|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שנאת חינם אינה שנאה מיותרת ● זאת שנאה המאמינה בצדקת דרכה האלוהית ואין לה אוזן לשמוע דעות של נושאי שנאתה ● לכן, אין אפשרות לדיאלוג עם בעליה, אלא לריב ● יהודי נלחם ביהודי ובאותה שעה נלחם גם ברומאי. היש תרופה לכך?
|
|
שער טיטוס [צילום: יוסי זמיר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
לפני שנים, בהיותי בשליחות מודיעינית באיטליה, ניצלתי יום חופשי על-מנת לסייר בעתיקות רומא. אחרי הביקור בקולוסאום באתי לשער טיטוס. עמדתי מולו דקות ארוכות, מתבונן במנורה ובדמויות של בני עמי הכפופים, המושפלים, המנוצחים בידי האימפריה הרומית. השמש יקדה, ודמעות עלו בעיני. כנראה משמים רצו, והיו אלו הימים שלפני תשעה באב על-פי הלוח העברי. יהודי חילוני אני, איני צם ביום הזה.
עבורי זה יום המסמל בצורה הכי מוחשית את אובדן העצמאות של העם היהודי, של הלאום היהודי: פעם ראשונה כאשר האימפריה הבבלית החזקה ביותר בעולם העתיק במזרח התיכון הכניעה את ממלכת יהודה, שהימרה על משענתה של אימפריה אחרת, כושלת, והיא מצרים; ופעם שנייה כאשר מדינת היהודים מרדה, לבדה, באימפריה הרומית החזקה. אבל, "בהדתה" שחינכו אותי בה בבית הספר החילוני בקריית חיים הפועלית, גם לימדו אותי תלמוד ותורה שבעל פה, ולמדתי שבצד הגורמים הגיאופוליטיים והצבאיים שהביאו לסיום העצמאות היהודית השנייה, היו גם גורמי פנים שהמרכזי שבהם כונה בפי חכמינו בשם "שנאת חינם ". ולמדנו גם את קיצור ספרו של יוסף בן מתתיהו על "מלחמת היהודים".
משחזרתי ארצה, מראות שער טיטוס, המקורי, לא התמונה, לא הרפו ממני. ואנחנו לקראת מלחמת יום הכיפורים, 1973. פתחתי את ספרו של יוסף בן מתתיהו, בתרגומו של שמואל חגי. באחד הפרקים מספר המחבר כי בתחילת המצור על ירושלים השתוקקו מפקדי הצבא הרומי לתקוף את העיר כדי לנצל את ריב האחים של היהודים לפני שישלימו ביניהם. אבל, המפקד העליון שלהם, אספסינוס, אמר להם כך: "אם נתקוף את העיר מיד, הרי יביא הדבר לאיחוד בין האויבים ויפנו כנגדנו את מלוא כוחם. אבל, אם נמתין, ימצאו אויבינו במספר קטן יותר, לאחר שיתבזבזו במאבקם... יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה". אכן הייתה זאת מלחמת היהודים אלו באלו שעה שנלחמו נגד הרומאים.
במדינה העצמאית השלישית של העם היהודי, לאחר 2000 שנה, דומני שהיה זה משה דיין שטבע את מטבע הלשון "מלחמות היהודים". מקורה של מלחמה זאת, לדברי חכמינו, ב"שנאת חינם". מהי? זאת אינה שנאה מיותרת, שנאה שאין לה מקום, כפשוטה של לשון. לדעתי כיוונו חכמינו למשהו עמוק יותר ומהותי יותר. "שנאת חינם" היא אמונה אלוהית בעמדותיהם של בעלי השנאה, וכי השטן מצוי אצל נושאי שנאתם; ל"שנאת חינם" אין אוזן שומעת לדברי נושאי שנאתה, ואין לה לב מבין למניעיהם ולדעותיהם; זאת שנאה המעוורת את המציאות, ומתעלת את המוח לכיוון מחשבה אחד, הדוחה אוטומטית כל ערעור והרהור בצדקת דרכה האלוהית; זאת שנאה שעיוורת לתוצאות; זאת שנאה שהכי מקטבת עם. ולכן זאת שנאה שאינה מאפשרת שום דו-שיח עם נושאי שנאתה, שלא לדבר על שיתוף פעולה ומכאן הדינאמיקה לריב אחים.
הגדולה בסכנות "שנאת החינם" היא ששנאה זאת תהיה בעדיפות על פני הסולידריות מול אויב חיצוני. לכן, כה מזעזע הקטע בספרו של בן מתתיהו בו הוא מספר כיצד שנאת החינם הביאה לכך שכל צד שרף את מחסני המזון של יריבו. צמרמורת אוחזת בי כשאני קורא את הקטע הבא: "ויוחנן ואנשיו בזזו את בני העיר. וגם לו הייתה העיר לטרף במלחמתו עם צריו (הרומאים). ומדי היות מלחמה ליונתן מלפנים ומאחור, חצה את אנשיו להילחם לשני צדדים: אלו ירו מן האולמות בשונאיהם (הרומאים) העולים עליהם מן העיר, ואלו הגנו על עצמם במכונות מלחמה מפני היורים עליהם מבית המקדש" (לוחמי המחנה היריב בפיקוד אלעזר).
הבנתם? לוחמיו של יוחנן מגוש חלב, גיבורי הגליל המהוללים, נלחמו בו-זמנית נגד הרומאים ונגד אחיהם מהללמחנה היריב. יהיו שיגידו שהמחבר הגזים, ואולי אף שרבב פה ושם "פייק ניוז". אולי! אך תמיד בתשעה באב עולה מול עיני תמונת שער טיטוס, ואני נזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו. האם ישנה תרופה לעצירת "שנאת חינם" הפושה בממלכת ישראל השלישית? איך משטחים את עקומת השנאה?
|
| תאריך:
|
30/07/2020
|
|
|
עודכן:
|
30/07/2020
|
|
עמוס גלבוע
|
|
+שבת נחמו: משיח בירושלים
|
|
12:05 30/07/20 | מנחם רהט | לרשימה המלאה |
100 שנה להגעת הנציב הראשון ליהודה, סיר הרברט סמואל, ולתפילתו הנרגשת בבית כנסת החורבה: "רחם על ציון"
(רבנים בקבלת הפנים לכבוד מינויו של סר הרברט סמואל בבית הנציב העליון ביולי 1920 [צילום: באדיבות ספריית הקונגרס וושינגטון])
|
|
|
+הפטרת "נחמו נחמו עמי"
|
|
11:36 30/07/20 | איתן קלינסקי | לרשימה המלאה |
למרבה הכאב, באלו הימים, ערב ט' באב, אנחנו עדים להתחלה של גילויי שנאת חינם עם עוצמות של אלימות מילולית ופיזית
(דווקא בתשעה באב [צילום: נועם רבקין פמטון/פלאש 90])
|
|
|
|
+חבר הכנסת זכריה בן אבקולס
|
|
08:18 30/07/20 | איציק וולף | לרשימה המלאה |
לפוליטיקאים נוח מאוד שתדברו בתשעה באב על שנאת חינם ואהבת חינם ▪ זה מאפשר להם כמה רגעים של שקט בלי ביקורת נוקבת, אבל גם הנביאים וגם חז"ל לימדו אותנו שהתפוררות החברה מתאפשרת כשהמנהיגים מאבדים את כישורי ההנהגה שלהם ומקבלים החלטות לפי שיקולי 'מה יגידו'
(חורבן ירושלים. הנהגה של 'מה יגידו')
|
|
|
|
רבים קוראים את אגדת החורבן על קמצא ובר קמצא ונתלים בה להצדקת טענותיהם בדבר סכנות שנאת החינם. אך מי שקורא אותה לעומק יכול לראות שלמרות שהאגדה הזאת אכן נוגעת בשנאת חינם ובכמה שהיא נוראית, היא עוסקת בכלל בדבר אחר: בביקורת של חז"ל על ההנהגה של אותם ימים ובחוסר היכולת שלה לקבל החלטות מבלי להתחשב בדעת הקהל.
|
|
|
|
|
ישראל משופעת בימי זיכרון 1. ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי ותלאותיו, למן הנדודים במדבר ועד להגעה לארץ המובטחת, עבור דרך כיבוש הארץ ההתיישבות והקוממיות בה, החורבן הראשון - שיבה לקוממיות והחורבן השני דרך גלות בת 2000 שנה והחזרה בהנהגת התנועה הציונית - מציבים בנתיב הלאומי-היסטורי שני סוגים של ימי זיכרון. ימי זיכרון של חורבן - נפילת הבית הראשון והשני, התעמרות קיצונית חוזרת עד לממדי שואת אירופה, וימי זיכרון של תקומה, מהם עתיקים דוגמת "יום הזיכרון לרצח גדליהו בן אחיקם", 2 ומהם מאוחרים יותר כ"יום הזיכרון לרצח רה"מ יצחק רבין". 3 ימי זיכרון של חורבן ותקומה חשובים בעיני באותה מידה בשל הלקח המגולם בהם ועל כן ראוי לציינם כחלק מהזיכרון הלאומי הקולקטיבי שלנו.
|
|
|
|
|
תמיד רחשתי כבוד בגובה העיניים לימניים כעורך "מקור ראשון" חגי סגל וקודמיו אורי אליצור זכרו לברכה וישראל הראל יאריך ימים. הם בני פלוגתא. מדי פעם יש בינינו הסכמה, לרוב מחלוקת. היא תמיד נקייה מטובות הנאה ונשענת על ערכים ממלכתיים. בלשון משתעשעת, אין בה חמגשיות.
|
|
|
|
|
בערב שבת פרשת נשא אנחנו חוגגים את חג השבועות, זמן מתן תורתנו. מעניין לבדוק אם יש קשר בין שני האירועים, מהו הקשר ואיך זה נוגע לנו. פרשת השבוע ממשיכה במפקד של שבט לוי ופותחת בפסוק (במדבר ד): [כא] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [כב] נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. לקראת סוף הפרשה הקודמת קראנו: [ב] נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת, מִתּוֹךְ, בְּנֵי לֵוִי--לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם. גרשון הוא הגדול בבני לוי ושמו מלמד שעבודתו היא בגירוש הרע, "סור מרע" הקודם ומאפשר את "ועשה טוב" שזו עבודתו של קהת. שניהם זקוקים לחיזוק, נשיאת ראש המעניקה כוחות להתגבר על המכשולים הנובעים מפיתויי העולם הזה ונשיאת הראש היא המעניקה להם את הכוחות לכך.
|
|
|
|
|
חג השבועות - זה השם התורני של החג. ספרנו 7 שבועות והגענו מחג פסח לחג מתן תורה. אבל אל תשכחו - לחג הזה יש גם ניחוח חקלאי. חג הביכורים.
|
|
|
|
|
