הקורונה הנחיתה מהלומה משולשת על יצואניות הנפט במזרח התיכון: המגיפה עצמה, המיתון העולמי וצניחת מחירי הנפט. הקורונה קטסטרופלית במיוחד מבחינתו של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן – כותב גרגורי גאוס מאוניברסיטת טקסס ב-Foreign Affairs.

בשנת 2016 חשף MBS את "חזון 2030", שמטרתו היא לשחרר את סעודיה מתלותה בנפט. 2020 אמורה הייתה להיות השנה בה ייסגר הגרעון בתקציב, תוך עליית ההכנסות שאינן מנפט ל-160 מיליארד דולר, ואירוח 18.75 מיליון איש בחאג' בעיר מכה. הקורונה חיסלה את התוכניות הללו. מספר החולים הגיע ל-280,000 – יותר מכל מדינה ערבית אחרת. החאג' הוגבל ל-1,000 מוסלמים המתגוררים בסעודיה. הגרעון בתקציב זינק.

מנהיג שאפתן אינו נותן למשבר להתבזבז, ומוחמד הוא בהחלט שאפתן. בימים הראשונים של המגיפה הוא הזניק את המע"מ מ-5% ל-15% והממשלה הזרימה סיוע של מיליארד דולר לעסקים. MBS הנחה את קרן העושר הלאומית לרכוש מניות במחירי מציאה בשוקי העולם, וניהל מלחמת מחירי נפט מול ולדימיר פוטין; סעודיה צריכה מחיר של 80 דולר לחבית כדי לאזן את תקציבה; המחיר הנוכחי הוא קצת מעל 40 דולר.

מוחמד עדיין יכול לאזן את התקציב, אך במחיר של ויתור על שניים מהפרויקטים האישיים שלו. כאשר סעודיה התערבה במלחמת האזרחים בתימן ב-2015, מוחמד – אז (כמו היום) שר ההגנה – היה הפנים של המבצע. כאשר המלחמה התארכה, הוא ויתר על מקומו בקדמת הבמה; לסעודיה אין כיום סיכוי לנצח את החותים הנתמכים בידי אירן. היא מוציאה 9% מהתוצר על ביטחון, אחד השיעורים הגבוהים בעולם, בין היתר בגלל המלחמה בתימן. סעודיה היא מתקשה מאוד לצאת משם, תבוסה בתימן תהיה גלולה מרה מאוד למוחמד – אך גאוס מדגיש, שהסיכון הפיסקלי מבית חמור עוד יותר. להערכתו, בסופו של דבר יהיה לאירנים ולחותים קשה כמו לסעודים, ולאחרונים תהיה הזדמנות לשקם את השפעתם בתימן.

הפרויקט השני הוא הקמתה של עיר סופר-מודרנית בצפון-מזרח סעודיה, אזור כמעט נטוש של הממלכה. מוחמד כינה אותה "נֶאוֹם" – שילוב של "ניאו" ושל המילה הערבית "מוסתקבל" ("עתיד"). הרעיון היה, שהעתיד החדש של סעודיה הוא בהיי-טק ולא בנפט. אבל הפרויקט צפוי לעלות מאות מיליארדי דולרים, עם סיכוי מועט בלבד של החזר ההשקעה ועם הפניית חלק ניכר מן המשרות בו לרובוטים במקום לבני אדם. ביטולו יחסוך הון עתק ויאותת לסעודים שגם יורש העצר מוכן להדק את החגורה, כפי שהוא מבקש מהם לעשות.

גאוס מציין, כי הקורונה גם פתחה הזדמנויות בפני סעודיה. למעלה ממיליון עובדים זרים עזבו את הממלכה בשנים האחרונות, ואחרים צפויים ללכת בעקבותיהם בשל המשבר הנוכחי. אובדנם של לקוחות כה רבים תרם למיתון בטווח הקצר, אך הממשלה תוכל לנצל את העדרם כדי ליצור משרות לסעודים בטווח הארוך.

הפסקת הדימום הפיזי והכספי בתימן ובפרויקטים כמו "נֶאוֹם" הייתה קלה יותר במערכת קבלת ההחלטות הקודמת. מועצת של הנסיכים הבכירים, שפעלה בעשורים שלפני עלייתו לשלטון של המלך סלמן ב-2015, הייתה מסוגלת לשכנע אפילו אדם חזק דוגמת הנסיך מוחמד לסגת מהאג'נדה האישית שלו. אבל כעת כל ההחלטות מצויות בידי המלך ובנו, וכל מחשבה מחדש תצטרך לבוא ממוחמד עצמו. אם לשפוט על-פי שיקול הדעת שהפגין בעבר, כמו כאשר הורה לרצוח את ג'מאל חאשוקג'י, אין יותר מדי סיכוי שזה יקרה.

לדעת גאוס, MBS צריך לשקול עוד הקרבה אישית, אשר לא תסייע לסעודיה מיידית בתחום הכלכלי, אך תעזור לשמר את הברית האסטרטגית החשובה ביותר שלה – עם ארה"ב. מוחמד יצר מערכת יחסים חמה עם דונלד טראמפ וג'ארד קושניר, אשר השתלמה לו כאשר ממשל טראמפ תמך בו במאבק הכוחות מול יורש העצר הקודם, מוחמד בן נאיף, וכאשר טראמפ הגן עליו מפני ההשלכות של רצח חאשוקג'י. אולם קשרים אלו הכניסו את יחסי ארה"ב-סעודיה לזירה הפוליטית האמריקנית, והדמוקרטים אימצו קו ביקורתי במיוחד נגד ריאד – הן בהתנגדות למכירות נשק לסעודיה והן נגד מדיניותה בתימן.

סעודיה מעולם לא הייתה פופולרית במיוחד בקרב הציבור האמריקני, אך נשיאים משתי המפלגות פעלו כדי לשמר את היחסים עם האליטה שלה. התמיכה הדו-מפלגתית הזו מצויה כעת בסכנה. הסעודים צריכים לאותת בצורה יעילה על שמירת מרחק מטראמפ וממשלו, אם הם רוצים לבנות גשר לממשל דמוקרטי אפשרי בשנה הבאה.