יתרונו המוצק של ג'ו ביידן במרוץ לבית הלבן אינו מראה שום סימני היחלשות. בתחילת השבוע עמד יתרונו על 15%, ובממוצע הסקרים של החודש האחרון יתרונו הממוצע הוא כמעט דו-ספרתי. הפעם האחרונה בה היה למועמד יתרון שכזה, היה כאשר ביל קלינטון עמד להביס את בוב דול ב-1996 – מזכיר ניו-יורק טיימס.

לאחר 25 שנה של בחירות צמודות, קל להניח שפער גדול שכזה לא יישאר לאורך זמן בזירה הפוליטית האמריקנית המקוטבת. רק ברק אובמה הצליח לנצח ב-2008 בהפרש של יותר מ-3.9% במניין הקולות; ביתר המקרים היתרון הגדול בסקרים היה קצר-ימים. אבל כאשר היתרון הזה של ביידן נכנס לחודש השני שלו, קשה יותר להניח שמדובר בסתם מגמה רגעית. ייתכן שהיתרון שלו שונה לא רק בגודלו ובאורכו, אלא גם בטבעו. ייתכן שהחלוקה הפוליטית הלאומית נשברה, לפחות כרגע, בגלל דבר אחד: טיפולו של דונלד טראמפ בקורונה.

נותרו יותר משלושה חודשים עד הבחירות – הרבה זמן כדי שיתחולל שינוי לטובתו של טראמפ. די בכך שלטראמפ יהיה יתרון קטן במדינות המפתח כדי לגרום למרוץ להיות צמוד יותר. אבל ייתכן שהמרוץ לא יהיה צמוד יותר בלא שינויים עמוקים יותר בדינמיקה שלו. נצחונו של אובמה ב-2008 שיקף את המשבר הפיננסי של אותה שנה. בהתמודדויות אחרות, הסקרים משקפים אירועים רגעיים ולאחר מכן חוזרים לנורמליות – אירועים כמו ועידות המפלגות או המחלוקות סביב טראמפ ב-2016. משבר גדול איננו אירוע רגעי.

עדיין יש אפשרות שהצניחה של טראמפ כעת היא רק גרסה נרחבת יותר של תחושות הנובעים מהחדשות. אין ספק שהוא סבל מגל של כיסוי שלילי, בעיקר סביב הקורונה. במקביל, ביידן נמנע מאור הזרקורים. אם הוא יהפוך למוקד של המרוץ והפרסומים השליליים סביב טראמפ ייפסקו, הסקרים עשויים לחזור להיכן שהיו לפני חודשיים-שלושה – מרוץ הרבה יותר צמוד.

האפשרות האחרת היא שיתרונו של ביידן דומה לזה של אובמה (ושלו) ב-2008. אם כך הוא, הרי שאין המדובר בתוצאה של מעגל החדשות, אלא בשינוי יסודי בדינמיקה הפוליטית של ארה"ב: אז – הכלכלה; היום – הקורונה. עוד יותר מאשר המשבר הפיננסי, הקורונה היא הנושא המרכזי בחיי היום-יום האמריקניים. היא מציבה סיכון מיידי לבריאותם של האמריקנים והמאבק בה שינה לרעה בצורה משמעותית את מצבם הכלכלי. זהו מקרה נדיר בו נושא שאיננו הכלכלה תופס את המקום הראשון בשיקוליהם של הבוחרים, האומרים לסוקרים שהם מעדיפים את הכלת הנגיף על פני פתיחה מחדש של המשק.

במובן הזה, סבור הטיימס, למאבק בקורונה יש אפשרות להגדיר את הזירה הפוליטית כמו מאבק צבאי: הבוחרים מוכנים לשלם מחיר כלכלי למען הניצחון. מבחינתו של טראמפ, הקורונה העניקה הזדמנות למנהיגות נשיאותית בלתי מפלגתית, בנושא המתעלה מעל החלוקה הפוליטית המסורתית. אפילו שיעור התמותה הגבוה לא היה בהכרח בעיה; מושל ניו-יורק, אנדרו קומו, זוכה לפופולריות שיא למרות רבבות המתים במדינה.

במקביל, משבר גדול טומן בחובו גם סכנות פוליטיות. הוא מחדד את חילוקי הדעות הקיימים, ואם הציבור מאבד ביטחון במנהיגיו – זה עלול להיות סוף הקריירה שלהם. הקורונה איננה מלחמה, אך הפוליטיקה שלה נראית פשוטה: זהו הנושא המרכזי בחיי האמריקנים, ובקרב הבוחרים יש רוב מוחץ בעל דעה שלילית על תפקודו של טראמפ. שיעור התמיכה בו בקרב בוחרים רשומים צנח לסביבות ה-40%, והסקרים מול ביידן משקפים זאת. סקרים מצביעים שוב ושוב על קשר ישיר בין טיפולו של טראמפ בקורונה, ההערכה מי מבין המועמדים יעשה עבודה טובה יותר בנושא ומגמות ההצבעה. הקשר הזה ברור יותר מכל נושא אחר במערכות הבחירות האחרונות.

אם הקורונה היא הבעיה של טראמפ, אומר הטיימס, האתגר שלו ברור: המספרים שלו ימשיכו להיות נמוכים כל עוד הקורונה היא הנושא המרכזי וכל עוד הבוחרים סבורים שהוא מטפל בה בצורה כושלת. שינוי בסיקור החדשותי אינו סביר וגם לא יועיל, שכן גל הידיעות השליליות הוא שיקוף מצבה האמיתי של ארה"ב. סיכוייו של טראמפ לשיפור במעמדו תלויים בגישה חיובית יותר של הבוחרים לגבי טיפולו במגיפה, או בכך שהיא תחדל להיות כה חשובה מבחינתם. כלל לא ברור שאחד משניהם יתרחש בחודשים שנותרו.