המגבלות שמגיפת הקורונה הביאה על כולנו (אגב בכל העולם) חושפות את אזרחי ישראל יותר ויותר לנפלאות ארצנו, וחשוב מכל זו הזדמנות נדירה להכיר את המורשת הישראלית. ביקורים באתרי מורשת כאלו שברובם לא ביקרנו מאז הטיולים השנתיים בבתי הספר מחממים את הלב וממלאים אותנו גאווה. ממש אחד פלוס אחד חינם: גם טיול בטוח מחוץ לבית וגם פיסת נוסטלגיה.
בזכות פעולות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, על שותפיה השונים (משרד התרבות והספורט, המשרד לירושלים ולמורשת, קק"ל ארה"ב ורבים טובים ואחרים) שומרו אתרים רבים המספרים את הספויר המופלא של חזרת העם היהודי למולדתו, הקמת המדינה ובניית מיזמים חברתיים שאין שניים להם בעולם כמו קבוץ והמושב.
לאחרונה יצאתי לצפונה של הארץ, לגליל המערבי לבקר בקבוץ כפר מסריק. זה המוכר לכולם מכלי המטבח של נעמן ומהטלוויזיות הראשונות תוצרת הארץ של סילורה (התמונה במסך בשחור לבן המציאות ורודה וצבעונית). הקיבוץ, מקבוצי "השומר הצעיר", נוסד בשנת 1933 ועלה על הקרקע ב"חומה ומגדל" בשנת 1938 (דרומית לעכו). ראשוני החברים הגיעו מליטא ומצ'כוסלובקיה בשנים 1932/33. הקיבוץ נקרא על שמו של הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כוסלובקית - פרופסור תומס גאריג מסריק.
שם בכפר מסריק אתה מרגיש כנוסע במנהרת הזמן ועובר חוויה מרגשת של ביקור בקיבוץ של פעם. זה שבשנות ה-70 של המאה הקודמת היינו נוסעים לבצע בו שירות לאומי כתלמידי תיכון. את החזרה בזמן התחלתי בסנדלריה הקיבוצית - הסנדלריה של פעם - מבנה בית הילדים הראשון משנות ה-40 וסנדלריה שהתקיימה במקום עד שנת 2008, שבה רואים את כלי העבודה של פעם: פטיש הסנדלרים המיוחד, הסדן היחודי לסנדלרים, סכין לחיתוך עור הסולייה, ובצד ארון ובו עשרות גילופי עץ של מידות הנעליים של כל חברי הקבוץ.
על הקיר תלויים צילומים של פעם ובמרכז תמונתו של סטאלין. למה? תגיעו לבקר ותלמדו. בחלק השני של מבנה הסנדלריה ביקרתי בתערוכה מרשימה של כלי "
נעמן פורצלן", גם הם כלים של פעם, ומשם חלפתי על פני צריף הראשונים שגגו הוחלף על-ידי המועצה לשימור אתרים. סיירתי בין המבנים בחצר הראשונים בית הקירור והמאפייה - הפרויקטים הבאים בתוכנית ארוכת הטווח המשותפת לקיבוץ כפר מסריק ולמועצה לשימור אתרים, ודילגתי למה שהיה האייקון הקיבוצי - חדר האוכל שתכנן האדריכל מוניו גיתאי ויינראוב בשנת 1965 (אביו של האדריכל ואיש הקולנוע
עמוס גיתאי). בכפר מסריק השמישו את הגלריה בקומפלקס חדר האוכל (חלק מחזונו התרבותי של המתכנן) ומוצגות שם תערוכות מתחלפות. זו המוצגת שם כרגע נקראת "100 מטר" ומביאה צילומים נפלאים של חוויות מסגר הקורונה.
