מערכת המשפט רקובה מן היסוד

באמור בכותרת אין כל חדש, אלא שמצווים אנו, אוהבי האמת, שוחרי הצדק ובעיקר כל אלה הרוצים בקיומה של מדינה יהודית בארץ הקודש, להצביע בכל פעם מחדש על העוולות, על המוסר המעוות והכפול, על האוריינטציה הפוסט ציונות ועל הגישה האנטי יהודית, כל אלה ממאפייניה של מערכת המשפט היום, לאורכה ולרוחבה.

סיפור ראשון - בדיון בתיק פלוני פנה ב"כ אחד הצדדים אל "כבוד השופט" בבקשה לדחות דיון שנקבע ליום תשעה באב. "כבוד" ה"שופט" (בדין שניהם במירכאות...) פסק כי בעוד שהוא מבין את הקושי לנהל דיון ביום צום הרי שיום תשעה באב הוא יום עבודה רגיל ומכאן שאין לקבל את בקשת הדחיה. בחלוף ימים ספורים פנה הצד שכנגד באותו התיק, עו"ד ממוצא דרוזי, בבקשת דחייה של אותו הדיון ממש. נימוקיו היו שבאותו היום מתקיים חג הקורבן הדרוזי והתייצבות לדיון תהיה לא נוחה למבקש. קבע ה"שופט" - מאחר שמתברר שבתאריך שנקבע חל חג הקורבן הדרוזי הרי ש"אין מנוס אלא לדחות את הדיון".

סיפור שני - עצוב, מקומם ויותר מכל מסוכן ומסכן את חיי חיילינו: בג"ץ קבע בימים האחרונים ממש כי אין להרוס את בית המחבל הערבי שהרג את לוחם סיירת גולני עמית בן יגאל השם ייקום דמו. נימוקי ה"שופטים" הדגישו את העדר המעורבות של בני משפחת המחבל ומכאן את חוסר הצדק שבהריסת ביתם. אלא שכרגיל מתעלם הבג"ץ מההשפעה ההרתעתית של הריסת בית מחבל, כזו שבוודאי תמנע פגיעה נוספת בחיילים ואזרחים יהודים. שכן אין כל ספק שבאם יידע הרוצח הערבי הפוטנציאלי שמיד לאחר ביצוע הפשע נגד יהודי משפחתו כולה תיוותר ללא קורת גג ישמש הדבר גורם מרתיע שימנע שפיכת דם יהודי. כפי שהורגלנו, הבג"ץ מעדיף זכויות קנייניות של הרוצחים הערבים על פני הגנה על חיי יהודים.

מקרה שלישי - נתרחק מעט, לא הרבה מהבג"ץ (שהרי באותה "משפחה" מדובר...). סדרת תחקירים עיתונאיים מלמדת על חשד לכאורה כנגד עו"ד ליאת בן ארי (בכירה בפרקליטות ומי שמשמשת תובעת בתיקי נתניהו) לפיו ביצעה זו כמה עבירות פליליות בקשר עם דיני תכנון ובנייה. ברי לכל כי פרקליטה, כלשהי קל וחומר בכירה, אינה יכולה לשמש בתפקידה ולו יום אחד נוסף, בהתקיים חשד כזה המגובה בראיות. והנה ראו זה פלא, איש אינו חוקר, הפרקליטה ממשיכה בעבודתה ועולם כמנהגו נוהג.

יתרה מכך, בעוד שחשדות דומים כנגד מאן דהוא מן הימין, דמות ציבורית בוודאי, היו מרעידים את אמות הסיפין, הרי שבמקרה דנן מתקיימת דממה תקשורתית של ממש כאשר אמצעי התקשורת הממוסדים (ערוצי הטלוויזיה 11 12 ו-13, רשת ב וגלי צה"ל) מחרישים, כשבעול הטיפול בפרשה נושאים מתי מעט עיתונאים הגונים מהמחנה המזוהה עם הימין השמרני.

הורגלנו בעוונותינו ועל כורחנו למערכת משפט שממאפייניה נפוטיזם שהתפשט במערכת כמו גידול סרטני אלים במיוחד, קשרים פסולים בין שופטים ופרקליטים, ניגודי עניינים חריפים עם חשד להטיית משפט, אכיפה בררנית ומשוא פנים ועוד חוליים רבים. המחנה הלאומי, לרבות אלה הטוענים כי הם שייכים למחנה זה מוכיח פעם אחר פעם כי אינו מסוגל למשול וכי אינו עושה לשינוי סדרי עולם בעניינים רבים ומערכת המשפט בראשם. חוסר המעש הזה גורם נזקים גדולים למדינת היהודים, לאזרחיה ולחייליה, עד כדי סיכון חיים כאמור.

אנו מצדנו נמשיך ללא לאות להתריע, להצביע על הפסול, להוקיע את המתיימרים לעשות משפט צדק ולפעול בכל כוחנו לשינוי התודעה עד אשר תיענה במלואה התפילה שבפינו יום יום, כמה פעמים ביום. המוסר הצדק והמשפט היהודי אותם ציוו לנו התורה וחז"ל אינם רק בגדר ציווי ו/או הוראה. הם דרך חיים המאפשרת חיים יהודים שלמים. המשפחה ושלמותה, קדושת הבית היהודי, טהרת המשפחהושבת קודש הם נשמת אפנו וסלע קיומנו. רוח קרב יהודית, הכרה בהיותנו עם סגולה, הבחנה ברורה בין אח לאויב ואמונה בנצח ישראל וצור גואלו - רק אלה צריכים לשמש נר לרגלינו. לפיכך, בהיותנו חפצי חיים נדבק בערכינו, בזהותנו, בארצנו הקדושה, בתורה שכתב ובתורה שבעל פה. איש, בוודאי לא מערכת משפט נאורה בעיני עצמה אך מושחתת, רקובה וחולה - לא יעוור את עינינו או ירפה את ידינו.