נניח שאתה חייב לאכול פיצה בתוך שעה, אחרת תמות ברעב. סביר להניח שתזמין פיצות מכמה שיותר פיצריות, כדי לוודא שלפחות אחת תגיע בזמן, ולא יהיה לך אכפת שהשאר ייזרקו. זה המצב עם החיסון לקורונה, מסביר אקונומיסט: עם 700,000 מתים רשמיים ושיעור אמיתי גבוה בהרבה, עם צניחת התוצר העולמי ב-8% במחצית הראשונה של 2020 – קרוב לוודאי שהחיסון יימצא במהירות שיא. אבל ההשקעה בחיפוש אחריו היא רק 10 מיליארד דולר – שזה כמו להזמין פיצה אחת.

הנתונים חמקמקים, אבל בגדול – העולם קנה 4 מיליארד מנות להפצה עד סוף 2021, ותיאורטית זה אמור להספיק למחצית מן האנושות. בפועל, הרבה פחות אנשים יזכו להגנה מפני הנגיף. כמה מן החיסונים שבייצור לא יקבלו את האישורים הדרושים, וגם לחיסון שיאושר יש 20% סיכויי כישלון. אחרים לא יספקו הגנה מלאה, וחלקם יצריכו יותר מאשר מנה אחת. בשל כל אלו, גם מדינות כמו ארה"ב ובריטניה שהזמינו שתי מנות לכל אזרח, עדיין לא קנו מספיק.

לדעת אקונומיסט, העולם צריך להתייחס לחיסונים שטרם הוכחו כפוליסת ביטוח ולא כבזבוז. אם עשרה חיסונים ומעלה יהיו בפיתוח, יש 90% סיכוי שאחד מהם יעבוד. ברגע שזה יקרה, יהיה צורך להפיץ במהירות מיליארדי מנות שלו. אבל אי-אפשר לדעת מראש מי המועמד שיצליח. לכן, ממשלות צריכות לסייע לחברות התרופות לייצר מגוון רחב של חיסונים – הכי טוב: עשרות מיליארדי מנות – הרבה לפני שהאישור הרגולטורי יינתן או לא יינתן. בצורה זו, החיסון המנצח יוכל להגיע במהירות בעוד החיסונים שנכשלו יושלכו.

הגישה הזאת עלולה להיראות בזבזנית, אבל אפילו הוצאה של 100 מיליארד דולר על חיסונים היא טיפה בים לעומת 7 טריליון דולר שממשלות הוציאו עד היום על הצלת הכלכלה. הבזבוז האמיתי יהיה לחכות עד שיימצא חיסון מאושר ורק אז להאיץ את הייצור. מבחינה כלכלית – שלא לדבר מבחינת חיי אדם – כדאי לעולם להוציא 200 מיליארד דולר כדי להבטיח שחיסון יעיל ייוצר בתוך שבוע.

יש החוששים שהשקעה עצומה כזאת תביא ל"הלאמת החיסון", כאשר מדינות עשירות ידחקו הצידה את העניות בניסיון להבטיח עדיפות לאזרחיהן. הפתרון של אקונומיסט: העולם יפיק את מירב התועלת ממלאי מוגבל את חיסונים בכך שיאחד את המשאבים ויחלק את המנות על בסיס הצרכים – תחילה עובדי בריאות, לאחר מכן בעלי מחלות רקע וכן הלאה. למרבה הצער, פוליטיקאים בכמה מדינות בעלות יכולת ייצור, צפויים לתת עדיפות לאנשיהם. אחת הדרכים לצמצם את המאבק הבינלאומי היא למקסם את הייצור ולפזר את יכולות הייצור. יהיה גם צורך לסבסד את החיסון למדינות העניות ביותר.

פוליטיקאים לא חיים בקלות עם הרעיון של ייצור-יתר מכוון, במיוחד בעולם בו יש דרישות כה רבות מכספי הציבור. כאשר הם ניצבים מול יכולת ייצור נרחבת ההופכת להיות חסרת תועלת, פוליטיקאים מסתכנים בכך שיואשמו בבזבוז כספים – כפי שאירע לממשלת בריטניה, כאשר בתי החולים לשעת חירום שבנתה עבור חולי קורונה נותרו ריקים. אבל פוליטיקאים חייבים להיות מציאותיים, טוען אקונומיסט. אתה רוכש ביטוח לפני שאתה יודע מה עלול להתרחש, לא לאחר מכן.