יסוד לתקווה - גם ב"הפוגה" פוליטית <br>

בתקופה נמשכת של קשיים, אשר סיומה הצפוי עדיין לא ניתן לתזמון, נתונים אזרחים בישראל, כברוב ארצות התבל, בצורך להתמודד עם השלכותיה הבריאותיות, החברתיות והכלכליות של מגיפה עולמית, ולעמוד באתגרי המצב תוך מניעת נזקים בלתי-הפיכים וצמצום מירבי של נזקים זמניים. ניסיונות העבר מלמדים, כי בחברה הישראלית טמונים כוחות העשויים להבטיח הצלחות גם הפעם, אך דומה כי לשם כך, כיום כבעבר, נדרשות לציבור כולו: אחווה, התחשבות הדדית ו... תקווה. זאת, כמובן, בנוסף לעזרה לנצרכים, מצד המדינה והרשויות ומצד כל בעלי-היכולות האחרים. עם זאת, על-מנת שגם כל אלה יהיו שוב חלק ממשי מהמציאות הישראלית, יש צורך לנטרל גורמים מעכבים ולחזק גורמים מסייעים.

המצב הכספי של המדינה - עדיין טוב למדי

הן לצורך עידוד ותקווה לרבים, והן לצורך שיקולים וצעדים כלכליים ממשלתיים, ניתן לקחת בחשבון, כי מצבה הכספי של המדינה משתקף גם ברזרבות השמורות ומנוהלות בידיו הנאמנות של השומר המקצועי הוותיק (ייסודו בחוק המקורי מתשי"ד-1954), "בנק ישראל". דיווחיו הרשמיים של הבנק בנושא מתפרסמים מדי חודש באתר האינטרנט שלו; הדיווח מ-6.8.20 לגבי היתרות בסוף יולי האחרון, מציין סכום העולה על 157 מיליארד דולר-ארה"ב (עם מגמת עליה לעומת חודשים קודמים). גם אם תילקח בחשבון ירידה אפשרית בשער הדולר, דומה כי לצורך חישוב בשקלים של היתרה השמורה, ולגבי פוטנציאל ההסתייעות בה בתקופות הקרובות, ניתן להכפיל את המספר הנכבד הנ"ל לפחות פי 3...!

אמנם יש להתייחס לכספים הנ"ל בזהירות ובאחריות, גם כלפי העתיד, אך במצב הקיים והנמשך, על סיכוני פגיעותיו ונזקיו, יש לראות את ייעודם של הכספים לא רק לניהול המצב בעתיד בינוני ורחוק, אלא גם להבטחת "מעבר" תקין וראוי של הציבור כולו אל אותו עתיד "דרך" ההווה והעתיד הקרוב.

אמנם "בנק ישראל" הינו גוף עצמאי ובעל סמכויות משלו, בנפרד מהממשלה, אולם הכספים שבידיו, גם אם אינם "כספי ממשלה" הינם כספי המדינה: סעיף 4 של "חוק בנק ישראל" מציין במפורש, כי בין תפקידיו של הבנק - "להחזיק את יתרות מטבע החוץ של המדינה..." ו"לשמש בנקאי של הממשלה". חוק-התקציב, אשר כל ממשלה חייבת להגישו לכנסת, הינו ל"תקציב-המדינה", וכפי שהכנסת העניקה ל"בנק ישראל" בחוק את מעמדו, סמכויותיו ותפקידיו, כך היא יכולה להורות לו, אף במסגרת חוק תקציב-המדינה, להעמיד כספים שבידיו לרשות הממשלה ולצרכי המדינה והציבור.

גם אם תינקט זהירות-יתר בנושא, והעמדת הכספים האמורה תיעשה על דרך הלוואה, ההגבלות על "הלוואות לממשלה" שנקבעו בסעיף 49 של החוק הנ"ל, ניתנות לתיקוני הגמשה בחקיקת הכנסת. זאת, מבלי לשכוח את אפשרות המימון הנקוטה בידי מדינות רבות במציאות הקשה הנוכחית על-ידי הדפסת-כסף; הרזרבה הדולרית הנכבדה שבידי "בנק ישראל" (כנגדה - חלק תואם ברזרבות הזהב של ארה"ב ב"פורט-נוקס"), עשויה להוות גיבוי מספיק אף לצורך זה.

אישור תקציב למדינה - גם מול "איומי בחירות"

למילוי הצורך והחובה לאשר תקציב מדינה לגבי כל שנה, נקבע בחוק גם מועד מירבי (31 במרץ), אשר הסנקציה לאי-מילויו - התפזרות כפויה של הכנסת. לגבי השנה הנוכחית, נדחה המועד שבחוק ליום 24.8.20 (ד' באלול, ה'תש"ף). בעת כתיבת שורות אלה, מסתמנת דחייה נוספת של המועד, בניסיון למנוע בחירות נוספות - תוצאת המחלוקת הפוליטית שנתגלעה: תקציב לשנה זו, או גם לשנת 2021.

מול הסכמה "קואליציונית" מפורשת לתקציב דו-שנתי, עומד הניסיון לזכות ביתרון פוליטי, הנובע מהשלכות העדר תקציב ל-2021, אם לא יאושר עד 31.3.21. אין צורך להכביר מילים על כל שכבר נכתב ונאמר בנושא, אך לצל הסכנה המוחשית של "נפילה" למערכת בחירות (גם לאחר דחייה של מועד 24.8.20, אם תהיה) יש להזכיר לא רק את הנזקים למדינה ולציבור, אלא גם את סיכוניו של כל צד במערכת הפוליטית הקיימת ובמערכה הפוליטית הצפויה: סיכונים אלה יושפעו גם מהמתרחש בימים אלה, וציבור המצביעים ישפוט כל צד גם על-פי טיעוניו ועמדותיו כיום.

בהקשרים אלה - יועלו כאן הערות אחדות:

א. גם תקציב שאושר ניתן לתיקון מעדכן; סעיף מפורש בנושא - סעיף 3(ג) ב"חוק יסוד: משק המדינה", הקובע: "במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף." בסעיף 3ג(א) של אותו חוק-יסוד נקבע, כי "הצעת חוק תקציבית לא תתקבל בכנסת אלא בקולותיהם של 50 חברי הכנסת לפחות" - רוב מצופה בהישג-יד של כל ממשלה, מה גם מול אתגרים בהיקף כלל-ארצי.

אם תקציב 2020 היה נקבע ומאושר בחוק עוד לפני המודעות ל"מגיפת הקורונה" ולהשלכותיה, האם לא ברור כיום, כי הייתה מוגשת הצעת-חוק לתקציב נוסף!? ואם יאושר תקציב 2021 לאחר 2020 - האם לא יפעלו הממשלה והכנסת לצעד התקציבי הנוסף המעדכן, אם יתחייב עקב צורך שיתגלה!? במצב החקיקתי האמור, לאור ההסכם הקואליציוני אשר איפשר את "ממשלת האחדות" הנוכחית (עם ההסכמה הקיימת בדבר הסדרת תקציב-מדינה גם לשנת 2021), ולצל האיום המתקרב של בחירות נוספות - מדוע לא ייקבע תקציב לפי המוסכם מראש, עם אפשרויות עדכונו המגובות בחוק הקיים, ואשר ממילא "טבועות" (עקב תהפוכות המציאות) בכל תקציב שנתי, ובמיוחד בתקציב הבא לקדם מאבקים רפואיים וכלכליים מול נגיף עולמי מתעתע כבימינו!?

ב. לא למותר להזכיר את הטעם המעשי-החקיקתי העומד בבסיס האבחנה בין ראש ממשלה הנאשם בפלילים לבין שר הנתון למצב דומה: בעוד הדין מאפשר הדחתו של שר, כאמור, אין הדבר כך לגבי ראש-ממשלה בישראל. הטעם העיקרי לאבחנה ייחודית זו (בצד הצורך לשלול "פיתוי" להאשמות-שווא פסולות ורבות-השלכה) נראה כנובע מ"מבחן התוצאה": שר אשר פוטר עקב הגשת כתב-אישום ויצא זכאי בדינו, עדיין ניתן לפצותו (גם אם לא באופן מלא) בכסף ובאהדה ציבורית; לא כן במקרה של ראש-ממשלה שזוכה - פיטוריו של בעל כהונה כזה מקרינים על הממשלה כולה, וממילא גם על הכנסת, עד כדי צורך בבחירות חדשות. כאן לא יהיה די ב"פיצוי" לראש-הממשלה - נזק בלתי-הפיך ייגרם למדינה ולציבור, במיוחד אם לא יימנע הצורך בקיומן של בחירות חדשות, אשר למצער - יותירו את רישומן באובדן של סכומי-עתק.

על-רקע זה, האם לא יהיו השלכות, לפחות במישור הציבורי, למקרה בו ייוחס דווקא לראש-הממשלה צעד של הליכה לבחירות (פעם נוספת בשרשרת הנוכחית)!? האם יוכל להצדיק כראוי צעד רב-משמעות כזה, הנחשב כ"עונש" וכנזק לציבור!?

ג. בדומה לכך, החשש שמא תקציב דו-שנתי (עד סוף 2021) יצריך "גזרות נוספות": אם יידחה אישור תקציב 2021 ל-31.3.21, ויהיה צורך בגזרות נוספות - כלום לא ייכללו אלה בתקציב שיאושר עד ל-31.3.21!? האם עצם הניסיון להציג לציבור טיעון כאמור (בהקשר הפוליטי המיוחס לו), לא יתפרש על-ידי הציבור, רובו-ככולו, כפגיעה באינטליגנציה שלו, וממילא, כפגיעה בכבודו (על השלכותיה הפוליטיות...)!?

תועלתה של "הפוגה פוליטית" מוסכמת

כאשר הציבור ויחידיו נדרשים לעמוד בקשיי המציאות הנמשכת ובאתגריה המכבידים, לא די בהזרמה כספית חלקית, מדי פעם, מבלי לגרוע מתרומותיה: לא פחות מכך, ואף יותר מכך, זקוק הציבור להרגעת האווירה הסוערת, לעידוד ולתקווה, למצער - במישור הפוליטי; ומבחינת הפוליטיקאים - לפחות ל... תקופת-ניסיון, בליווי ההצהרה המשפטנית הנהוגה, לפיה שתיקה והימנעות אינם ולא יתפרשו כוויתור כלשהו או כהשלמה עם טענות ברי-הפלוגתא, וכי כל צד שומר על מלוא הזכויות לטיעונים ולצעדים כבעבר.

למרבה הצער, גם ב"חגי תשרי" הקרבים ייאלץ הציבור להמשיך ולהתמודד מול תהפוכות המגיפה וקשיי התקופה. עם התקווה כי ימי החג (הבעל"ט) באים עלינו לטובה, למרות הכל - חלילה אם הכבדה מיותרת מצד המישור הפוליטי תעיק על הציבור ותשבש את אווירת החגים. אין לצפות להתפייסות של בעלי-מחלוקת במישור זה, אך ניתן וצריך לדרוש מכל הפוליטיקאים לפחות "פסק-זמן", ולו עד תום חגי תשרי ביום כ"ד בתשרי, התשפ"א - 12.10.2020.

"ההפוגה הפוליטית" המוצעת, אמורה להיות מקור לתועלת גם לפוליטיקאים עצמם: כל מי שיטול בה חלק (למעשה, על-ידי הימנעות מאמירות ומצעדים מתריסים; אין נדרשת טירחה, אלא ... התאפקות), ייחשב כשותף לצעד תקדימי בעולם הפוליטי בישראל, ולו לגבי פרק-התקופה הנוכחי.

בנוסף: האווירה הצפויה במהלך ה"הפוגה" עשויה להביא, באופן טבעי, לא רק לחשיבה נוספת ומגוונת יותר, אלא גם להתחשבות רבה יותר, ועמה - התחשבות הדדית כמתבקש. יש יסוד להניח, כי "הפוגה פוליטית", אף לתקופה הקצרה המוצעת, תבליט את מקומן ואת תועלתן של ההתחשבות והאנושיות גם במציאות הפוליטית הסבוכה של ימינו אלה, דבר האמור להקרין גם על הציבור, וממנו חזרה. בכך יש עניין לרבים, אף בנושאים שלא הוסדרו זה זמן רב (לרבות הצורך בהתחשבות בסיכונים ובלחצים חריגים וממושכים, הכרוכים לעתים במילוי חובה ממלכתית).

חבל יהיה אם סיומה של "תקופת הקורונה", שאולי איננו רחוק בזמן, יותיר בישראל שסע חברתי וסיבוך פוליטי, כאלה המאיימים על כולנו. דברים בהקשר כבר הועלו באתר זה במאמר קודם של הח"מ מ-13.7.20: "חשיבה והתחשבות מול קשיי המציאות". "הפוגה פוליטית", כמוצע כאן - ראוי לשקול; שווה לנסות; חבל להחמיץ.