מהתקופות עם קשרים הדוקים למצרים, ובשלב מסוים, לאחר הנסיגה המצרית מהאזור, העיר נחרבת. הפלישתים השולטים על הערים החזקות שמתפתחות ממערב לעזקה, ובראשן עקרון וגת, לא מאפשרים לאוכלוסיית עזקה לחזור ולהתיישב בראש התל, וככל הנראה הם מתקיימים ביישובים קטנים שהתפתחו באזור.

"אני לא שולל את האפשרות שאתרים קטנים שנחפרו באזור רמת בית שמש, וביניהם גם המצודה המבוצרת ב'חירבת קיאפה', מעידים על ניסיונות ההתיישבות של תושבי עזקה לשעבר. בכל מקרה, האוכלוסייה הכנענית הזו נלכדת ככל הנראה במעין כיס אורכי לאורך השפלה, בין הערים של הפלישתים ממערב להם ובין ההתחזקות של הקבוצות ההרריות - החברונים והירושלמים היושבים ממזרח".

מתי מתרחשת חזרה של התיישבות כנענית בראש תל עזקה?

ליפשיץ: "על-פי הסיפור המקראי, שתואם גם לממצאים הארכאולוגיים שהתגלו בתל א-צאפי (גת), מיד לאחר שחזאל מלך ארם דמשק החריב את גת, העיר הפלישתית החזקה ביותר, יש עדות לחזרה של התיישבות כנענית בראש תל עזקה. מעניין לראות שהגל הראשון של ההתיישבות בתל עזקה, כולל את אותם מנהגים שהיו מוכרים אצל הכנענים שנטשו את המקום 300 שנה קודם לכן. רק בשלב השני מתבססת במקום העיר שנמצאת בקשרים הדוקים, ואולי אפילו בשליטה ישירה של מלך יהודה, ככל הנראה יהואש. זו הפעם הראשונה שיהודה שולטת במרחב, ומסביבות 800 לפני הספירה ועד 700 לפני הספירה, חבל הארץ בה נמצאות תל עזקה ושאר ערי השפלה, מבית שמש ועד לכיש ועוד דרומה משם, הופך להיות שפלת יהודה. בפעם הראשונה מישהו קורא לאזור שפלת יהודה ולשימוש במילה שפלה יש משמעות, שכן היא מתארת מקום נמוך בפי אלו שחיים בגובה. זהו ביטוי להרחבת השלטון של יהודה על קבוצות שבטיות שנמצאות סביבה, לאורך קו השפלה".

מה החידוש המחקרי שלכם בחפירות תל עזקה?

ליפשיץ: "החידוש הגדול שאנו מובילים במסגרת המחקר שלנו, הוא שהמציאות שם הייתה מציאות של שברירים של קבוצות, שאף פעם לא היו חלק מאיזה עם אחד או יהודה אחת גדולה. התפישה ששבט יהודה נמצא בירושלים, בחברון ובתל עזקה וכולנו שבט אחד גדול ומלוכד, היא חלק מהתפישה המאוחרת, שמסתכלת על ההיסטוריה ואומרת 'ככה היינו רוצים שזה יהיה', מסר של אחדות שמעולם לא הייתה. כך שהמקרא, דווקא מעלים או מטשטש את כל המשותף בין יהודה ובין העמים שמסביב, במגוון אלמנטים תרבותיים שהם דומים מאוד, כי המטרה היא לייחד ולבדל את יהודה מול השאר".

חוקרות חופרות

ערב רב
מעבדת המחקר שלי היא ערב רב של תרבויות ומוצאים, וזה יוצר פסיפס מחקרי מופלא. בחפירות שאני מנהל, יש לי מנהל שטח בשם יוזף בריפה, שהוא כומר קתולי ישועי וד"ר לארכאולוגיה שמוצאו ממלטה וכבר שנים רבות מצטרף מדי שנה, עם קבוצה אחרת לחפירות עם כמרים מהמסדר הישועי. הוא מנהל שטח יחד עם השותף שלי, מנפרד אומינג, שהוא כומר פרוטסטנטי גרמני, פרופסור למקרא באוניברסיטת היידלברג שמגיע כל שנה עם כעשרים פרחי כמורה פרוטסטנטיים מגרמניה. הסטודנט שחוקר עמם, כאמל מוראד, הוא דרוזי, וביחד איתם עובדים סטודנטים מהתוכנית הבינלאומית (סינים, אמריקנים, רוסים ועוד), קבוצה של תאולוגים צ'כים מאוניברסיטת צ'ארלס בפראג ביחד עם עשרות סטודנטים וחוקרים ישראלים

במעבדת המחקר של ליפשיץ רוחש צוות דוקטורנטיות מדהימות ונחושות, ומטרתו של ליפשיץ היא לקדם ולפתח נשים במחקר הזה. בתום הדוקטורט, הוא מספר, יש בעיה קשה מאוד לנשים חוקרות ארכיאולוגיות שיוצאות לשטח, להמשיך בתחום. החפירות דורשות היעדרות של שבועות מהבית וגם גיוס כספים, לכן רוב הארכיאולוגים המנהלים מיזמים בשטח הם גברים. לעומת זאת, אצל ליפשיץ המציאות שונה, רוב הנשים בקבוצת המחקר שלו הן המנהלות בשטח ורובן גדלות ומתפתחות בתחום. זאת לא אמירה בעלמא, שכן כאשר שתיים מהסטודנטיות שלו ילדו בשנתיים האחרונות, החפירות בשטח פסקו עד לשובן מחופשת הלידה. הן מקבלות מימון לטיפול בתינוקות, בה בעת שהן קמות בארבע או בחמש לפנות בוקר, יוצאות לחפירה בשטח וממשיכות במחקר.

מה מייחד את המעבדה שלך?

ליפשיץ: "מעבדת המחקר שלי היא ערב רב של תרבויות ומוצאים, וזה יוצר פסיפס מחקרי מופלא. בחפירות שאני מנהל, יש לי מנהל שטח בשם יוזף בריפה, שהוא כומר קתולי ישועי וד"ר לארכאולוגיה שמוצאו ממלטה וכבר שנים רבות מצטרף מדי שנה, עם קבוצה אחרת לחפירות עם כמרים מהמסדר הישועי. הוא מנהל שטח יחד עם השותף שלי, מנפרד אומינג, שהוא כומר פרוטסטנטי גרמני, פרופסור למקרא באוניברסיטת היידלברג שמגיע כל שנה עם כעשרים פרחי כמורה פרוטסטנטיים מגרמניה. הסטודנט שחוקר עמם, כאמל מוראד, הוא דרוזי, וביחד איתם עובדים סטודנטים מהתוכנית הבינלאומית (סינים, אמריקנים, רוסים ועוד), קבוצה של תאולוגים צ'כים מאוניברסיטת צ'ארלס בפראג ביחד עם עשרות סטודנטים וחוקרים ישראלים".

יש חשיבות לפסיפס התרבותי הזה של תרבויות ומוצאים לאור התפישה הביקורתית במחקר?

ליפשיץ: "הגרמנים הפרוטסטנטים מניעים את הזרם הביקורתי כלפי הטקסט המקראי. הם מבינים לאט-לאט שהקשר של גישה ביקורתית בארכיאולוגיה לחקר מקרא הוא בעל חשיבות מכרעת. החוקרים הגרמנים הם השותפים הכי טובים שלנו. קרנות המחקר הגרמניות הן הגדולות והחזקות ביותר, וזה נושא לא פחות חשוב. הם גם הרבה יותר פרו ישראלים מהבריטים או הסקנדינביים, למשל, שקשה להם ההגעה לארץ ושיתוף הפעולה איתנו. אנו נוהגים לומר, בקריצה הומוריסטית, שהשפה הגרמנית, היא השפה השמית הכי חשובה אחרי השפה העברית, כי המון מאמרים וטקסטים במחקר הארכיאולוגי נכתבים בגרמנית".

מדעים בארכאולוגיה
[צילום: בנימין זיצמן]

חקר אקלים קדום
יש לנו חוקרת שחוקרת אבקה של פרחים שאנחנו מזהים בארכיאולוגיה, ולפי זה אנו יכולים לזהות ולדעת מה היה מזג האוויר, ואילו צמחים גדלו ומה אנשים אכלו, בתקופות שונות

במגמת ההתפתחות של תחום המחקר בארכאולוגיה, היכן נכנס המדע?

ליפשיץ: "אנו מפתחים יותר ויותר את הנושא של מדעים בארכיאולוגיה, נושא שמתחבר לארכיאולוגיה בשטח ולמקרא, מעבדות המחקר שלנו הן יוצאות דופן ומעניקות למחקר תנופה משמעותית. אנו חוקרים, למשל, אקלים קדום. יש לנו חוקרת שחוקרת אבקה של פרחים שאנחנו מזהים בארכיאולוגיה, ולפי זה אנו יכולים לזהות ולדעת מה היה מזג האוויר, ואילו צמחים גדלו ומה אנשים אכלו, בתקופות שונות. אוספים את עצמות בעלי החיים במעבדות של ארכיאו-זאולוגיה וסריקות בתלת ממד. בכל הקשור למגנטיזם, תחום הנלמד רק במאה השנים האחרונות, יש לנו מעבדה של פלאומגנטיזם, בשיתוף עם מעבדה באוניברסיטה העברית. בתוך כדור-הארץ יש הרבה ברזל נוזלי שמסתובב ויוצר את הצפון והדרום. כלומר, לכל חומר יש את הכיוון המגנטי שלו ואת הערך המגנטי שלו. זהו דבר מדיד שזז כל הזמן. חומר שנשרף בטמפרטורה גבוהה, כגון כלי חרס, מתקרר לאחר מכן ומקפיא את התכונות הפלאומגנטיות שלו.

"חוקר יכול למדוד בכלי חרס שנשרף בשנת 700 לפני הספירה, את התכונות המגנטיות שלו ולהעיד מה היה הערך המגנטי באותה תקופה. בשלב הבא יהיה אולי מכשיר מדידה קטן שבאמצעותו אוכל למדוד כל כלי חרס שאמצא ולתארך אותו. עבור החוקרים, זה מאפשר לבנות גרף שלם שמראה מה היה המגנטיזם בעולם, מתקופות עתיקות מאוד ועד היום, לראות ולהבין את התנועות. זה חשוב, למעשה, גם למדע וגם לארכיאולוגיה".

אם עד לפני עשרים שנה, הארכיאולוגיה הייתה 'גבר עומד בשטח' וסטודנטים שמחפשים ממצאים והוא אומר להם מה לעשות, היום זה צוות אדיר של אנשים, לא מעט נשים, שמגיע לשטח עם כל הכוח המדעי והשאלות שלו. "אשתי היא פסיכואנליטיקאית במקצועה ומדי פעם היא מצטרפת לחפירות, אבל דווקא כדי לקבל קצת שקט ושיפסיקו 'לחפור' לה".

בסדרת הרצאות הקטור [צילום: עמיקם שוב]
תאריך:  21/07/2020   |   עודכן:  21/07/2020
שרון מגנזי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
שיח עם ארכיאולוג
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
בן נאמן
21/07/20 17:27
 
עוד סתם אחד
21/07/20 21:53
2
מאוד ברורה
28/07/20 16:24
3
מדמוני אסף
1/08/20 12:40
4
עוד סתם אחד
1/08/20 14:58
5
ירושלמי
2/08/20 20:23
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אתם יודעים מיהם נושיו של אליעזר פישמן? אתם, אני, כולנו. כאשר קרסו עסקיו של פישמן לפני ארבע שנים, הסתכמו חובותיו ב-4 מיליארד שקל. למרבה ההפתעה, רשימת הנושים הייתה קצרה מאוד: רשות המיסים (שפתחה את ההליך נגדו) והבנקים. זהו. לבית המשפט לא הגיעו עובדים מקופחים או ספקים זועמים.
21/07/2020  |  איתמר לוין  |   כתבות
המדינה מכרה את עקרונות היסוד של הענישה הפלילית בנוגע לבר רפאלי. זו המסקנה העולה מטיעוניה לעונש (יום ב', 20.7.20): מאחר שהדוגמנית שילמה את המיסים מהם התחמקה במשך שנים והוסיפה קנס - היא לא תלך לכלא. אה, כן, וגם יש לה שלושה ילדים שאחד מהם בן כמה חודשים.
20/07/2020  |  איתמר לוין  |   כתבות
אירופה לא נחה בעת משבר הקורונה. לאחרונה קיבל בית הדין הגבוה לצדק במדינות האיחוד החלטה דרמטית, הפוסלת את ההסדר שהתקבל להעברת מידע מאירופה לארה"ב וטרף את הקלפים ביחסי הצדדים ביחס להעברת מידע אישי.
20/07/2020  |  עו"ד דן חי  |   כתבות
"מצד אחד, היא אוהבת אותו. מצד שני, הוא פורק עול" - מתחבט בקול טוביה החולב, גיבור המחזה "כנר על הגג", כאשר עוד אחת מבנותיו מביאה לו חתן שממש אינו נראה בעיניו. התלבטויות כאלו מלוות אותנו יום-יום, וגם העוסקים בתקשורת אינם פטורים מהן.
20/07/2020  |  איתמר לוין  |   כתבות
משל חסידי מספר על אדם אשר תעה ביער ולא הצליח למצוא את דרכו אל מחוץ לו. לאחר ימים של נדודים, נתקל אותו אדם באיש אחר שבא מולו. רץ אליו בשמחה ושאל בקול שכולו תקווה: האם אתה יודע מהי הדרך החוצה? השיב לו השני: לא, אבל אני מכיר דרכים שגויות אחדות ואתה מכיר דרכים שגויות אחרות, ויחדיו נוכל למצוא ביתר קלות את הדרך הנכונה.
19/07/2020  |  איתמר לוין  |   כתבות
הריקוד המדעי של נטלי  /  שרון מגנזי
איש העטלף  /  שרון מגנזי
מדענית מחפשת משמעות  /  שרון מגנזי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il