"אני מונח בתיק"

השופט: הרשם הבכיר אבנר יפתח, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שלישי, 23.6.2020, שעה 15:00

הנושא: תביעות קטנות


"בוקר טוב, צהריים טובים, כל אחד מתי שהוא התעורר", נכנס הרשם הבכיר אבנר יפרח לאולם. בתיק הראשון התייצבו רק התובעת ובתה, אבל הנתבעת שלחה הודעה בה היא מבקשת לדחות את הדיון או לתת פסק דין בהעדר הגנה.

"קראתי את התיק היטב. היא אומרת שהיא מודה בחוב, הבנתי שאתם קרובי משפחה רחוקים. היא רק מבקשת שתתנו לה פריסה. אני רוצה להסביר לך. אני מאוד מונח בתיק. היא מודה שהיא חייבת לך את הכסף. הדבר היחיד היא ביקשה: תעשו לי פריסה. אני אתן לך את הכסף. בואו ננסה לפרוס את זה", מסביר יפרח.

בתה של התובעת אומרת שהנתבעת כבר שש שנים לא עומדת בפריסה קודמת. ליפרח יש פתרון: "ברגע שאני נותן פסק דין, את יכולה ללכת להוצאה לפועל והיא לא יכולה להתחמק מזה. אני רוצה לעזור לך. בואו נפרוס לה את זה ל-1,500 שקל לחודש, ואם יהיו לה שלושה פיגורים - תוכלי ללכת להוצאה לפועל ולהעמיד את הכל לפרעון מיידי. בסך-הכל את תקבלי את הכסף. בסך-הכל אתם משפחה והיא [הנתבעת] נראית אישה הגונה. היא ביקשה [תשלומים חודשיים של] 1,000 שקל, זה נראה לי נמוך".

השתיים מסכימות ויפרח מסביר באורך רוח: "אני רושם את זה פה. אני אומר בשמכן את מה שסיכמנו ואז אני כותב את פסק הדין. תביאי לה את פסק הדין, תתאמו ביניכם [את התשלומים]". התובעת: "היא לא עונה". יפרח: "אני אורה למזכירות לשלוח לה בדואר רשום. אני גם מציע שתנסו לדבר איתה בטלפון". יפרח מפגין את אותה סבלנות כלפי הקלדנית ונותן לתובעת את פסק הדין: "יש שאלות? הכל היה בסדר? שיהיה לכם כל טוב, תמשיכו ליהנות מהחיים. רק תראו בבקשה אם יש עוד אנשים בחוץ, תקראו להם, שנתקדם הלאה".

"ננסה לפתור את העניין"

אי אפשר להתקדם מיד, כי לא הגיעו צדדים, אך ב-15:30 אפשר להמשיך. "באת עם אבא?", פונה יפרח לתובע. "אני זוכר שאמרת שהיית עם אבא בחנות. אתה רואה? קראתי הכל ואני זוכר את התיק שלך היטב. אנחנו ננהל איזה שיח קצר מחוץ לפרוטוקול". כעת מדובר בצעיר שקנה מחשב נייד, והטוען שהחברה המוכרת הטעתה אותו וניסתה לגבות מחיר גבוה מזה שהופיע באתר שלה. החברה טוענת שמדובר היה בטעות סופר במחירו של מוצר אחד מבין המאות שהיא מוכרת. התובע מלווה בבן-דודו, שהוא סטודנט למשפטים.

"קראתי את כל הטענות שלכם", אומר יפרח לבני-הדודים (הנושאים את אותו שם). אני רוצה רק לשאול שאלה אחת, ואני מניח שאני יודע את התשובה: קנית את המחשב?" - לא. "אז איך הגעת ל[סכום תביעה] של 15,000 שקל? אם היית קונה, היית אומר: תזכו אותי על הפער. זו שאלה חשובה. אנחנו מנהלים שיח פתוח וננסה לפתור את העניין". הצעיר מסביר שהוא נפגע מן היחס, נציג המוכרת מנסה להשיב, אך אין צורך: "קראתי את פרטי כתב ההגנה, שזו טעות סופר, אני יודע לפרטי פרטים".

יפרח חוזר אל הצמד: "אתם מגישים תביעה על 15,000 שקל, שלמעשה זה סוג של פיצוי עונשי. בפועל לא בצעתם את העסקה. אם הייתם מבצעים את העסקה - זה דבר אחד. אם אתה רוצה עכשיו אכיפה, אין לי סמכות בתביעות קטנות אלא רק פיצוי. בכל אופן, בוא נפתור את הבעיה". יפרח פונה לנציג הנתבעת: "אתם טוענים שזו טעות סופר. זה קצת מעורר קושי, כי זה פורסם. נמצאת איתנו מאחור נציגה של מרכז הסיוע. תדברו בחוץ, תנסו להגיע להבנות. פיצוי עונשי כל כך גבוה - צריכות להתקיים נסיבות חריגות. תדברו בחוץ חמש-שש דקות. תגיעו להבנות - מצוין. לא תגיעו - תיכנסו אלי ונתקדם הלאה".

"איך הגעת לסכום?"

החמש-שש דקות מתארכות, ולבסוף נכנס לבדו נציג הנתבעת. יפרח מבקש ממנו להמתין בחוץ עד שהתובעים ייכנסו, אך הם באים מיד ומודיעים שלא הגיעו להסכמה. "בואו נתחיל לעבוד לפי הסדר", מגיב יפרח. "אני רוצה לשמוע את התובע, התיק ברור, אין פה סוגיות משפטיות. אתה יכול להוציא את המסמכים, מה שנוח לך. בשביל לקצר, אני אומר בשמך שאתה חוזר על כתב התביעה והכל אמת? קראתי את המסמכים, אתה רואה שאני זוכר, עכשיו תגיד לי בלשון שלך".

יפרח מאפשר לתובע לפרוס את טענותיו, למרות שהן קיימות בכתב. אין אנשים שממתינים לתורם, והוא נותן לו את יומו; יש שופטים שהיו מקצרים כאן. התובע מסביר שזו הפעם הראשונה שלו בבית המשפט, ויפרח מרגיע אותו: "הכל בסדר, אל תתרגש, אני פה בשבילך, סבלנות". התובע טוען שהמחיר בחנות היה גבוה ב-3,000 שקל מזה שפורסם באתר, ויפרח מקשה: "איך הגעת לסכום של 15,000 שקל והאם בפועל רכשת את המחשב או לא?". - הפרת חוזה ועוגמת נפש.

כעת תורו של נציג הנתבעת. "מה היה לנו? מה הייתה הבעיה? הייתה טעות סופר? טעות סופר במה? כמה מוצרים פרסמתם שם? הייתה טעות רק באחד - זו הטענה שלך? מה שהיה מחוץ לפרוטוקול - מחוץ לפרוטוקול. אדוני, לא צריך לצעוק. בוא נתקדם הלאה. בוא נאחז את השור בקרניו. מה שחשוב לי לדעת זה אם הוא ביצע את העסקה. למה לקח כל כך הרבה זמן לענות לו?".

בן-דודו של התובע מבקש לדבר במקומו ונכנס לדבריו של יפרח, המעמיד אותו במקומו: "את האולם אני מנהל כאן, תודה. אמרתי מקודם שאני אגיד למי לדבר ולמי לא. אם תבקש להגיד משהו - אני אחליט אחר כך. אני רואה שהוא מבטא את עצמו מצוין ואני רוצה לשמוע אותו, מה עוד שכתב התביעה ערוך וסדור". התובע טוען שיש באתר טעויות רבות במחירים, נציג הנתבעת מכחיש ובתשובה לשאלתו של יפרח אומר שהוא מותיר לשיקול דעתו האם להתיר לבן-הדוד לדבר.

"ראיתי שזה בוער בך"

יפרח מכתיב: "על-מנת למצות את העניין, אאפשר מספר משפטים לבן-דודו של התובע, למרות שהתובע ביטא את עצמו בצורה יפה וכתב התביעה ערוך וסדור". הוא פונה לבן-הדוד: "שני משפטים אני נותן לך. היית נוכח בעסקה?". כעת התובע מנסה לענות, אך יפרח מגיב מיד: "אני שואל אותו". נציג הנתבעת מדבר עם בן-הדוד ויפרח משתיק אותו, וגם לא נותן לו להגיב: "סיימנו, אדוני, התיק ברור, נהיר וחד".

אפשר להתכנס לסיום. "עכשיו תקשיבו לי, רבותי, אנחנו מנהלים שיח מחוץ לפרוטוקול. יש שלוש אפשרויות: שאני אציע הצעת פשרה, שאני אפסוק לפי 79א או שאני אתן פסק דין לגופו של עניין". הוא מסביר את ההליך לפי 79א ומדגיש: "קשה מאוד לערער על זה ובזה תם הטקס. אם אני מציע פשרה - אין 79א". נציג הנתבעת מסכים, וכאשר גם התובע מסכים - יפרח מסביר שוב כדי לוודא שהבין.

"זה לא יהיה היום, אני רוצה לחשוב על זה עוד קצת, תקבלו בדואר בתוך שבוע-שבועיים. תודה רבה, שמחתי לפגוש אתכם, חברים. אני מאחל לך הצלחה בבחינות הלשכה. בואו, תעשו ככה עם המרפקים. הכל בסדר. ראיתי שזה בוער בך", הוא אומר לסטודנט, "נתתי לך לטעון; תוכל להגיד שעשית סאטז'".


השורה התחתונה:
השורה התחתונה: שילוב נאה של חביבות נחוצה כלפי מי שאינם רגילים בהליכים משפטיים עם שמירה על תקינות ההליך הנחוצה לא פחות. התיק הראשון הדגים את תודעת השירות של יפרח; בתיק השני הוא מצליח - בשילוב של אותן תכונות - להוביל את הצדדים להסכמה יעילה ומועילה.



יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.