השופטת מרגולין, ליאת בן ארי, וכללי המניעות <br>

לאחר שנשיאת בית המשפט העליון האשימה את כל העולם ואשתו בגין הביקורת הנוקבת שנמתחה על ניגודי העניינים בבית המשפט העליון בסדרת כתבותיו של קלמן ליבסקינד, היא נכנעה לביקורת ופרסמה אמות מידה. עיתונות במיטבה. אנא קום אתה הקורא, אנא קומי את הקוראת, וציינו לטובה עיתונאי או עיתון אשר השפעתם ניכרת ואשר הצליחו באמצעות חוד העיפרון להניע את המערכת השלטונית למעשה, או הביאו לשינוי כלשהו במערכת השלטונית.

ערוצי הטלוויזיה אשר מקבלים להערכתי למעלה מ-95% מהחשיפה עיתונאית, אינם משפיעים בכלום מכלום מלבד חרחורי ריב משמאל ומימין. שני הערוצים המובילים מזוהים פוליטית באורח מובהק. לשני הערוצים יש דגלון ימני תורן להשתקת המצפון ועל-מנת לעמוד לכאורה בדרישות החוק, אבל כאמור מלבד חרחורי ריב - השפעתם אפס.

ידיעות אחרונות ירד מגדולתו. ברור כי הוא משרת את האינטרסים של אדוניו. אפס השפעה. ישראל היום נולד על-מנת לשרת אג'נדה. אפס השפעה. כנ"ל עיתון הארץ.

אתר News1 משפיע פי 100 מהיקפו וגודלו, בעיקר עקב חשיפותיו, ובראש המשפיעים באתר, יואב יצחק, עיתונאי חוקר וחסר חת, אשר מקורו למיטב זכרוני בעיתון מעריב. מעריב המחדש מזה כמה שנים ימיו כקדם והופך לעיתון בעל השפעה מרובה, בעיקר עקב ההרכב המגוון של עיתונאים הכותבים בו, והבולט שבהם, לטעמי, קלמן ליבסקינד.

קלמן ליבסקינד חשף לאחרונה את שערוריית ניגודי העניינים אצל שופטי בית המשפט העליון, חטף קיתונות של רותחין מנשיאת בית המשפט העליון, אבל "יגעת ומצאת תאמין". קיתונות הרותחין האלה היו רק היחצ"נות הריקה וחסרת המשמעות של בית המשפט העליון. מעז יצא מתוק, ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות פרסמה את אמות המידה לשופטים לכללי המניעות, כללים שאינם בבחינת דין, אלא סייג, גדר אזהרה לפני הדין, על-מנת שלא לעבור על הדין. תודה לך קלמן ליבסקינד, תודה לך הנשיאה אסתר חיות.

ועם הכללים ביד חובה עלינו להתחיל לעבוד, והייתי רוצה תחילה להביט על הדיון של השופטת מרגולין בתיקו של ראש עיריית אשקלון לשעבר, כאשר בפסק הדין היא פרסמה אמות מידה תקדימיים וללא כל בסיס איתן בחוק (ולטעמי אף בניגוד לחוק) למתן משמעות של טובת הנאה לסיקור עיתונאי חיובי, וממילא מתן אפשרות של האשמה בשוחד למקבל עיתונות טובה.

כללי המניעות עוסקים בעורכי דין המופיעים בפני בית המשפט ובצדדים המופיעים בפניו. השופטת מרגולין עבדה בפרקליטות, אז האם הפרקליטות היא "משרד"? האם נציגי הפרקליטות היו מנועים מלהופיע בפניה?

לא ולא. הפרקליטות היא "משרד" ענק, ומניעת אפשרות של שופט בוגר הפרקליטות לדון בנושאים בהם הפרקליטות לוקחת חלק, פוסלת את השופט בפועל לכל דיון פלילי ולכן אין כל מניעה ששופט בוגר הפרקליטות ידון כאשר עובדי הפרקליטות מופיעים בפניו. ואולי נבדיל על-פי התחום. אבל רק לפי התחום אי-אפשר להבדיל כי השופטים ידונו בדרך כלל בנושאים העוסקים בתחום התמחותם, והגבלת התחום בלבד לא מגבילה בפועל כלום. אז הייתי מוסיף עוד כלל - הכלל הגאוגרפי. כלל האומר כי בפני שופט בוגר פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, לא יופיעו פרקליטי מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה. והייתי מוסיף כמובן עוד נדבך, נדבך הזמן, נדבר המצוי באמות המידה. הקשרים המקצועיים האלה נמוגים אחרי חמש שנים, אלא אם יש אינדיקציות אחרות לקיום קשרים בין השופטת לבין פרקליטות תל אביב מיסוי וכלכלה.

ומכאן שאם שופט מסומן מראש כשופט מיסוי וכלכלה (וזה היה המקרה בעניינה של מרגולין), והוא בוגר פרקליטות מיסוי וכלכלה, הוא לא יוכל להתמנות באזור בו יטענו בפניו חבריו למשרד בפרקליטות, אלא אם חלפו 5 שנים מאז נפרד לשלום מחבריו. ואף אם עברו 5 השנים, אז יש להחריג מצבים בהם יש אינדיקציות לקשרים שעלולים להביא למשוא פנים. ומה נשאר אחרי 5 השנים? אחרי 5 השנים נותרים חברויות ונותרים קשרים מיוחדים שאינם דווקא חברויות.

האם למעלה מ-10 שנים לאחר שעו"ד ליאת בן ארי ועו"ד לימון מרגולין יחידי, חלקו אותו תיק מטעם פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה במשפט השוחד של דודי אפל חלה מניעות על מרגולין לדון בתיקים של פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה? והתשובה היא רק אם נותרה חברות, ואת זאת הן יודעות, ואולי יודעים גם אחרים, או אם יש נסיבות אחרות המצביעות על האפשרות שהקשרים ביניהן עלולים להביא את מרגולין לכדי משוא פנים.

ולטעמי אכן יש שתי נסיבות כאלה, אשר כל אדם שעיניים בראשו היה מסיק שהמניעות הזו שרירה וקיימת:

1. פורסם שליאת בן ארי כתבה המלצה לשופטת מרגולין כאשר נשקל מינויה של מרגולין לבית המשפט המחוזי.

2. אחת הסיבות המרכזיות לכך שלשכת עורכי הדין לא תמכה בבחירת שופטת מרגולין למינוי קבע היא היותה של מרגולין "שופטת קטיגורית" לטעמה של הלשכה, היינו שופטת הנוטה לכיוון הצדקת הקטגוריה, הפרקליטות.

גם נראית על-ידי עורכי הדין כנוטה לכיוון המשרד שלה שעבר, ולכן הם פוסלים אותה משיפוט במחוזי בכלל, וגם מונתה למחוזי בהליך בו ראש המשרד שלה לשעבר, המייצגת את הנדונה בפניה, כתבה לה המלצה בהליך מינויה, אין ספק לטעמי שמדובר כאן בחשש קיצוני למשוא פנים.

ואי-אפשר לסיים בלי הבעת שאט נפש מאיומים, או מתוקפנות כלפי ליאת בן ארי או מי מבני משפחתה. ביקורת זה אחלה, משמרות מחאה ליד ביתה בתיאום עם המשטרה זה אחלה, אך איומים, אלימות, חריגה במ"מ מהוראות המשטרה הם מעשים מגונים תרתי משמע, ואני מאוד מקווה שמי שנוקט בהם, ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח, ומקדם ככל האפשר.