ניו-יורק טיימס פרסם ב-11 ביולי טיוטה בפרסית של נוסח הסכם אסטרטגי בין אירן וסין ל-25 שנים. הטיוטה, הכוללת 18 עמודים, הודלפה ככל הנראה על-ידי גורמים בטהרן, למורת רוחה של בייג'ינג. על-פי הפרסום, סין אמורה לקבל עדיפות בהשקעות באירן בסכומים של מיליארדי דולרים בפרויקטים בתשתיות, ביניהם בתחומי התחבורה, הנמלים, הכבישים, הרכבות, הבנקים והתקשורת. זאת, לצד שיתופי פעולה בתחומי הסייבר, המחקר, הפיתוח והמודיעין. בנוסף הוזכרה בטיוטה אפשרות לערוך סדרת אימונים ותרגילים צבאיים משותפים. אירן מצידה אמורה להתחייב על אספקה סדירה של נפט וגז לסין, בהנחה משמעותית ולטווח ארוך. בחלק הצבאי בהסכם, כפי שפורסם, מצוינת הקמתה של ועדה צבאית משותפת לתעשיות צבאיות, שתקדם תכנון וייצור של אמל"ח.

הדיונים על אודות ההסכם הם המשך לביקור הנשיא שי ג'ינפינג באירן ב-2016, שבמהלכו שודרגו היחסים ל"שותפות אסטרטגית כוללת" (באותו נוסח בדיוק הציגה בייג'ינג את יחסיה עם סעודיה במהלך אותו ביקור, וגם עם עוד למעלה מעשרים מדינות). בסיום אותו ביקור פורסם, כי נחתמו 17 הסכמים והוסכם להרחיב את הסחר הבילטרלי פי עשרה ל-600 מיליארד דולר - סכום שאפתני במיוחד, שספק אם סין הייתה עומדת ביעדו גם אם ארצות הברית לא הייתה פורשת מהסכם הגרעין ב-2018 ומטילה סנקציות כלכליות רחבות היקף על אירן, אשר הביאו לירידה חדה בסחר בין סין לאירן. המנהיג האירני עלי חמנאי צוטט אז באומרו, כי "ההסכם עם סין לקידום יחסים אסטרטגיים ל-25 שנים הוא מוצדק".

מאז ביקור שי בטהרן עמלים אנשי הממשל האירנים לתרגם הצהרות למעשים, ולשדרג את הסיסמאות להשקעות סיניות מהותיות שיסייעו לכלכלה המקרטעת. עברו למעלה מארבע שנים ורבים מהסכמים שדובר בהם נותרו על הנייר. לא זו בלבד שסין לא סייעה לקדם הסכמים, אלא שהזרוע הפיננסית שפועלת מול אירן, "בנק קונלון" שמרכזו בבייג'ינג, עדכנה כל העת את רשימת החברות האירניות שנמצאות תחת סנקציות אמריקניות וסירבה להעניק להן אשראי. עם זאת, לצרכיה הפנימיים המשיכה סין לייבא נפט מאירן, כשהכמויות הרשמיות נמוכות מהכמות האמיתית שיובאה לסין, בעיקר דרך מלזיה.

אינטרס ברור של טהרן

המנהיגות באירן מצידה מעוניינת מאוד בהסכם עם סין. הנשיא, חסן רוחאני, הביע תקווה שההסכם, שאמור לעבור את אישור הפרלמנט, ייחתם עד מארס 2021. אלא שהנושא עורר סערה באירן: מחמוד אחמדינג'אד, נשיא אירן לשעבר, טען שממשל רוחאני חתם על עסקה חשאית ומפוקפקת עם מדינה זרה. ברשתות החברתיות נשמעו ביקורות וחששות שאירן תהפוך למדינת חסות של סין, תעביר את הבעלות על האי קיש לסין ותאפשר הצבת 5,000 חיילים סינים בשטחה (נתון שאינו מופיע כלל בטיוטה המודלפת). כן נשמעו ביקורות על שיתוף הפעולה עם סין בשעה שהיא מדכאת את קהילת האויגורים המוסלמית בשטחה. לצד אלו, נשמעו גם קולות תומכים הרואים בצעד זה גלגל הצלה חיוני לכלכלה האירנית. בתקשורת האירנית דווח, כי חמנאי ממשיך לתמוך בהסכם, אולם עמדה עדכנית בסוגיה זו לא הושמעה, עד כה, ישירות ממנו.


שיתוף פעולה נרחב בין סין ואירן הוא אינטרס ברור של טהרן. אירן נמצאת באחת התקופות הקשות ביותר שידעה, הן בשל המצב הכלכלי המידרדר בשל הסנקציות האמריקניות, ירידת מחיר הנפט והשלכות מגפת הקורונה, כמו גם עקב גל מחאות נרחב המתעורר מדי פעם בשנתיים האחרונות, חיסול קאסם סולימאני, אסון הפלת המטוס האוקראיני, הלחץ האמריקני להארכת אמברגו הנשק במועצת הביטחון, האיום להחזרת כל הסנקציות שלפני ההסכם (Snapback), ולאחרונה הפגיעה במתקן להרכבת צנטריפוגות בנתנז.

בנסיבות אלה, הישג בדמות הסכם רחב טווח וארוך שנים עם סין יכול להיות מוצג על-ידי אירן כהתפתחות שמשנה מבחינתה ולטובתה את המאזן האסטרטגי האזורי והגלובלי. השקעות סיניות, אם אכן יתבצעו, יהוו זריקת מרץ חיונית לכלכלה האירנית החנוקה, ושיפור במצב הכלכלי יפגע ביעילותה של אסטרטגיית "מקסימום הלחץ" שמפעיל נגד אירן ממשל טראמפ. יתר על כן: אם וכאשר יתחדש המו"מ בין אירן למדינות המערב, מנופי הלחץ שלהן ייחלשו ועמדת הפתיחה של אירן תשתפר. זאת ועוד: אירן מקווה שהעיסוק בהסכם יבטיח גם את המשך התנגדותה של סין - לה יש זכו וטו - לניסיון האמריקני להאריך את תוקף אמברגו הנשק עליה, ובהמשך יאפשר לה להצטייד באמל"ח סיני ואולי אף לשפר עמדת מיקוח ברכישות אמל"ח מול רוסיה.

הראייה הסינית: בעיקר מסחר

בסין, לעומת זאת, הגורמים הרשמיים אינם מגיבים למעט דוברת משרד החוץ, אשר בתגובה לשאלה מוזמנת של כתב סיני אמרה: "סין מייחסת חשיבות לשיתופי פעולה עם מדינות אחרות. אירן היא מדינה ידידה שנהנית משיתופי פעולה נורמליים עם סין. [לגבי הטיוטה] אין לי כל מידע על כך". בראיון עם השגריר הסיני בטהרן, הוא התייחס לסוגיית הסכם הגרעין אך נמנע מכל אזכור של הסכם בילטרלי. תגובה קרה זו, שכוונה גם לאוזניים אירניות, מעידה על אודות חוסר נחת ואולי אף זעם בבייג'ינג ביחס להדלפה האירנית בטרם סוכמו ואושרו פרטי ההסכם.

בראייה הסינית, הסכם מעין זה, אם ייחתם, יהיה בעיקר בעל משמעות מסחרית, שכן הוא אמור להעניק הטבות לחברות סיניות לטווח ארוך, כולל בפיתוח שדות נפט וייבוא אנרגיה במחירים מועדפים. הסינים נוהגים במקרים רבים לנצל חולשה מדינית להשגת תנאים מועדפים, ובמקרה זה הם מנצלים את משבר ימי הקורונה והמשך הסנקציות על אירן והזדקקותה להשקעות נרחבות, בניסיון לקבל תנאים מועדפים לטווח ארוך עבור חברות סיניות. בין היתר, התקשורת בהודו הרחיבה לגבי החלטה אירנית להעביר לידי סין את ביצוע פרויקט מסילת הברזל מנמל Chabahar ל-Zahedan, על גבול אפגניסטן, שתוכנן במקור להתבצע על-ידי הודו. האירנים טענו, כי הפרויקט, שנחתם לפני ארבע שנים והיקפו מוערך ב-400 מיליון דולר, מעוכב על-ידי ההודים.

יודגש, כי לצד קשריה עם אירן מקיימת סין קשרים הדוקים, שהתחזקו בשנים האחרונות, עם סעודיה ואיחוד האמירויות, שאף הן מוגדרות, בדיוק כמו אירן, כ"שותפות אסטרטגיות". יש להניח שבייג'ינג תשקול כחלק מהחלטתה לאשר את ההסכם, את השלכותיו על יחסיה עם השותפות האחרות במפרץ, ותנסה לנטרל חלק מהחששות שהושמעו בתקשורת המערבית, על-רקע הדיווחים בדבר שיתוף הפעולה המתהדק בין סין לאירן, בעיקר בהקשר הצבאי. דוגמה לכך היא העובדה, שלמרות הצהרות שונות, שיתופי הפעולה הצבאיים שהובילה סין בשנים האחרונות היו מעטים ולא משמעותיים מבחינה אופרטיבית - עדות לזהירות הסינית עד כה בהקשר ליחסים בילטרליים אלו.

נראה, כי הלהיטות האירנית לפרסם את ההסכם המתגבש משרתת את האינטרסים שלה יותר מאשר את אלה של סין, וכי הקשיים הניצבים בפני אישורו משני הצדדים עדיין לא נפתרו. חודשים ספורים לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית יש לאירן, ואולי במידה מסוימת גם לסין, אינטרס להפעיל לחץ על הנשיא דונלד טראמפ בעצם פרסומו של ההסכם. בכל מקרה, ניסיון העבר מורה, כי גם אם ייחתם ההסכם, אין בכך משום ערובה לכך שכל הפרויקטים שיוזכרו בו אכן יוצאו אל הפועל.

חשיבות ההסכם, כאמור, רבה עבור אירן, כולל בהקשר לאפשרות הפחתת הלחץ עליה בהקשר לסנקציות. הבסיס להסכם בין סין לאירן בראייה הסינית הינו עקרון הרווח המסחרי-כלכלי, תוך שמירת האיזון ביחסים עם סעודיה ואיחוד האמירויות, ותכליתם איננה יצירת ברית צבאית עם אירן נגד ארצות הברית וכמובן לא נגד סעודיה וישראל. חשיבותה של ישראל במקרה זה מועטה עבור סין ואינה בהכרח נלקחת בחשבון בכלל שיקוליה, למעט בהקשר לחשש סיני של מתקפה צבאית ישראלית על מתקני גרעין באירן, העלולה להצית מלחמה אזורית ולערער את היציבות באזור.

הסינים ישקלו את רמת הסיכון בבואם לאשר הסכם מעין זה ויהססו לקדמו אם יחושו, כי השקעותיהם הפיננסיות ייפגעו בשל המשך פעילות אירנית מתריסה שדינה להקרין על יציבות האזור וגם על יציבותה הפנימית של אירן. ראוי שהיבט זה, שעיקרו פעילות אירנית נמשכת המפרה את יציבות האזור ומאיימת עליה, יוצג על-ידי ישראל אל מול הגורמים הסינים הרשמיים.