|
|
דרושה בנייה מחדש של הסחר [צילום: מארק לניהאן, AP]
|
|
|
|
|
קיץ עגום לדולר: שערו נפל בחודש יולי ביותר מ-4% לעומת סל המטבעות העיקריים האחרים, הירידה החודשית החדה ביותר מזה עשור, בעוד הערך של האירו, הזהב ואפילו הביטקוין נמצא בעלייה. תגובה לקויה לקורונה, התאוששות כלכלית איטית וחוב מאמיר תרמו כמובן לדאגה בנוגע לבריאותו של המשק האמריקני. אבל אם יש מקום לפקפק בדומיננטיות של הדולר – טוען אקונומיסט – הרי זה משום שהעולם שבנתה ארה"ב נראה פגיע.
המעמד של "מטבע עתודות" נראה לעיתים קרובות כבנוי על יסודות כלכליים. מי שמנפיק אותו אמור למלא את התפקיד המרכזי בסחר העולמי, כך שחוזים ייקבעו במטבע שלו. עבר של מלווה עולמי מסייע להרחיב את השימוש במטבע ומעודד את שמירתו בעתודות המט"ח. כיום ארה"ב מפגינה תכונות אלו פחות מאשר בעבר. חלקה בסחר העולמי ירד וכיום סין היא היצואנית המובילה. היא חדלה מזמן להיות מלווה נטו, שכן חובותיה עולים משמעותית על השקעותיה. החוב הציבורי הגואה והממשל הבלתי-מתפקד זרעו ספקות ברחבי העולם הפיננסי בשאלה אם הדולר הוא השקעה נבונה לטווח ארוך. הלחישות בדבר החלפתו של הדולר באירו או ביואן הפכו לקולות רמים יותר.
שינוי במטבע העתודות אירע פעם אחת בלבד: כאשר הדולר החליף את הליש"ט. לכן, איתור הגורמים לאירוע שכזה הוא כמעט בלתי אפשרי. בעבר סברו כלכלנים, כי המפתח הוא היקף השימוש במטבע כתוצאה מהיקף התוצר של המדינה, וששינויים כאלו זקוקים לעשרות שנים כדי להבשיל. אבל בדיקה מעמיקה יותר של הנתונים מטילה ספק על השערה זו ומעלה, כי מטבע העתודות חולק לעיתים את התפקיד עם מטבעות נוספים, ולכן אובדן המעמד אינו כה בלתי אפשרי.
במשך עשרות שנים לא הצליחו מתחריו של הדולר לפגוע במעמדו. חלק מן ההסבר הוא שארה"ב אינה כה חלשה כפי שנדמה לעיתים. נכון, המערכת הפוליטית שלה אינה מתפקדת, אבל האיחוד האירופי וסין מעניקים עוד פחות ביטחון, ובשניהם יש בעיות חוב ופוליטיקה משלהם. האירו עבר כמה משברים קשים בחייו הקצרים והמערכת הפיננסית הסינית סגורה ורחוקה מהנורמות של העולם העשיר.
הדומיננטיות של הדולר משקפת גם גיאופוליטיקה, ממשיך אקונומיסט. הדולר ירש את הליש"ט בזמן מלחמת העולם השנייה לא רק בגלל העליונות הכלכלית של ארה"ב, אלא גם בשל עוצמתה הגיאו-פוליטית הבלתי מעורערת. לכן, מעמדו העולמי של הדולר אינו תלוי רק בייצוא הסחורות של ארה"ב ובמעמדה בשוק האשראי, אלא גם בסדר הגיאו-פוליטי שהיא בנתה לאחר מלחמת העולם השנייה. האיום הגדול ביותר עליו אינו מידת המשיכה של האירו או היואן, אלא התרופפות מחויבותה של ארה"ב לבריתות בינלאומיות ולמוסדות ששימרו את השלום והגלובליזציה במשך למעלה מ-70 שנה.
למרות שקריסתו של סדר זה נראית בלתי סבירה, הסכנה שזה יקרה גדולה כיום יותר מאשר אי-פעם. עוד לפני הקורונה, הלאומנות הכלכלית של דונלד טראמפ פגעה קשות בפתיחות וגרמה להתנכרות מצד בעלי ברית. הקורונה פגעה עוד יותר בשיתוף הפעולה הבינלאומי. קרן המטבע מעריכה שהסחר יצנח השנה ב-12%. שרשרות אספקה חוצות גבולות עלולות להיקטע בשל חששות מעימותים כלכליים ופגיעה בביטחון הלאומי. ארה"ב וסין נראות כגולשות למלחמה קרה חדשה.
למרות שתפקידה של ארה"ב בעולם נחלש במקצת, הוא עודנו עצום – מדגיש אקונומיסט. בנייה מחדש של הסחר העולמי בהנהגה אמריקנית עשוי להבטיח את הדומיננטיות של הדולר לשנים רבות. עולם מפולג ועוין יותר, לעומת זאת, עלול להטיל צל כבד על מעמדו המועדף של הדולר – ועל גורמים רבים נוספים.
