שלושים ושמונה שנים לאחר שנשלחו המרגלים לתור את הארץ, עומדים בני ישראל לפני הכניסה לארץ, אולם הם חוששים מפני תושבי הארץ עליהם אמרו עשרה מרגלים מתוך שנים עשר: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד" (במדבר י"ג, כ"ח).

38 שניים סובבו בני ישראל במדבר עד מות האחרון מבני דור זה. ונותרו רק שניים - אותם שדיברו טוב על הארץ - כלב בן יפונה ויהושע בן נון שעתיד להנהיג את העם לאחר מות משה.
ועתה מכין משה את הדור החדש, הדור החופשי, שכבר ראוי ומסוגל להיכנס לארץ ולנחות אותה. הוא מבין לנפש העם שעבר כה הרבה ומזכיר את הדרך שעשו, את חטאי אבותיהם, את חטא המרגלים. אותו חטא שבשלו נאלצו לסבוב עוד 38 שנים במדבר בטרם יעמדו שוב מול הארץ המובטחת להם.

ובעיקר - את חטא חוסר האמונה של אבותיהם שלא בטחו בה' שיעזרם והיו חלשים מעצם טבע העבד שדבק בהם. שהרי כעבדים הם גדלו ועדיין הייתה נשמתם נפש של עבדים, משום כך צריך היה להמתין שיגדל הדור החדש. והנה מלמד אותנו הרמב"ם כיצד מגדלים דור לוחמים שיוכל לילידי ענק, דור מחושל באופיו ובגופו.

"שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם, ואחר כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם ויילחם עם "ילידי הענק" פתאום... שהיה מחוכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע, שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וסיכה וכיוצא בהם יולידו הגבורה, והפכם יולידו רוך הלבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות"
(הרמב"ם - מורה נבוכים, חלק ג,פרק לב).

ושפטתם צדק

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים הוּא" (דברים א טז-יז). שמוע בין אחיכם - שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו (ר' חנינה). "לא תכירו פנים במשפט" - שוויון כלפי שני הצדדים, ללא כל התחשבות בחזק או בחלש. בצדיק או ברשע. שלא יאמרו - הואיל וחלש הוא, יש להתחשב, או הואיל ורשע הוא אפשר להטות עליו את הדין. אלא - "כגדול וכקטן תשמעון". שיהיו שווים בעיניכם.

בטבע האדם לנטות לפעמים אחר העשיר שלא לבזותו. להניח שישלם את החוב לעני, אבל בהסתר. לאחר הדין. והעני הרי לא יקפיד. עני הוא ורגיל בביזיונות. וכן כשרואה השופט צדיק ומולו מי שמוכר כרשע, אולי יטהו ליבו לצדד בצדיק ולא להתייחס במלוא ההקשבה למי שמוכר כרשע. "שלא תאמר: זה עני הוא וחברו עשיר ומצווה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס מנקיות.

דבר אחר: שלא תאמר: היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ, אומר לו: תן לו, שאתה חייב לו" (רש"י). אין לנו עניין להגן על מי שמוכר לנו כצדיק דווקא, ואין עניין להגן על החלש מפני החזק ממנו, או להגן על העני מפני העשיר, אלא יש להגן על הצדק. ועל כך הציווי: "ושפטתם צדק".