ראוי לשתיקה
כשד"ר רג'ינלד ויקטור ג'ונס פרסם את ספרו, "מלחמה סודית ביותר. המודיעין המדעי הבריטי 1945-1939" (יצא באנגלית רק בשנת 1978, ובעברית - בשנת 1984 בהוצאת "מערכות"), כתב אחד ההיסטוריונים הבכירים במערב, שבעקבות ספרו, יש לכתוב מחדש את תולדות מלחמת העולם השנייה.
ג'ונס היה מדען צעיר, ד"ר לפיסיקה, שצמח בחיל-האוויר המלכותי (RAF) ובמודיעין הבריטיים עד שהיה מנהל המודיעין המדעי הבריטי במלחמת העולם השנייה. רק 35 שנה אחר כך התירו לו לפרסם את זיכרונותיו מאותם הימים, שבהם ניסה לחזות מראש את יישומי המדע על הלוחמה הגרמנית, ופיתח אמצעים להתגבר על החידושים הנאציים. אני מניח, שגם בשנת 1978 צנזרו לא מעט מדבריו.
כאלה הדברים כשמדובר בעניינים סודיים ביותר, שהכריעו במלחמה. צנזורה חריפה מוטלת עליהם, כדי למנוע מפטפטנים להזיק, ומרודפי כבוד לייחס לעצמם הצלחות כבירות. הרבה מהעניינים עדיין משרתים את הביטחון הלאומי, וחשיפתם רק תזיק.
כך, כנראה, לגבי הלוחמה האלקטרונית שלנו, ובעיקר, במלחמת יום הכיפורים, ולגבי תרומת חיל הקשר ליכולת כוחותינו לפעול עמוק מעבר לקווי האויב. זה נראה רחוק ולא-רלוונטי, אך גורמים אחראיים, שמכירים היטב את הנושאים, והיו מעורבים בהם, כמֵהים, שהנושאים לא ייחשפו, למרות עסיסיות הסיפורים.
מקפצה לטיול בחו"ל
לפני כעשרים שנה קיימה העמותה להיסטוריה את יום העיון "הפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים", ועתה ניתן לצפות ב-יוטיוב בסרטים, שתיעדו את יום העיון. "צפיתי בכל הסרטים", כותב סא"ל (מיל') אלי דקל, שהיה קצין בענף מחקר שטח (1) באמ"ן/מחקר במלחמת יום הכיפורים, ופיקד על הענף בשנות השמונים - "ואני ממליץ ... מי שקראו את ספרנו, 'ניצחון בסבירות נמוכה', [יוכלו], לדעתי, לוותר על צפייה ברובם.
"החכמתי מדברי צבי זמיר (סרט 2), שאמר דברים, שיש להם השלכה גם על התנהלות המודיעין כיום. החכמתי, על-אף שאני חולק עליו על החלטתו להעביר סלקטיווית קטעי ידיעות גולמיות מסוכנים לידיעת הדרג המדיני והפיקוד העליון. צעד, שלדעתי, אינו מביא שום תועלת, ומכניס סתם 'רעש' למערכת. שמחתי לשמוע את [אלוף בדימוס] אביעזר יערי (דקות ראשונות בסרט 5) תומך בדעתי.
"לדעתי, 'חטאו' הכבד של זמיר, שבעקבותיו הלכו ראשי 'המוסד' לאחריו, היה שניכס ל'מוסד' את תחקור הסוכנים ואת תדרוכם. בכך פגע קשות ברמת התחקור ובתועלת, שניתן להפיק מהסוכנים. 'המוסד' מתמחה בגיוס סוכנים ובהפעלתם, ועל כך תפארתו. ל'מוסד' לא הייתה, ולדעתי, אין גם כיום, תמונת המודיעין המצויה באמ"ן. לכן, בהכרח, תחקיריו בבחינת 'מי שאינו יודע לשאול'. מי שמכיר את ההגדה של פסח יודע, שהבן הזה גרוע יותר מהבן הרשע. הרשע שואל אומנם שאלות מרגיזות, שחלקן נועד בכוונת מכוון להרגיז, אבל, לפחות, יש לו קמצוץ של מידע על מה מדברים. מידע אישי - לא נתקלתי במפעיל [סוכנים], שמבין ומתעניין באמת בשאלות, שהפנה לסוכנים. מאידך-גיסא, איני מכחיש את העובדה, כי קציני מחקר באמ"ן ראו בתחקור סוכנים ובתדרוכם סוג של מקפצה לטיול בחו"ל על חשבון 'המוסד'. טובת העניין גוברת על צדקנות 'נביאי האמת והצדק' ועל טהרנותם".
הקב"ר השותק
שוב, ככלב השב אל ק̤יאו, חוזרים ל"מחדל ההתרעה" לפני המלחמה ולסוגיית "האמצעים המיוחדים". הפעם עשה זאת
עופר אדרת ב'הארץ', שמביא, בעזרת פרופ' אורי בר-יוסף, מסמך, שכתבה ועדת אגרנט בנושא.
אפשר להזות, שלוּ הופעלו האמצעים המיוחדים, ולו ניתנה התרעה מספקת, לא השכם בבוקר יום ה-ע' במברק מלונדון, הייתה מלחמת יום הכיפורים מתנהלת אחרת, ותוצאותיה היו שונות. ועדת אגרנט (שחקרה, כידוע, רק את שלושת הימים הראשונים למלחמה ואת מה שקדם להם) המציאה עבור צה"ל ועבור הדרג המדיני רעיון-קסם - בדיחה ממש: הכל איתרע בגלל ההפתעה. ואכן, רק בגלל ההפתעה 'רצחו' את החי"ר בצבאנו, לא ציידוהו בטילים נ"ט, לא ציידו את הכוחות באמצעים לראיית ליילה ובציוד חיוני אחר ללחימה מודרנית, שהיו בידי מצרים וסוריה, והימ"חים היו מוזנחים וריקים מציוד לחימה ומציוד אישי, ולחלק מהטנקים לא היו מקלעים.
יש לי הרבה כבוד לאור פיאלקוב, שמצא את המסמך הנשכח (ואולי, המוחבא) בארכיון צה"ל, אך אין במסמך הסבר מדוע כשל צבאנו ביום הכיפורים. יתר על כן, כפי שאומר ד"ר אורי מילשטיין, מחזק המסמך החדש את השערת הקונספירציה לגבי מלחמת יום הכיפורים. לדעתי, משמש המסמך אך ורק להמשך הרדיפה האישית אחר אלוף (מיל') אלי זעירא, ראש אמ"ן דאז, במסגרת הירי בתוך נגמ"ש קהילת המודיעין, ותו לאו.
הכתבה של אדרת הזכירה לי נשכחות. סא"ל (מיל') ספי בן יוסף, שהיה ביום הכיפורים קב"ר (קצין בינה רשתית) בצוות הפעלת האמצעים המיוחדים ביחידה 843 (כיום - 8200), סיפר, שלא גויס למילואים, כמו שאר חבריו לצוות, ובילה על שפת הים באילת כשפרצה המלחמה.
בן יוסף, שלדבריו, היה "אחד משלושת האנשים בעולם כולו שיודעים באמת במה מדובר כשדנים באמצעים המיוחדים",
אמר בראיון ל'ישראל היום' בספטמבר 2013 - "בעקבות מחקרים כביכול היסטוריים, כל העולם ואשתו וקשקשנים מטעם עצמם, משתמשים במושג 'אמצעים מיוחדים' בלי לדעת מה זה, איך זה נראה ומה זה עושה. כולם מסתובבים בתחושה שזה הוקוס פוקוס ודבר שהיה יכול לשנות את גורל המערכה מלכתחילה. מדברים ומדברים ומדברים. זה כמו חייטים שמנהלים דיון מלומד, מעמיק ומקיף בין עצמם על כמה יעלה מטר בד לחליפה ליתום. לך יש תשובה לשאלה כזאת מטומטמת?
"שתקתי ארבעים שנה, ואני מתכוון להמשיך לשתוק בארבעים השנים הקרובות. אני לא חושב שזה עניינו של מישהו לפרוס את המשמעויות של הדבר הזה. אין לי שום הסמכה, בטח לא מעצמי, לפתוח את העניין לציבור. מה שאני יכול לומר הוא שאני הייתי האחד והיחיד שהתעסק עם הדבר הזה, ולא התעסקתי איתו לפני המלחמה כי לא גייסו אותי. אני צללתי באילת".
עוד סוכן
"סלקט" הוא כינויו של הסוכן המצרי, שהעביר לישראל התרעה על מלחמה בשלושים בספטמבר 1973 בליילה; וגם העביר לישראל את "ידיעת הזהב", שהשריון המצרי (דיוויזיה 4 ודיוויזיה 21) עומד לחצות את תעלת סואץ מזרחה, וזו הכריעה את הדיון בממשלת ישראל אודות צליחת התעלה.
למרות שאני מגחך מאוד לנוכח העיסוק הנרחב במודיעין כמפתח להבנת אי-תפקוד צבאנו במלחמה, הופתעתי לדעת על "סלקט". זאת, למרות שהעובדות הללו נודעו מזמן, ותא"ל (מיל') אהרן לברן, קצין וחוקר, שאני מעריך מאוד, שהיה עוזר-ראש-מחלקת המחקר באמ"ן במלחמה ולפניה, רק חשף כעת את מקורן. לדבריו, "'סלקט' זה הכינוי, שנתתי למרגל המצרי, שהייתה לי הזכות להפעיל במשך שלוש שנים". בראיון עיתונאי סיפר לברן, ש"סלקט" היה בכיר מצרי, ש"היה מקור צמרת כל כך נפלא ..."; והוסיף: "לי התגלגלה הזכות לגייס את המקור המעולה הזה 'סלקט', שלא קיבל עד היום את התהודה המגיעה לו.
"כולם מדברים רק על אשרף מרואן ועל אשרף מרואן ... כאילו שבמצרים היה לנו רק מרגל אחד. עבדתי ישירות עם 'סלקט' ... כמה שנים. אבל אני, כאיש אמ"ן, נעזרתי בעבודה שלי אתו גם ב'מוסד'. זה מאוד חרה ל'מוסד' ..."
והסביר לברן, "לפי כללי קהיליית המודיעין, מקור כזה צריך להיות מופעל תחת 'המוסד', ולכן אחרי שלוש שנים שהפעלתי אותו, ונפגשתי אתו גם בארץ וגם בחוץ-לארץ, העברתי אותו ל'מוסד'". ועוד: "הקשר ביני לבין 'סלקט' התנהל באמצעים פשוטים, כמו בסיפור של אלי כהן. לזכותו של 'המוסד' י̤אמר שהוא סיפק לו מכשיר-קשר נפלא, שבזכותו הוא היה יכול לדווח את הידיעה הדרמטית ב-12 באוקטובר, שהצילה את מדינת ישראל ממפלה".
"ב-12 באוקטובר 1973 ... 'סלקט' דיווח ל'מוסד', כי חטיבות צנחנים מצריות צריכות לנחות במעברים". לדברי לברן, הגיעה הידיעה לאלחוטן ערני, שהבין מיד מה קורה, והעבירהּ לאיש הטכנולוגי של 'המוסד', שהעבירה מיד לפרדי עיני, ראש לשכת צבי זמיר, ראש "המוסד", שהוציא את זמיר מישיבת הממשלה, שדנה בצליחה הישראלית. "משמעות הדבר, שסוף-סוף קורה מה שאנחנו מייחלים לו - שהדוויזיות 4 ו-21 המשוריינות יוצאות מזרחה [מהגדה המערבית של התעלה]. ואז דדו אמר, ש'זה מצביע על עיתוי, ומסכם את הדיון'. גולדה הוסיפה: 'צביקה גמר לנו את הישיבה'". "'המוסד' קיבל את הידיעה הזו מ'סלקט', המקור, שגייסתי והפעלתי שנים, וקיבל אותו ממני על מגש של כסף ... מה צריך יותר מזה"? סיכם אהרון לברן.
כאמור, בדברי לברן, אין כל חידוש - פרט לזיהוי המקור לשתי הידיעות. "תוכן הידיעות ... ידוע, נטחן ונלעס על-ידי חוקרים רבים ... וכמובן גם ועדת אגרנט דשה בנושא לא-מעט" - כתב עמיתי, סא"ל (מיל') אלי דקל, שמתמחה במודיעין שטח ובמצרים. "ובכל זאת לברן חידש, שמקור הידיעות ב-30 בספטמבר וב-12 באוקטובר באותו הסוכן. עובדה זו מסייעת לי להבין טוב יותר את מהלך הדברים. לאמור, מדוע אמ"ן, שדחה את הידיעה מהמקור [הזה] בספטמבר, קיבל ידיעה נוספת מהמקור הזה באוקטובר, ואימץ אותה ללא כל פקפוק. ההסבר פשוט - אחרי שהתברר לכולם, כי המקור צדק בספטמבר, דבריו באוקטובר נשמעים כאמינים ...
"ממש לא ברור כיצד המטה הכללי, על שפעת הקצינים המנוסים, ששירתו בו בעת ההיא, וממשלת ישראל קיבלו ללא עוררין ידיעה מטופשת, שלפיה מתקפת-הנגד המצרית והשעטה לעבר המעברים תחל בהנחתת חטיבות צנחנים מצריים במעברים, מה תפקידם של כוחות הצניחה הללו? את מי הם נועדו לחסום? כאשר צה"ל כבר גייס למילואים את אחרון חיילים.
"מה יכולתם לשרוד מול חיל-האוויר - כאשר כל מש"ק מבצעים במצרים ידע בבירור שכל כוחות הקומנדו [המצריים], שהונחתו במפרץ סואץ, הושמדו עד תום. "בפועל, רוב דברי המקור ['סלקט'] ... לא התגשמו. אולי סאדאת היה בעל שיגעון גדלות, אבל בהחלט לא מטורלל לגבש תוכנית מבצעית כמו שהמקור טען".
דיונים על "מחדל ההפתעה" ופרטים עליו וניתוחם הנם, כאמור, טחינת מים חסרת-תועלת. הם טובים לערבי צ'יזבאטים של בוגרי אמ"ן ותו לאו. כאמור, ועדת אגרנט המציאה את התירוץ, "הפתעה", כדי להסיח את הדעת ממחדלים איומים של צבאנו בשלושת הימים הראשונים למלחמה (כמובן, ביודעה מה איתרע לנו במהלכה) ומרמתו הנמוכה מאוד בלחימה בשתי החזיתות. לצערי הרב, הצליחה הוועדה לקבוע את סדר-היום בדיונים ובמחקרים עד עצם היום הזה.
