חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה <span style='font-weight:normal;'>[1968]</span>

סיפור החטיפה

בליל 22 ביולי 1968, בסביבות השעה חצות, המריא מנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו הסמוך לרומא, מטוס "אל על" מדגם בואינג 707 בטיסה מס' 426, כשיעדו נמל התעופה לוד. על המטוס היו 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות. בין הנוסעים הייתה קבוצת של שבעה אנשי כמורה נוצריים שהיו בדרכם לביקור בארץ. צוות המטוס כלל את: הקברניט עודד אברבנאל, הקצין ראשון, מעוז פורז, חניך הטייס אבנר סלפק, מהנדס טייס יונה ליכטמן, וכן את הדיילות והדיילים: יהודית אבנט, עדנה בכרך, נירה אבניאלי, רן שליגרסקי, יעקב וייס וז'ק מירב.

כעשרים דקות לאחר ההמראה, כאשר המטוס היה בגובה 33,000 רגל מעל סביבות האי קאפרי, השתלטו שלושה מחבלים המשתייכים לארגון "החזית העממית לשחרור פלשתין" על המטוס ועל הנוסעים. המחבלים איימו בנשק על הנוסעים והורו להם להרים ידיהם. אחד מהמחבלים פרץ לתא הטייסים. הטייסים חשבו כי מדובר בנוסע שיכור וביקשו להוציאו מהתא. אולם אז התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז, אחז בידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח. בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו.

לאחר מכן ירה לכוון ראשו אך החטיא. קברניט המטוס, עודד אברבנאל, הרגיע את המחבל ואמר לו כי ינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש. המחבלים הורו לקברניט לטוס לאלג'יריה. כעבור זמן קצר שידר הקברניט באלחוט למגדל הפיקוח ברומא, הודעה דרמטית כי הוא נאלץ לסטות ממסלולו ולטוס בכיוון לאלג'יר. אחד מהמחבלים שהיו לו כנראה רקע וידע בניווט השגיח ופיקח כי המטוס יטוס לאלג'יר. אחד מהמחבלים שידר ברשת הקשר: "זו אינה טיסה אל-על 426 לתל אביב, זו היא טיסת אל-עסיפה 707 לאלג'יר".

המטוס החטוף נוחת באלג'יר

בנחות המטוס באלג'יריה בשדה התעופה בסמוך לעיר אלג'יר, נעצרו כל הנוסעים וצוות המטוס לתשאול וחקירה ראשונית. תוך זמן קצר שוחררו 23 מנוסעי המטוס הלא-ישראלים (בעלי דרכונים זרים) והם הוטסו לפאריס. צוות המטוס והנוסעים הישראלים רוכזו באולם מבודד בשדה התעופה ונחקרו, נשאלו שאלות אישיות בנושאים כמו שירות צבאי, מצב משפחתי וכיוצא באלה.

הידיעה על חטיפת המטוס הועברה להנהלת אל על בסביבות השעה 2:00 בלילה. אל משרדי מטה אל על בשדה התעופה בלוד הוזעקו ממיטותיהם מנכ"ל אל על מרדכי בן ארי ושר התחבורה משה כרמל ונפתח עוד באותו לילה מעין מטה חירום. למקום הגיעו שר הביטחון משה דיין ומפקד חיל-האוויר מוטי הוד. למחרת בבוקר התכנסה ממשלת ישראל לישיבה מיוחדת בהשתתפות מנכ"ל "אל על" מרדכי בן ארי.

זמן קצר לאחר שהגיעה הידיעה על חטיפת המטוס נקטה ישראל שורה של פעולות בינלאומיות כדי להבטיח את שחרורו של המטוס על נוסעיו וציוותו. באמצעות שגריר ישראל באו"ם דאז יוסף תקוע הוגשה תלונה לאו"ם והופנתה פניה למזכ"ל האום או-טאנט בבקשה "שיפעיל ויושיט את שירותיו הטובים לשחרור מידי של המטוס ונוסעיו". כן פנתה ממשלת ישראל אל הארגון העולמי לתעופה אזרחית. ואל מדינות וגורמים בינלאומיים שונים.

אירוע החטיפה זכה לסיקור תקשורתי עולמי נרחב ועל ממשלת אלג'יריה הופעל לחץ בין לאומי ודעת קהל בינלאומית לשחרר את המטוס החטוף וצוותו. איגוד הטייסים הבינלאומי איים בחרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יריה, בשל סיועה לחוטפי המטוס.

שחרור הנשים והילדים

כעבור 4 ימים מחטיפת המטוס, שחררו שלטונות אלג'יריה ב-28 ביולי 1968 את כל הנשים הישראליות ואת הילדים שהיו בטיסה, כולל שלוש הדיילות. הם הוטסו מאלג'יר בטיסת מטוס "סוויס אייר" לציריך. ביום ראשון 28 ביולי 1968, בסביבות השעה 7 בערב, הגיעו עשרת הנשים והילדים לנמל התעופה לוד במטוס בואינג 720 של אל על בטיסה 414 מציריך. החטופים התקבלו באולם ההמתנה הראשי בלוד בקבלת פנים נרגשת, בחיבוקים ובנשיקות על-ידי עשרות רבות של קרובי משפחה חברים ומכרים.

עשרות עיתונאים צלמי טלוויזיה ועיתונות סיקרו את קבלת הפנים. בין הנוסעים החטופים שהגיעו: טובה פיטל ושלושת ילדיה, שרה שמן, רעייתו של הכדורגלן אלקנה שמן, מיכל בליי מדריכת אחיות ב"בלינסון", וחיה קצ'ורין מרמת גן (השמות והפרטים הם מהעיתונות ההיסטורית יתכנו שיבושים בשמות ובפרטים על-אודותיהם). כמו-כן הגיעו שלוש הדיילות שהיו במטוס החטוף: הדיילת הראשית, יהודית אבנט והדיילות נירה אבניאלי ועדנה בכרך.

לאחר שחרור הנשים והילדים נותרו במעצר באלג'יר שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים. הם הוחזקו בבסיס של משטרת הביטחון האלג'ירית, סמוך לשדה התעופה. בעיתונות דווח כי הם זוכים ליחס טוב.

החוטפים דורשים כי ישראל תשחרר אסירים פלשתינים

במסיבת עיתונאים אשר קיימו החוטפים, בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'יריים, דרשו החוטפים כי ישראל תשחרר אסירים פלשתינים אשר היו כלואים בישראל. יצוין כי היה זה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על-רקע הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

ישראל הודיעה בהתחלה כי היא מסרבת להיענות לדרישות המחבלים, אבל לבסוף ניהלה עם ממשלת אלג'יר מו"מ, בחלקו חשאי, בתיווך גורמים ומדינות שונות ובהם איטליה. לבסוף, כך נמסר, הסכימה ישראל לשחרר 24 פלשתינים. המטוס והחטופים שוחררו, לאחר 39 ימים בשבי.

שחרור המטוס והחטופים

ביום שבת הודיעו שלטונות אלג'יריה ל-12 הישראלים חטופי המטוס שנותרו באלג'יר-שבעה אנשי צוות וחמשה נוסעים, כי הם משוחררים וכי עליהם להתארגן במהירות לעזיבת אלג'יריה. כעבור זמן קצר ביותר מרגע שהודיעו להם על שחרורם הוטסו 12 החטופים לרומא ולמחרת בבוקר יום ראשון 1 בספטמבר 1968 בסביבות השעה 6 בבוקר הגיעו בטיסה מיוחדת לנמל התעופה לוד.

ברדתם בכבש המטוס נתקבלו החוזרים במחיאות כפיים, בחיבוקים ובנשיקות של קרובי משפחה וחברים. באולם נמל התעופה בלוד נערכה להם קבלת פנים בהשתתפות שר התחבורה משה כרמל, ומנכ"ל "אל על" מרדכי בן ארי, שברכו את החוזרים. כן נשא דברים הקברניט עודד אברבנאל. עשרות עיתונאים, אנשי טלוויזיה ורדיו סיקרו וצילמו את אירוע קבלת הפנים המרגש.

בין הנוסעים החטופים החוזרים אלקנה שמן מי שהיה כדורגלן הפועל פתח תקוה והפועל מחנה יהודה. ב-1968 התחתן וכעובד אל-על טס לירח דבש עם רעייתו הטריה. לרוע מזלם נקלעו למטוס והיה בשבי האלג'ירי כמעט 40 יום. רעייתו שוחררה 4 ימים לאחר החטיפה.

חקירת אירוע החטיפה

כמה ימים לאחר החטיפה יצאו לרומא קציני משטרת ישראל וגורמים נוספים ובשיתוף ממשלת איטליה החלו לחקור את האירוע וכיצד נכנסו המחבלים למטוס. כפי שדווח, שלושת המחבלים השתייכו לארגון מארגון החזית העממית לשחרור פלשתין והגיעו מלבנון. שניים מהם הציגו עצמם כאזרחים פרסיים או הודים בשמות בדויים. נמסר כי השלושה קנו כרטיסי טיסה בכיוון לישראל באמצעות סוכן נסיעות ברומא. השלושה, לפחות לפי הדיווח, הציגו בפני הסוכן אשרות תיירות לישראל.

העובדה כי במטוס היו 38 נוסעים ומספר גדול לא שיגרתי של 10 אנשי צוות בתקופת שיא של עונת התיירות עוררה גל השערות, ניחושים ולחשושים. העניין הוסבר בשעת הלילה המאוחרת של הטיסה. בתקופה בה שהה המטוס החטוף באלג'יריה חכרה חברת אל על מחברה אמריקנית מטוס בואינג 707 שהחליף את המטוס החטוף. מאל-על נמסר כי לא נרשמו ביטולים בטיסות אל על בעקבות החטיפה.

בעקבות חטיפת מטוס אל-על לאלג'יריה והתנכלויות למטוסי "אל על" מצד אירגוני טרור הוגברו בצורה משמעותית אמצעי הביטחון והבידוק הביטחוני בטיסות אל-על והוקמה "יחידת האבטחה של התעופה האזרחית" שהופעלה על-ידי שרות הביטחון הכללי.